א', תלמידת כיתה ח' בפתח תקווה, לומדת על הפלישה לאוקראינה בכל שיעור אזרחות והיסטוריה כבר קרוב לשבועיים, ארבע פעמים בשבוע. באחד השיעורים, דובר על כך שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין רוצה "לכבוש ולהרוג", לדבריה, והיא, שרוב משפחתה עדיין מתגוררת במחוז הבדלני דונייצק, שאלה אם הסיפור אינו מורכב יותר. כל התלמידים צחקו. היא יצאה מהכיתה בדמעות.
החוויה של א' משותפת לילדים יוצאי רוסיה לשעבר ברחבי הארץ. ההצקות ותחושת השונות הנלוות להליכה לבתי הספר בימי שגרה הועצמו עם ההשתלטות המוחלטת של המלחמה על סדר היום. בערב הם יושבים עם הוריהם לצפות בטלוויזיה ושומעים מהם על סיקור מוטה, שני צדדים למטבע ואהדה לפוטין - ובבוקר הם שומעים מהחברים את ההפך המוחלט. כשהם מנסים להעביר את המסר מהבית לכיתה, הילדים מגלים שהם לבד במערכה ולא מבינים למה.
אך הנושא לא נגמר בהצקות ואלימות מילולית. לפי גורם במערכת החינוך, לפחות שני בתי ספר וכפר נוער שבהם ריכוז התלמידים יוצאי רוסיה ואוקראינה גבוה דיווחו על קטטות בין תלמידים על רקע המלחמה.
עוד בוואלה!
מאז אותו יום קיבלה א' אישור מהמחנכת לצאת מהכיתה בכל פעם שעולה נושא המלחמה. "אבא ואימא שלי רואים חדשות בעברית ורוסית ואומרים שיש פרשנות אחרת לדברים של פוטין, אבל כשהעליתי את השאלה המורה אמר שזה חשוב והמשיך הלאה מבלי להתייחס", סיפרה. "הילדים בכיתה לא ממש מקבלים אותי ואני לא רוצה לפתוח ריבים. הם חושבים שפוטין הרע בא ופשוט התחיל להפציץ את אוקראינה".
בבתי ספר עם ריכוז גבוה של יוצאי אוקראינה ורוסיה השיח מזכיר אהדה לקבוצות כדורגל. "בעד מי אתה?", שואלים התלמידים אחד את השני, והתשובות מחלקות אותם לשתי קבוצות - פוטין נגד זלנסקי. "בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה כתבו מי בעד ומי נגד", סיפרה אם לתלמידה נוספת בכיתה ח', המתגוררת בראשון לציון. "יום לאחר מכן, בשיעור אנגלית פתחו באקטואליה והמורה הסבירה על הסכסוך. התחילה הצבעה מי בעד מי, והבת שלי הייתה היחידה שהצביעה בעד רוסיה. המורה והילדים התחילו להטיח בה האשמות. היא אמרה לי: 'בחיים לא הרגשתי שאני ככה לבד, אומרים לי שאני מטומטמת'. היא שאלה אותי למה קוראים לפוטין היטלר ולא רוצה ללכת לבית ספר".
לטענתה, כשהתקשרה למחנכת כדי לברר את המקרה היא השיבה כי "למורה יש מנדט להביע את דעתה במדינה דמוקרטית". האם לא הסתפקה בתשובה ושלחתי מכתב למנהלת החינוך בעיר, אך לטענתה לא קיבלה ממנה תגובה. "בבית הספר זימנו אותי לשיחה ואמרו שהילדים בכיתה אמרו שהשיח היה מכבד. אחרי זה שינו את עמדתם ואמרו שאולי היה שיח לא מכבד אבל הפסיק מיד, ולא דיברו בכלל עם הבת שלי". היא הוסיפה כי בתה הצעירה, שלומדת בבית ספר יסודי סמוך, נתקלת גם היא בקשיים חברתיים בתקופה האחרונה. "היא התחילה לבכות באמצע הכיתה, ואמרה לי שיצאה מהשיעור 'כי יודעים שאני רוסיה ואמרו לי שאני לא בסדר כי הנשיא של אמא שלך הורג ילדים קטנים וזקנים'", אמרה.
משרד החינוך החל לטפל בסוגיה מיד לאחר כניסת הכוחות הרוסים לאוקראינה. ב-25 בפברואר הפיץ מכתב לצוותים החינוכיים ובו הנחה "להפעיל שיקול דעת אם לעסוק בנושא". במכתב התבקשו המורים, בין היתר, לנהל עם התלמידים "שיח פתוח ומחזק" ולהעניק לתלמידים בעלי נגיעה אישית לסיפור מענה רגיש - לבדוק מראש אם ירצו לשתף ולהזמין את שאר התלמידים לשאול שאלות ולהתעניין.
ואולם, לא כל המורים מצליחים להיענות לדרישה בהצלחה. פתיחת הנושא המורכב, החורג בהרבה מחומר הלימוד שבו הם מעורים, אינה טבעית לרבים מהם, והדיון הבלתי מפוענח מהשיעור ממשיך לעתים לאחר שנגמר: דיווחים על עימותים בין תלמידים על רקע זה עלו בערים שונות, בהן גם ירושלים ואשקלון. "השיח בבתי הספר לא מבוקר. אנשי ההוראה רואים את עצמם מבינים גדולים ומדברים בכיתה על מי אשם, וזה גולש אל היחסים בין הילדים", טען ולד קפוסטין, פעיל חברתי בראשון לציון. "אני לא נרגע מהסיפור עם התלמידה בעיר. זאת תופעה שקיימת בהרבה מקומות ולא מדוברת, מפחדים לדבר. יש נראטיב אנטי רוסי בלי קשר וזה משתלב - מפחיתים מהעניין של בזכות מי ניצחו במלחמת העולם השנייה, ומהחיילים מהצבא האדום שנספו".
בעמותת ער"ן דיווחו על עלייה בפניות על מצוקה נפשית של יוצאי רוסיה מפרוץ המלחמה. "פונים אלינו עולים שמודאגים לגבי ילדיהם אשר מבטאים חרדה. ילדים לא מדברים חרדה, הם מתנהגים אותה וזה מתבטא בחוסר שקט, עצבנות, בעיות שינה, תלונות על כאבים שונים, קשיי ריכוז ועוד חלק מהפניות באות בעקבות חרדה נוכח חוסר הוודאות, חוסר השליטה ותחושת האיום. יש גם מתבגרים שפונים ישירות. אנחנו רואים שכשההורים רגועים, הילדים פחות חרדים ולהפך", אמרה ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בעמותה.