שילי תהיה הראשונה להיקבר בחלקה הצבאית בניר עוז: "נפער חור בלב"

שילי ווסטלנד, שהתמוטטה ומתה בקורס קצינים בגיל 21, תובא למנוחות היום (ראשון) בשעה 18:00. היא תהיה הראשונה שתיקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בניר עוז, הקיבוץ בו גדלה. נסיבות מותה נותרו תחת חיסיון רפואי.

בעקבות מותה הטראגי, משפחתה של שילי הודיעה הבוקר כי מאחר והייתה חתומה על כרטיס אדי, איבריה ייתרמו. "אנחנו יודעים שמהיום החיים שלנו ישתנו לגמרי", אמרה יפעת אמה של שילי.

"נפער לנו בור בחיים וחור בלב", סיפרה אמה, יפעת ווסטלנד. "אנחנו יודעים שמהיום החיים שלנו ישתנו לגמרי. שילי הייתה בחורה מדהימה, שהצליחה למגנט אחריה חברים מכל קצוות הארץ, ולא ידענו עד כמה יש לה הרבה עד היום". שילי למדה במגמת חשמל בבית הספר הטכני של חיל האוויר, וכשסיימה את לימודיה המשיכה לשנתיים נוספות של לימודי המשך בהנדסת חשמל. "יש לה מלא חברים מהטכני שהגיעו כשנודע להם על האסון", אמרה אמה. "זו אבידה גדולה גם לקהילה בקיבוץ. היא תחסר לכולם".

לאחר דחיית השירות, התגייסה שילי לאגף הטכני בבסיס חצרים. מותה הגיע זמן קצר לפני קבלת סיכת מפקדת המחלקה (מ"מ), ב-20 ביולי, שאחריה הייתה אמורה להמשיך להשלמה חילית של שלושה חודשים. "היא מאוד אהבה את השירות שלה", הוסיפה האם, "היא מאוד התרגשה, ואנחנו היינו מאוד גאים בה שבחרה את הדרך הזו, כי למעשה הייתה כמעט חודשיים לפני שחרור כשהחליטה שהיא רוצה להיות קצינה".

"באותו יום לקחתי אותה לבסיס לבה"ד 1 והיא הייתה מאוד שמחה ומבסוטית. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו ושהיינו יחד", נזכרה. "החברים פשוט המומים. הם לא מבינים שלא יראו יותר את שילי. היא הייתה מגנט אנושי, באמת, אין מילה יותר נכונה להגיד על שילי".

לדבריה של יפעת, אחד מהדברים שהכי אפיינו את שילי הייתה הרכיבה על סוסים. "מגיל תשע היא אהבה סוסים, ובגיל 12 היא למעשה הגיעה לרכיבה אמנותית שנקראת דרסאז', שם היא התמקצעה. בחמש השנים האחרונות הייתה בתחרויות ישראל, ולפני שנתיים אפילו סיימה סגנית אלופת ישראל בתחרות דרסאז'".

מותה של שילי נקבע ביום שישי. שלושה ימים קודם לכן, היא התמוטטה באופן פתאומי כתוצאה מאירוע רפואי שחוותה במהלך הקורס והובהלה לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם טופלה ומצבה הוגדר אנוש.

הטיפול הצבאי באירוע העלה שאלות. לדברי צוערים ששהו איתה בבה"ד 1, ווסטלנד התלוננה בעבר כי היא לא חשה בטוב, קיבלה "גימלים" במרפאה ושוחררה לביתה. ביום שבו חזרה מחופשת המחלה - היא התמוטטה ופונתה כשהיא מחוסרת הכרה לבית החולים. הצוערים מתחו ביקורת על היחס הרפואי שקיבלה, אך בצה"ל דחו כל טענה והבהירו כי ביום שחזרה מהחופשה לא פנתה לקבלת טיפול רפואי ולא התלוננה על כאבים.