יכול להיות שהפיגוע המחריד שאירע אתמול (חמישי) באלעד הוא קו פרשת המים. יכול להיות שהגיע הזמן לשנות מדיניות. עוד מוקדם להסיק למסקנות, שלוליות הדם עוד לא התייבשו, אבל יכול מאוד להיות שהגיע הזמן להכניס את יחיא סנוואר למשוואת הדמים. יכול להיות שהגיע הזמן לגבות ממנו את התשלום, ובמזומן.
המשחק הכפול של חמאס הוא עתיק יומין. למרבה הצער, כל ממשלות ישראל התיישרו איתו - המטרה האסטרטגית שלנו היא להרחיק את סבבי הלחימה ככל האפשר זה מזה. עוד לא קם ראש ממשלה שיחליט להפיל את שלטון חמאס בעזה ולצאת לחומת מגן 2 בין רפיח לח'אן יונס. במצב הדברים הזה, כל מה שנותר הוא להכיל את סיר הלחץ העזתי במינימום נזק, מקסימום זמן.
עוד בנושא הפיגוע באלעד
חמאס, מן העבר השני, עושה את אותו דבר כל הזמן - מתעצם בתוך עזה, מנסה לשפר את רמת החיים של האזרחים, תוך כדי מאמץ להוציא פיגועים בתוך ישראל ולהבעיר את השטחים. אם אפשר לגרור פנימה גם את ערביי ישראל, מה טוב. אם אפשר לעשות את כל זה בלי לשלם מחיר, כנ"ל.
ממשלת בנט־לפיד לא שינתה אסטרטגיה, אלא טקטיקה. היא החריפה את התגובות לבלוני התבערה מצד אחד, אבל פיצתה את חמאס בתחום הכלכלי, מצד שני. מזוודות המזומנים נפסקו, הסיוע מגיע לרצועה בדרכים אחרות, עם פוטנציאל קטלני פחות. בעשרת החודשים האחרונים זה הצליח. הרצועה הייתה שקטה באופן חסר תקדים. תושבי עוטף עזה זכו לשלווה יחסית ארוכה ונדירה.
סינוואר נהנה, השמין והחל לבעוט. נאומו האחרון, שבו קרא לערבים לקחת רובה, לקחת סכין, לקחת גרזן ולצאת להרוג יהודים, התממש בדרך המפלצתית ביותר שאפשר להעלות על הדעת במוצאי יום העצמאות באלעד. על האירוע הזה אסור להבליג. אסור להסתפק בלכידה או בהריגה של פראי האדם שעוללו את הפיגוע הזה. סנוואר צריך לדעת שהכניס את עצמו לצמרת רשימת המבוקשים. הוא חצה את הקווים ואין דרך חזרה.
מדינת ישראל לא יכולה לעבור לסדר היום. עם כל הכבוד לענייני קואליציה ואופוזיציה, האירוע הזה חוצה פוליטיקה ומפלגות. המשחק הכפול הפך למשחק דמים, ומישהו צריך לשים קץ להשתוללות הזו. אם זה אומר שישראל צריכה ללכת לבחירות, נלך לבחירות. אם זה אומר שרע"ם תעזוב את הקואליציה, אז עם כל הצער שבדבר, המדינה תסתדר בלעדיה. כרגע, יחיא סנוואר צריך להבין שדמם של אזרחי ישראל אינו הפקר ושאף אחד לא ישחרר אותו פעם נוספת בעסקת שבויים.