אחת מתופעות הלוואי של כניסה לנעליו של מנהיג שכיהן במשך 12 שנים רצופות היא ההשוואה המתמדת לקודמך בתפקיד. יש שיראו בזאת קללה ויש שיראו בכך ברכה, אבל בכל צעד ושעל שבו יצעד ראש הממשלה נפתלי בנט, הוא ייבחן לעומת בנימין נתניהו. במיוחד בעתות משבר לאומי, בהם, במילותיו של בנט בהצהרה לתקשורת אמש, "מנהיגים צריכים לדעת לקבל החלטות קשות".
אך לפני כשבועיים הוא לגלג בנאום במליאה על הפריצות הדרמטיות של נתניהו לשידור בשמונה בערב בארשת פנים חמורת סבר; מאז, מדי יום חמישי, הוא עושה בדיוק אותו דבר. בשבוע שעבר תקף את מתנגדי החיסונים, אתמול בישר על תחילת מבצע החיסונים השלישי. בסוף ההצהרה בעברית, הוא חזר על המסר באנגלית משופשפת. מענין את מי זה מזכיר וכמה ההשוואה מתבקשת.
התפרצות הדלתא, שטרפה את כל סדר היום של ההממשלה בששת שבועותיה הראשונים, יצרה כר פורה להשוואה, שבינתיים לא מיטיבה עם העומד בראשה. כמה דקות אחרי שסיים לדבר אמש, בשני סקרים שפורסמו בחדשות 12 ובכאן התגלה פער עצום בינו ובין קודמו בשאלה מי היה מנהל ומטפל טוב יותר במגפה - 46-42% לנתניהו לעומת 21-15% לבנט.
ונתניהו, בעמדתו החדשה כראש האופוזיציה, גם עובד חזק בלשמור על ההובלה בתודעה: הוא זיהה את הדלתא כאירוע אסטרטגי כבר לפני מספר שבועות, והחל לנגן באוזן של בנט ושל הציבור עם שיחות למנכ"לי פייזר ומודרנה על אספקת חיסונים שלישיים. הבוקר, שעתיים וחצי אחרי שבנט ילווה את הנשיא הרצוג להיות המחוסן המשלים הראשון, גם ראש האופוזיציה יתייצב לחיסון שלישי ויזכיר בוודאי שהוא הראשון שזיהה.
עוד בוואלה!
אבל באופן כללי, גם בלי להכניס את נתניהו למשוואה, שביעות הרצון והאמון בממשלה ובקורונה נמצאים בירידה. בנט פירט אתמול בהצהרה את כל הצעדים שעושה ויעשה כדי לשמור על שגרת חיים לצד העליה בתחלואה, אבל בדעת הקהל יש תחושה גוברת של חוסר ניהול וכאוס.
כמנהג קודמו בעבר, גם בנט לא זימן עיתונאים להצהרות לתקשורת, והצליח להתחמק משאלות קשות על הוויכוח סביב פתיחת שנת הלימודים שהסעיר את הממשלה בשבוע האחרון. ביום ראשון, בדיון אצלו בלשכה, הוא ביקש משרת החינוך יפעת שאשא ביטון ושר הבריאות ניצן הורוביץ לשבת "לדיאלוג" ולמצוא פשרות בסוגיית הבידודים והחיסונים בבתי הספר. מאז, שני הצדדים עסוקים בעיקר בהשמצות אנונימיות, תדרוכים והדלפות הדדיות. אתמול, לשכת ראש הממשלה פרסמה בשמו הודעה כתובה עם שבחים על שיתוף הפעולה והתיאום והיופי שבגיוון ובשונות, במנגינת הקומביה הכללית שהוא מזמר בכל הזדמנות. זה לא היה מאוד משכנע.
עקרונית, בנט צודק, זה בסדר שיהיו דעות שונות לכאן ולכאן, ואפשר ואף רצוי להטיל ספק ולשאול שאלות לגבי מוסכמות שהדרג המקצועי דבק בהם. קל ומפתה לרדד את הוויכוח בין שאשא ביטון ובין ראש שירותי בריאות הציבור, שרון אלרעי פרייס, כעימות אישי ונמוך. אבל למעשה מדובר במחלוקות מהותיות בסוגיות כבדות משקל שעדיף שיידונו אצלו בחדר, ולא בפושים עם הכפשות והתקפות הדדיות מעל גלי האתר. ובסוף - מישהו צריך לקבל בהם בסוף החלטה. המישהו הזה הוא נפתלי בנט, והאירוע משליך בראש ובראשונה עליו.
