שיר לכת

אחרי שבנו נפל, הדייג ששרד את אושוויץ עזב הכל כדי להגשים את חלומו

יעקב שוורץ ניסה לשקם את חייו בישראל אחרי שאיבד את רוב משפחתו בשואה, ובמשך יותר מעשרים שנה דג בכנרת. אחרי שבנו אבי, שלמד אופטומטריה ותכנן לפתוח חנות משקפיים משלו, נהרג במלחמת יום הכיפורים, הוא נכנס לנעליו והקים עסק שנשא את שם הבן. לפני שבועיים מת בגיל 94

בווידאו: יעקב שוורץ שכל את בנו במלחמת יוה"כ ופתח את מכון הראיה שבנו לא הספיק לחנוך (צילום: שלומי גבאי, עריכה: תום זואילי)

יעקב שוורץ, ניצול שואה, בנה את חייו מחדש בישראל, ועבד במשך יותר מ-20 שנה כדייג בכנרת. לאחר שאבי, אחד מבניו שחלם להיות אופטומטריסט, נהרג במלחמת יום הכיפורים - הוא עזב את הים והלך ללמוד בעצמו אופטומטריה, ופתח את חנות המשקפיים שבנו לא זכה להקים.

לפני שבועיים הלך לעולמו והוא בן 94.

יעקב שוורץ עם תמונת בנו, אבי (צילום: שלומי גבאי)

שוורץ נולד בשנת 1927 בשם הנרי בעיר קנג'יז'ה שבמחוז וויבודינה בצפון יוגוסלביה, להוריו אליזבת והוגו שהיו בעלי מכולת. לבני הזוג היו עוד שתי בנות - יהודית (יולה) ומגדה. המשפחה חיה חיים שלווים וטובים, ויעקב הנער התמקצע בחרטות.

ב-1941 הכל התערער: מדינות הציר פלשו ליוגוסלביה, וצפון המדינה סופח להונגריה, בת בריתם של הנאצים. עד 1944 הצליחו בני משפחת שוורץ לשרוד, אך אז הם נשלחו למחנה אושוויץ.

יעקב ניצל בזכות תבונת כפיו. "שאלו מי יודע מסגרות וחרטות, אמרתי שאני. קצין גרמני נתן לי קליבר ליד כדי לבחון אותי, ולפי המיומנות שגיליתי, ראה שאני דובר אמת", הוא סיפר. בעקבות זאת, הוא נשלח לעבוד במפעל שייצר את טילי V-1, אותם טילים ששימשו כמה שנים קודם לכן את הגרמנים בבליץ על לונדון. "לא הבנו מה אנחנו עושים, עד שמהנדס מכונות שעבד איתנו הסביר לנו. תפקידי היה להרכיב מעל גוף הרקטה את צינור הפליטה של הדלק", סיפר שוורץ לפני מספר שנים.

עוד בוואלה!

הוא היה בטוח שתפרוץ מלחמה ועלה לחרמון. אחרי שחזר, החלה ההפגזה הסורית

לכתבה המלאה
דג בכנרת במשך יותר מ-20 שנה. שוורץ (צילום: שלומי גבאי)

ממשפחתו שרדו את התופת רק הוא ואחותו יהודית. הם פגשו זה את זו אחרי המלחמה בבודפשט ועברו לעיר נובי סאד שביוגוסלביה, בה שרדה קהילה יהודית קטנה. בנובי סאד הכיר את אדיטה (יהודית) ונישא לה, ושם גם נולד בנם הבכור זאב-טיבור.

בשנת 1949 עלו לישראל שזה עתה קמה. המשפחה הקטנה התיישבה במושבה מגדל שליד הכנרת, שם נולד בנם השני, אבי (אביגדור). אחר כך עברה המשפחה לטבריה ושם נולדו להם עוד בן ובת - רוני ותמר. עם השנים זכה שוורץ לראות 12 נכדים ו-19 נינים.

יעקב שוורץ עם שלושת בניו. מימין- רוני, אביגדור, יעקב, זאב (צילום: באדיבות המשפחה)

"אמרתי לו שאם הוא רוצה, שיילך לקצין העיר"

יעקב וחבריו הקימו קואופרטיב דיג שלו קראו "רקת", על שם עיר עתיקה שהייתה מצפון לטבריה. בנוסף לכך שמדובר בעבודה קשה, בשעות לילה ולעתים בתנאי מזג אוויר קשים, דיג בכנרת באותן שנים גם היווה סכנה מוחשית לחיי הדייגים. בגדה המזרחית של הכנרת ישב הצבא הסורי שלא אחד הטריד, חיבל ברשתות הדייג, איים ואף ירה עליהם. יותר מעשרה דייגים נורו למוות מאש הסורים בשנים אלו.

כך, ב-1959, כשיעקב וחברו לעבודה זולטן פלדש החלו למשות את רשתות הדיג מול המוצב הסורי בנוקייב, במרחק של 120 מטרים מהחוף, נורתה לעברם אש. השניים קפצו אז למים ושחו מרחק של שני קילומטרים, דרומה - לעין גב.

יעקב שוורץ בזמן דייג (צילום: באדיבות המשפחה)

למרות הקושי והסכנות הוא אהב את העבודה על הכנרת והתמיד בה במשך 24 שנים. "זו עבודה הכי טובה שיכולה להיות. זה רק אתה והטבע - הרוח, המים, השקט והכי חשוב: הדגים לא מדברים", הסביר.

אלא שאסון משפחתי כבד הביא אותו לעזוב את הדיג ולשנות מקצוע: בנו, אבי, נהרג במלחמת יום הכיפורים. הוא היה חייל מילואים צעיר, בן 22, נשוי ואב לתינוק בן שלושה חודשים. הוא למד אופטומטריה ועבד כשכיר בחנות משקפיים, וכבר החל לתכנן פתיחת חנות משלו עם סיום הלימודים. בתחילת המלחמה אבי לא גויס לצבא, ובלילות עבד עם אביו בדייג. הוא הוטרד מכך שלא נקרא לשירות, ואחרי מספר ימים הלך למשרדי קצין העיר בטבריה ומשם נשלח לחזית בסיני. ב-28 באוקטובר 1973, הג'יפ שבו נהג ושעליו הורכב תול"ר (תותח ללא רתע) עלה על מוקש. אבי ושני חיילים נוספים נהרגו במקום.

יעקב נטל עליו חלק מהאשמה על מות בנו. "אמרתי לו שאם הוא רוצה, שיילך לקצין העיר", סיפר לפני כמה שנים בכתבה שפורסמה בוואלה! ביום הזיכרון לחללי צה"ל. האם, אדיטה, לא יכלה לשאת את האובדן והתמוטטה נפשית. אחרי שנתיים מתה משיברון לב.

עוד בוואלה!

"בגללי הוא יצא למלחמה, בגללי הוא לא חזר לראות מה צמח ממנו"

לכתבה המלאה

"הוא התמכר לעבודה כדי לשכוח קצת מהכאב"

אחרי האסון, יעקב עזב את הדיג והחל ללמוד אופטומטריה. בהמשך, הוא פתח את החנות עליה חלם בנו ביחד עם בת זוגו השנייה, רבקה. "אופטיקה אבי" נקראה החנות. שוורץ נודע כאופטומטריסט טוב ומקצועי, ועם הזמן נפתחה חנות גם בבית שאן. סניף זה אף זכה לתואר "יקיר בית שאן" בזכות פעילות התנדבותית רחבת היקף, שכללה גם זוג משקפיים בחינם לכל קשיש שנזקק לכך.

הבן, זאב (טיבי), כתב בהספד על אביו כי הוא "התמכר לעבודה כדי לשכוח קצת מהכאב, אבל כשהייתה סביבו המשפחה תמיד היה שמח, משמח ורוקד. הוא גם היה מקשיב למוזיקה קלאסית".

הגשים את החלום של בנו. "אופטיקה אבי" בטבריה (צילום: שלומי גבאי)

הבן הוסיף כי אביו היה "מספר סיפורים, טייל איתנו הרבה בטבע, מאוד אהב את אמנות הצילום וצילם הרבה. בנוסף, אהב מאוד לצפות בספורט ובעיקר במשחקי כדורגל, ואהב לשחק שחמט. הוא אמר ששחקן שח טוב יודע גם לראות מהלכים בחיים". לדבריו, אביו ידע למצוא את הטוב בכל אדם ובכל אירוע.

בגיל 75 לקה בשבץ מוחי שהגביל אותו בתנועה. הוא נאלץ להפסיק לעבוד, ולדברי בנו "בילה את מרבית זמנו בבית, 'מטייל' בעולם על המחשב, משחק שח נגד המחשב ו'משחק' כדורגל עם השחקנים בטלוויזיה".

לפני שבועיים הלך לעולמו והוא בן 94. "נזכור אותו כאדם מופלא, אופטימי, חרוץ ואוהב את החיים", כתב בנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully