ב-15 בספטמבר 2020 ישב הדיפלומט הישראלי איתי טגנר בבית של חבר בחרייני במנאמה וצפה על מסך של 70 אינצ' בטקס החתימה על הסכמי אברהם שהתקיים בבית הלבן. במשך דקות ארוכות היה חברו הבחרייני מרוכז במסך הטלפון הנייד שלו ולא בטקס. כשטגנר ניסה להבין מה העניין הראה לו החבר הבחרייני צילום של המקדמה שהוא שם שנתיים קודם לכן על מקום בטיסה לחלל בשנת 2024. "עד לפני שבועיים הייתי בטוח שאני אגיע לחלל לפני שאני אגיע לישראל", אמר לו החבר הבחרייני.
מבחינת טגנר, הרגע הזה מספר את הסיפור של השינוי הדרמטי שהתחולל באזור בשנה האחרונה. ב-15 החודשים האחרונים, בהם היה הממונה על הנציגות הישראלית במנאמה, טגנר העביר את היחסים בין ישראל לבחריין מברית חשאית שמתקיימת בצללים ליחסים דיפלומטיים מלאים שנחגגים לעיני המצלמות. הוא היה הנציג החשאי האחרון של ישראל וגם הנציג הרשמי הראשון של ישראל בממלכה הזעירה במפרץ. השבוע הוא יסיים את תפקידו ובאופן סמלי גם כן יעביר את השרביט לשגריר הראשון של ישראל בבחריין, איתן נאה.
עוד בוואלה!
אני בר מזל - הייתי במקום הנכון בזמן הנכון", אמר לי טגנר כשפגשתי אותו בסוף השבוע שעבר במלון "ארבע העונות" בקצה הצפון מערבי של בחריין שם התקיים "דיאלוג מנאמה" - ועידה שנתית בנושא ביטחון. זה היה אקורד סיום מוצלח ביותר לכהונתו שם. הוא אירח את היועץ לביטחון לאומי איל חולתא שהגיע לוועידה. חולתא בילה במנאמה שלושה ימים ויחדיו הם קיימו פגישות עם כל הצמרת הבחריינית. חולתא היה הגורם הישראלי הבכיר ביותר שביקר בבחריין אחרי שר החוץ יאיר לפיד והוא התקבל בממלכה בטבעיות רבה ובחום רב.
טגנר, מהיישוב שמשית שבעמק יזרעאל, הוא לא דיפלומט טיפוסי. הוא הגיע למשרד החוץ רק בגיל 40. במשך כמה שנים בתפקידי ניהול בסלקום אלא שאז הגיעה מלחמת לבנון השניה. טגנר גויס למילואים בצנחנים ובמשך שבועות ארוכים ניסו הוא וחייליו לצוד משגרי רקטות בדרום לבנון. "חזרתי מאוד מודאג מהמלחמה בכל הנוגע לדרך שבה המדינה מתנהלת, והחלטתי לקחת את זה למקום של לעשות שינוי", הוא מספר. "הודעתי למנהלים שלי בסלקום שאני עוזב. הם חשבו שאני בהלם קרב".
אחרי כמה חודשים מצא עצמו טגנר בעבודה ברואנדה. באחד הימים הוא פגש שם במקרה את מנכ"ל משרד החוץ רון פרושאור וסיפר לו את סיפור חייו. "אם אתה רוצה לעשות משהו משמעותי תבוא למשרד החוץ", אמר לו פרושאור. טגנר החליט לחזור לארץ כדי להצטרף לקורס הצוערים. השליחות הראשונה שלו בחו"ל היה בהודו. לאחר מכן שירת בשגרירות בברלין. ב-2016, אחרי שממשלת ברזיל סירבה לקבל את דני דיין כשגריר ישראל, הוא נשלח לברזיל כממונה הזמני על השגרירות. ב-2019 הוא מונה להיות שליח האנרגיה של משרד החוץ - תפקיד שחשף בפניו חלק מהיחסים החשאיים של מדינת ישראל בעולם הערבי.
באוגוסט 2020, זמן קצר אחרי ההודעה הדרמטית שיצאה מהבית הלבן על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות קיבל טגנר טלפון ממנהליו במשרד החוץ. התחושה היתה אז שהסכם דומה עם בחריין הוא עניין של שבועות ואולי של ימים בלבד והם ביקשו מטגנר לצאת מיד למנאמה. לישראל ולבחריין לא היו אז יחסים דיפלומטיים גלויים אבל היתה מערכת יחסים חשאית במסגרתה הוקמה עשור קודם לכן נציגות ישראלית חשאית במנאמה. פחות מ-50 איש בבחריין, ישראל וארה"ב ידעו על קיומה. "כשבאתי לכאן לא ידעתי כלום על בחריין. זו היתה הרפתקה", הוא נזכר. "אני לפעמים עדיין צובט את עצמי כשאני מסתכל כאן מסביב".
בשעות הערב של יום שישי, ה-11 בספטמבר 2020, 29 ימים בדיוק אחרי ההכרזה המקורית על "הסכמי אברהם", התפרסמה הודעה נוספת - בחריין מצטרפת לאיחוד האמירויות ומנרמלת יחסים עם ישראל. אחרי הטקס החגיגי בבית הלבן החלה העבודה האמיתית. טגנר מיקד את רוב עבודתו בהכנת ההסכם הרשמי עליו יחתמו ישראל ובחריין. בירושלים רצו לחתום על חוזה שלום כפי שעשו עם איחוד האמירויות. אבל הבחריינים השיבו בשלילה. בישראל החלה דאגה כי משהו השתבש אלא שאז הגיע המסר מהבחריינים: אין צורך לחתום על הסכם שלום כיוון שמעולם לא היתה ביננו מלחמה. לבסוף נחתם ב-18 באוקטובר במנאמה הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות.
"הבנו מהתחלה שאיחוד האמירויות ובחריין זה שתי מערכות יחסים שונות לגמרי. עם ציפיות שונות. יכולות שונות. עושים עסקים אחרת. לא כל הערבים אותו דבר ולכל מדינה יש מאפיינים שונים", אומר טגנר.
אחד הדברים השונים היה היחס הקריר בחלק מדעת הקהל בבחריין כלפי ההסכם עם ישראל. כאשר שר החוץ עבד אל-לטיף אל-זיאני חזר מהטקס בבית הלבן בוושינגטון באמצע ספטמבר, אחד הדברים הראשונים שעשה אחרי שתידרך את המלך ויורש העצר, היה שימוע בוועדת החוץ והביטחון בפרלמנט. הוא שמע שם לא מעט שאלות קשות על ההסכם עם ישראל. גם היום חלקים מהציבור בבחריין עדיין לא תומכים הנורמליזציה עם ישראל. טגנר טוען שזה אחד האתגרים הגדולים ביותר של ישראל. "זה תהליך הדרגתי. היו הרבה שנים של חינוך נגד ישראל", הוא אומר. "מצד שני, יש גם סקרנות גדולה כלפי ישראל ונכונות ללכת מאוד רחוק. עכשיו צריך למלא את היחסים האלה בתוכן".
אחרי כינון היחסים הדיפלומטיים אחת ההתלבטויות היתה במה להתמקד - באיומים המשותפים או בהזדמנויות המשותפות. "לכאורה היה הכי קל להתמקד באיומים ובמיוחד בנושא האיראני אבל החלטנו לא לבסס את מערכת היחסים על זה כי אז נחמיץ לחלוטין את גודל השעה", מציין טגנר. הרגל הראשונה ביחסים החדשים היתה נציגויות. במקום משרדי הנציגות החשאית נפתחו משרדי שגרירות ישראל בקומה ה-29 של הבניין האיקוני של מרכז הסחר העולמי במנאמה. השגרירות פועלת בגלוי כבר מנובמבר 2020 אבל נחנכה באופן רשמי בספטמבר השנה במהלך ביקורו של שר החוץ לפיד. השגרירות הבחריינית בישראל נפתחה באוגוסט האחרון.
הרגל השנייה נגעה ליחסים האזרחיים בין הצדדים. עיקר העבודה התמקדה בביטול סופי של כל ההגבלות שהיו על קשרים עם ישראל כחלק מחוק החרם על ישראל שהיה במדינה במשך שנים. ב-2003 החל ביטול של חוק החרם אבל כאשר כוננו היחסים הדיפלומטיים גילו שני הצדדים שיש עוד שורה של צעדים לעשות כדי לבטלו סופית.
הרגל השלישית היא עסקים. החברה הישראלית הגדולה הראשונה שהגיעה לבחריין כבר בשלב מוקדם היתה מקורות. יו"ר מקורות אלי כהן הגיע לפגישות עם ראש רשות המים של בחריין ובסיומן הגיעו השניים להסכם על תחילת פרוייקטים של מקורות במדינה. אלא שבשלב הזה עוד לא הוסדרו כל הקשרים הכלכליים ולא ניתן היה להעביר את התשלום. "אני זוכר שאלי כהן אמר - לא צריך כסף. נתחשבן אחר כך", נזכר טגנר. "מקורות התחילו לעבוד בבחריין עוד לפני שעבר שקל. היום הם שותף אסטרטגי של רשות המים של בחריין. אנחנו עובדים איתם על התפלת מים ועל תחנת מחקר משותפת במדבר לישראל ולבחריין".
הרגל הרביעית והאחרונה היא הביטחונית. טגנר מספר כי גילה במהירות שכאשר מדברים עם הבחריינים על איראן לא צריך הקדמות או הסברים. הם חשים את האיום האיראנים בצורה חריפה הרבה יותר מישראל. איראן נמצאת מעברו השני של המפרץ במרחק של 147 ק"מ בלבד. "יש בבחריין משפט שכשאתה עם הרגליים במי המפרץ אתה מרגיש את הזרמים", סיפר טגנר. "האיום האיראני כאן מוחשי. "האיראנים משגרים מל"טים שעוברים מעל הראש של הבחריינים בדרך לסעודיה".
לאחר כינון היחסים בין המדינות נפגש טגנר עם אחד מבני משפחת המלוכה שמחזיק בתפקיד בכיר במדינה. "אנחנו לא מתכוונים להתבייש ביחסים איתכם או להסתיר אותם", אמר לו אותו בכיר בחרייני. כשביקרתי במנאמה בסוף השבוע שעבר ופגשתי את מנכ"ל משרד החוץ הבחרייני שייח' עבדאללה אל-חליפה הוא אמר לי דברים דומים. "בנינו אסטרטגייה של 'שלום חם' עם ישראל ואנחנו מתכוונים ליישם אותה בכל התחומים", הוא אמר לי.
שייח' עבדאללה, שמשמש כפרוייקטור של היחסים עם ישראל, יישם את ההבטחה הבחריינית להחצין את היחסים עם ישראל בצורה הבולטת ביותר בשנה האחרונה. בחודש אוגוסט האחרון, במהלך ביקורו בישראל, הוא נפגש עם האלוף טל קלמן, שאחראי על הנושא האיראני בצה"ל. תמונה משותפת של המפגש הופצה לכל כלי התקשורת בישראל ובעולם - כולל התקשורת בערבית. "הם ידעו בדיוק עם מי הם נפגשים ושקלמן הוא אלוף פיקוד איראן שלנו", אמר טגנר. "תמונה כזו שווה אלף מילים אבל בערב שלפני הפגישה שייח' עבדאללה אישר באופן אישי את התוכן של ההודעה לעיתונות שהופצה יחד עם התמונה ובה נכתב כי ישראל ובחריין הסכימו על חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני".
לפני כמה שבועות השתתפו הבחריינים בפעם הראשונה בתרגיל ימי משותף עם הצי החמישי האמריקני בים האדום. חיילים ישראלים השתתפו גם הם בתרגיל חסר התקדים הזה. טגנר מדגיש שמערכת היחסים עם ישראל הפכה להיות חלק מתפיסת הביטחון של הבחריינים. לדבריו, זה גם נכון בכיוון ההפוך. "ברגע שהמילים איום משותף וזהות אינטרסים מתורגמות לתמונות - זה אומר שמתכוונים ברצינות", הוא אומר. "כשהאיראנים רואים נכונות של שכניהם במפרץ לעבוד ביחד עם ישראל וארה"ב ברמה המבצעית - זה מדיר שינה מעיניהם. זה Game Changer של ממש. כל זה לא היה לפני שנה. אנחנו אומרים שהאיראנים פתחו נגדנו חזית בסוריה וגם בלבנון וגם בעזה באמצעות שליחיהם. אנחנו לא עובדים עם שליחים אלא עם שותפים ובעלות ברית. כשהאיראנים מסתכלים היום מעבר למי המפרץ הם רואים תמונה שונה. כמו שהם יושבים קרוב אלינו - גם אנחנו התקרבנו אליהם".
אחרי כינון היחסים עם ישראל החזירו הפלסטינים את השגריר שלהם מבחריין. היחסים בין הבחריינים לפלסטינים עדיין מאוד מתוחים. לאחר ההצטרפות להסכמי אברהם טען שר החוץ הבחרייני עבד אל-לטיף אל-זיאני כי היחסים עם ישראל יאפשרו לבחריין להשפיע יותר בנושא הפלסטיני. טגנר מספר כי הדבר כבר בא לידי ביטוי במהלך מבצע "שומר החומות" בעזה בחודש מאי האחרון. "הם לא שינו את עמדתם ויש לנו מחלוקת איתם בנושא הפלסטיני. אבל עצם השיח איתם משפיע עלינו", הוא אומר. "במהלך 'שומר החומות' היתה תקשורת אישית בווטסאפ בין שר החוץ של בחריין לשר החוץ דאז גבי אשכנזי. היתה לזה השפעה ממתנת. הבחריינים ידעו בצורה כנה להביא לידיעתנו את עמדתם וזה נלקח בקבלת ההחלטות הישראלית. זה השפיע".
ביום שישי שעבר הגיע טגנר לקבלת שבת בבית הכנסת של הקהילה היהודית הקטנה בבחריין. לפני התפילה פנה אליו זוג ישראלים בעברית. הם הציגו עצמם כבני משפחת סווירי שעזבו את בחריין ב-1969 ועלו לארץ. כעת אחרי כינון היחסים הם חזרו לטיול שורשים. החוק הבחרייני מאפשר ליוצאי בחריין לקבל דרכון בחרייני. יש לפחות אלף ישראלים שעומדים בקריטריונים שמאפשרים לעשות זאת. אחת הפגישות האחרונות של טגנר בתפקיד היתה עם שלושה אזרחים בחריינים - אומנית, מוזיקאי ושף. הם ביקשו שיחבר אותם לאנשים בישראל כדי להקים פרויקט משותף שבו הם ועמיתיהם הישראלים יוכלו להיפגש וליצור דברים משותפים.
"מלך בחריין חמד בן עיסא אל-חליפה לא ביקש שום תמורה עבור כינון היחסים עם ישראל", מסכם טגנר. אם נהפוך את זה לסיפור הצלחה עוד דברים יקרו מהר. יש עניין עצום לעשות דברים ביחד. אחרי 15 חודשים כל הגשרים במקום. עכשיו צריך לראות שאנשים עוברים משני הצדדים. מי שחושש יכול להיפגש באמצע. אבל צריך להתחיל לממש את היחסים".