לשם ההשוואה, גם בקבינט הקורונה של נתניהו הוויכוחים על פתיחת שנת הלימודים נמשכו עד הרגע האחרון. הפעם, ראש הממשלה, שרת החינוך ושר הבריאות התחייבו שלושתם שאצלם זה יהיה שונה. לשם ההשוואה, גם בממשלת נתניהו היו ויכוחים סוערים וחיכוכים צורמים עם גורמי המקצוע, שדווחו בזמן אמת בהדלפות סדרתיות בשידור חי. אצל בנט מדברים ישירות לתקשורת ומדלגים על שלב החדר, ובכלל ממעטים בישיבות הקבינט. התוצאה זהה - מסרים סותרים ומבלבלים שמכרסמים באמון הציבור.
צחוק הגורל שבשיא הכאוס של הגל הראשון, בנט, ביושבו כשר הביטחון, היה הקול הסורר שנלחם בפקידים הבכירים במשרד הבריאות. בספרו האופוזיציוני המהולל "איך לנצח את המגיפה" הוא האשים את המנכ"ל דאז משה בר סימן טוב וראש שירותי בריאות הציבור סיגל סדצקי בקונספציית סגרים שגויה שריסקה את הכלכלה.
עכשיו, הוא בפוזיציה אחרת, ומנסה בכל כוחו להימנע מסגר ולבלום את העלייה בתחלואה, וכפי שמזכירים לו הליכודניקים בבדיחות על כותרת הספר, הוא נראה מאוד רחוק מלנצח את המגיפה. שאשא ביטון, למעשה, ממלאת את מקומו הקודם, כקול שמאתגר את המוסכמות ומתקוטט עם פקידי משרד הבריאות. וכמוהו בעבר, היא גם עושה על זה סיבוב תקשורתי, שמעלה את רף העצבים של חלק מחבריה לשולחן הממשלה שטוענים שהיא התאהבה בפוזיציה, אבל בעיקר - פוגעת בעצמה.
שאשא ביטון היא לא מכחישת קורונה וגם לא מתנגדת חיסונים, אבל היא מתקשה לייחצן את המורכבות שבעמדותיה, בלשון המעטה. מאז הקרבות עם נתניהו בוועדת הקורונה היא מתויגת כטראבל מייקרית שפוגעת במאמץ המשותף וגם כעת בליכוד מלבים מבחוץ את האש בקואליציה בשמחה גדולה. השימוש במילה "פשע" לגבי הלחץ החברתי של החיסונים בבתי הספר באולפן חדשות 12 השבוע, בזמן שראש הממשלה קורא לנוער לצאת להתחסן, היה מיותר, כי הוא חיזק את כל מי שמנסה לסמנה כפופוליסטית הזויה, בתוך הממשלה ומחוצה לה, ולא חסרים כאלה.
יש שרים שחושבים שבנט צריך לקרוא אותה לסדר, ולא להסתפק בהערה מתוחה על הסגנון בשיחות בארבע עיניים, ושיו"ר המפלגה שלה, גדעון סער, צריך להסתייג מעמדותיה והתבטאותיה. שניהם, בינתיים, נוהגים בה בזהירות רבה. אם ראש הממשלה היה נתניהו, אפשר לשער שהוא היה מאיים לפטר אותה, ומנסה כך להעמידה במקום. בנט מנסה סגנון ניהול וקבלת החלטות אחר, מכיל ושיתופי, ומלכתחילה, באופן מבני, אין לו ברירה אחרת. בקואליציה צרה שבה כל מפלגה היא לשון מאזניים ומתבססת על חודו של קול, לראש ממשלה עם שישה מנדטים פשוט אין את הכוח הפוליטי להיות שליט יחיד מפחיד ומאיים כמו קודמו. בסוף, כל השוואה ביניהם חייבת לקחת את זה בחשבון.