שיר לכת

אחרי מות אביו, נכנס הרב לנעליו. מאז, הקהילה הגלילית הייתה כל עולמו

אחרי שנים ארוכות שהרב עזיזי דיעי הנהיג את הקהילה הדתית בחצור נקרא בנו, הרב מרדכי דיעי, להמשיך את דרכו ולהוביל את המאמינים במקום במתינות ופייסנות. כאחד מבניה הראשונים של העיירה הוא "חי ונשם" את היישוב, סייע לנזקקים וקידם אחווה בציבור. בשבוע שעבר מת בגיל 68

סוף של עידן. הרב מרדכי דיעי עם אחד מנכדיו (צילום: באדיבות המשפחה)

תולדות חייו של הרב מרדכי דיעי נכרכו בתולדות חיי ישוב מגוריו, חצור הגלילית. הוא מבניה הראשונים של העיירה, בנו של הרב הראשון של היישוב ורב היישוב בעצמו ב-22 השנים האחרונות. הבן ואביו נחשבו למנהיגים בולטים ביישוב ולמי שהנהיגו רוח מתונה וסובלנית בקהילה המקומית.

עם מותו של הרב בשבוע שעבר, בגיל 68, הסתיים פרק בתולדותיה של חצור הגלילית.

רוח מתונה וסובלנית. הרב מרדכי דיעי (צילום: באדיבות המשפחה)

הוא נולד במעברת חצור למרים ועזיזי דיעי. בני הזוג הגיעו לישראל מטוניס שנה וחצי לפני כן. אחרי חצי שנה במחנה העולים "שער עליה" ושנה נוספת בפרדס חנה, הם הגיעו יחד עם ששת ילדיהם למעברת ראש פינה. זמן צר לאחר מכן נולד מרדכי. בשנים שיבואו נולדו לבני הזוג עוד חמישה ילדים נוספים.

הרב עזיזי דיעי, אז כבר בן 50, היה בטוניס רבן של קהילות יהודיות בעיירות טוזאר וחאג'ב אל עיון. למרות הצעות אחרות שהגיעו אליו, בחר להגיע למעברת ראש פינה ולהיות עם בני קהילתו.

שמחה בוקובוזה-גואטה, החוקרת את תולדות חצור, אמרה כי הרב "עבר יחד עם העולים החדשים את חבלי הקליטה עוד במעברת ראש פינה, והיה חלק מהגרעין המייסד של חצור". הוא שימש כרב היישוב ורב אזורי, היה ממקימי הוועד המקומי הראשון בחצור ועם הפיכתה של חצור למועצה מקומית ב- 1956, שימש כחבר מועצה מטעם מפלגת המפד"ל והיה ממייסדי המועצה הדתית בחצור ב-1962.

בוקובוזה-גואטה מציינת כי "תושבי חצור, מכל העדות והזרמים, מציינים את השפעתו המתונה לעיצוב דמותה הסובלנית של חצור. הנהגתו ייצגה מסורתיות רגועה ונינוחה, שכבר לא קיימת בחברה הישראלית". עם מותו של הרב, היה זה טבעי שמרדכי, בנו, ימשיך את דרכו.

להתעקש לשחק כדורגל

מרדכי דיעי למד בבית הספר היסודי "חוני המעגל" בחצור. כשהיה בן 6 נדבק בפוליו, מגיפה ממנה נפגעו בשנות ה-50 אלפי ילדים בישראל. הוא עבר טיפולים ממושכים, כשאחותו הגדולה, יהודית, ליוותה אותו במסירות רבה ותמכה בו.

בעקבות המחלה סבל דיעי כל חייו משיתוק באחת מרגליו, אבל בנו אלחנן סיפר כי אביו מעולם לא התלונן על המגבלה הפיזית ולא ויתר לעצמו על דבר. כבר בילדותו התעקש שהנכות לא תגרום לו להיות שונה מחבריו ואפילו במשחקי הכדורגל התעקש להשתתף כשווה בין שווים.

בגיל בית ספר תיכון עבר דיעי ללמוד בישיבת צפת ולאחר מכן המשיך אל ישיבת "פורת יוסף" בירושלים, המוסד היוקרתי בעולם הישיבות הספרדי, בניהולו של הרב יהודה צדקה.

עוד בוואלה!

לוחם למען הסולידריות: האיש שעבר מקיבוץ לקיבוץ כדי להציל את "פרי גליל"

לכתבה המלאה

בגיל 23 נישא דיעי למרים חדד, מורה מצפת ובמהלך השנים נולדו לבני הזוג שבעה ילדים. אחיה, שלמה, סיפר כי משפחת חדד חיה בדלות חומרית, בבית מתפורר בשולי העיר העתיקה של צפת, והשידוך של בת עניים עם תלמיד חכם מישיבת פורת יוסף, ובנו של רב ידוע, נחשב לדבר חריג. "הרב עזיזי, שהציע את בנו מרדכי לנישואין עם אחותי, אולי ידע ברוח קודשו שהבית של חדד בצפת הוא בית של תורה. הוא לא חיפש כסף, רושם ומעמד - הוא חיפש את הפשטות", אמר חדד.

כשהיה בן 30, שבה המשפחה צפונה והתיישבה בצפת. הרב מרדכי דיעי מונה לרב בית הספר של המושבים דובב ואביבים. לאחר מותו של אביו הוא נקרא לחצור והתמנה לרב הראשי של היישוב.

פסגת חייו

בחצור מספרים כי הרב דיעי המשיך את דרכו של אביו: הוא נודע בבקיאותו הגדולה בתורה והיה מוכר במתינות, צניעות ונועם הליכותיו.

"הרב התאפיין בגישה חיובית ובהשכנת שלום", אמר שמעון סוויסה, ראש המועצה המקומית חצור הגלילית. לדבריו, דיעי "היה אחת הדמויות האהובות ביישוב, ופעל לשלום, לאחווה ורעות בקהילת חצור. היה בינינו קשר מיוחד. אהבתי את הרב מאוד, זכיתי זכות גדולה להכיר אישיות יוצאת דופן".

"מסורתיות רגועה ונינוחה, שכבר לא קיימת". הרב עזיזי דיעי (צילום: באדיבות המשפחה)

כאביו, הוא היה מעורה בחיי הקהילה בחצור ומסור אליה. בנו, אלחנן, אמר כי "חצור היתה פסגת חייו, הוא חי ונשם את חצור. הוא אהב את התושבים והעניק לכל אדם את מלוא תשומת הלב כשהתבקש להקשיב ולסייע. היתה לו ענווה מוחלטת ויכולות הכלה והענקה שאין כדוגמתן". בין היתר, הרב דיעי הקים את עמותת "שערי דעה" שהקימה ומפעילה כולל אברכים וישיבה, עורכת שיעורי תורה לנוער ולמבוגרים ופועלת לסייע לנזקקים, לאבלים, לזוגות שנישאים ותורמת מזון בפסח.

בנו ציין כי אביו ראה חשיבות עליונה בחיבור בין מגזרים וקהילות ולא ראה הבדל בין אדם לאדם. "מבחינתו עם ישראל היה פסיפס שלם. הוא עצמו התרחק מזיהוי ומהשתייכות פוליטית. כאב לו לראות את הריב והקרע שיש בעם ותמיד הוא קרא לפיוס", אמר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully