ב-20 באוקטובר, בשעה 20:13 לשעון ישראל, האסטרואיד 2021 PDC יפגע בכדור הארץ בוודאות של 100% - זה התרחיש ההיפותטי (שוב, לא להיבהל, זה רק תרגיל!), שנערך בכנס ההגנה הפלנטרית של האקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.
במהלך סוף השבוע האחרון מדעני נאס"א וסוכנות החלל האירופאית התכנסו בצורה וירטואלית כדי לערוך מעין משחק מלחמה שיבדוק כיצד כדור הארץ יכול להתמודד מול אסטרואיד שמתקרב אליו.
הכנס מתקיים אחת לשנתיים, ובו מדענים ואנשי צוותי חירום דנים באיומי אסטרואידים דמיוניים שונים לכדור הארץ. בשל אמצעי הבטיחות של תקופת הקורונה הכנס השנה התקיים באופן מקוון, בין התאריכים 26 באפריל ל-28 באפריל. התרגיל כולל הערכת נזקים אפשריים לאזורים שונים, שיתוף פעולה בין ממשלות וסוכנויות חלל וכמובן - הצעות להסטת האסטרואיד ממסלולו.
כנס ההגנה הפלנטרית שנערך ב-2019 נגמר בכי רע - עם השמדת העיר ניו יורק, ביתם של כמעט תשעה מיליון תושבים. ואילו בתרגיל שנערך ב-2017, הצוותים הצליחו להציל את טוקיו על ידי הפצצה גרעינית של האסטרואיד.
בתרחיש ההיפותטי שנבדק הפעם - אסטרואיד ענק בו הבחינו מספר חודשים מראש התנגש בסופו של דבר ישירות בכדור הארץ. בהחלט לא מצב אידיאלי.
האסטרואיד ההיפותטי שגובש על ידי המרכז לחקר גופים קרובי ארץ (CNEOS) במעבדת הנעת הסילונים של נאס"א, "התגלה" במרחק של 57 מיליון ק"מ מכדור הארץ וגודלו הוערך בקוטר שנע בין 35 מטר ל- 700 מטר (בערך ממחצית מוטת הכנפיים של מטוס בואיינג 747 ועד לגובה כפול מבניין האמפייר סטייט).
לכאורה היה לו סיכוי של 1 ל-20 לפגוע בכדור הארץ בערך ב-20 באוקטובר השנה, אבל התברר שאפילו שישה חודשים זו תקופת זמן קצרה מדי מכדי להזיז ממסלולו אסטרואיד שמסכן את הכוכב שלנו עם כל כלי החלל שעומדים לרשותינו או אפילו בעזרת פיצוצים גרעיניים. כך למשל, הרעיון לשגר חללית שתסיט את האסטרואיד לאט לאט ממסלולו ירד מסדר היום לאור החשש שכוח הכבידה ישבור את האסטרואיד הלא-יציב לחתיכות שיפגעו בכדור הארץ בנפרד.
המדענים גילו בסופו של דבר שפשוט אין להם מספיק זמן לעצור את האסטרואיד, ובסופו של דבר (בתרגיל) הוא פגע במזרח אירופה - בגבול של גרמניה עם צ'כיה ואוסטריה. הפיצוץ הצפוי מכזו התנגשות שווה ערך למספר פצצות אטום וכל מה שנותר לעשות כדי להתגונן מפניו היה לפנות מבעוד מועד את האזורים שבסכנה.
עוד בנושא
הראל בן עמי, נציג סוכנות החלל הישראלית בוועדת האו"ם להגנה פלנטרית, שהשתתף בתרגיל הסביר שאם האסטרואיד עומד לפגוע באירופה, והאירופאים משגרים משימה שמפוצצת אותו לשתי חתיכות - עכשיו שתי החתיכות יכולות להיות במסלול פגיעה עם מדינות באסיה וליצור משבר פוליטי חריף. לדבריו, "גם לאפשרות שנשקלה לשגר נשק גרעיני לאסטרואיד, יש חסרונות. נשק גרעיני יכול להיות פתרון טוב אם מוצאים את האסטרואיד בזמן - ומפוצצים אותו הרחק מכדור הארץ. אבל אם הפיצוץ קרוב מדי, הוא עלול לגרום לזיהום סביבתי חמור. אבל החשיבות הגדולה ביותר של התרגיל בעיניי היא בהתנסות ולימוד האנשים האמונים על הגנה פלנטרית וכמובן, גם העלאת המודעות לנושא בקרב הציבור הרחב".
למרבה המזל עבורינו, אחד האסטרואידים המדאיגים ביותר, אפופיס, אשר המדענים האמינו שהוא נמצא במסלול התנגשות פוטנציאלי עם כדור הארץ, כבר לא מהווה בעיה עבור כוכב הלכת שלנו לפחות בבמשך 100 השנים הקרובות.
זה מה שיקרה אם אסטורואיד ענק יתנגש בכדור הארץ
באתר של סוכנות החלל הישראלית מסבירים שעד היום מעולם לא התגלה אסטרואיד שעושה את דרכו לכדור הארץ, והסיבה לכך היא שעד לפני כמה שנים פשוט לא הייתה לנו את היכולת הטכנית לגלות אסטרואידים מבעוד מועד.
בשנות ה-90' הורה הקונגרס לנאס"א לאתר לפחות 90% מהאסטרואידים שמסלולם מביא אותם למרחק הקטן מ-50 מיליון ק"מ מאתנו וקוטרם למעלה מקילומטר - אסטרואידים שעלולים להחריב את הציוויליזציה האנושית כולה, בדומה לפגיעה שחיסלה את הדינוזאורים. ב-2010 השלימה נאס"א את משימתה, והיום אנו יודעים על כ-50 אסטרואידים קרובים ועצומים כאלה (למען הסר ספק: אף אחד מאלה לא צפוי לפגוע בכדור הארץ בעתיד הנראה לעין).
ב-2005, המחוקקים האמריקנים הטילו על נאס"א משימה נוספת: לזהות 90% מהאסטרואידים הבינוניים, בגודל של 140 מטרים ומעלה, עד שנת 2020. אסטרואידים אלה עלולים להשמיד מדינה שלמה אם יפגעו בה. נכון ל-2019 נמצאו למעלה מ-8,000 אסטרואידים בינוניים שמסלולם מתקרב למסלול כדור הארץ, ועשרות אסטרואידים חדשים מתגלים מדי חודש. החדשות הרעות: המספר הזה מהווה רק כשליש מכל האסטרואידים הגדולים בסביבתנו. לפי הערכות, ישנם כ-17,000 אסטרואידים בינוניים נוספים המתחככים במסלול כדור הארץ, וברור שנאס"א כבר לא תעמוד במועד המקורי.
ומה באשר לאסטרואידים הקטנים מקוטר של 140 מטרים? אותם קשה עד בלתי אפשרי לאתר, בשל המרחקים האדירים בחלל והיותם עצמים עמומים. לפי הערכות ישנם עשרות מיליוני אסטרואידים קטנים בסביבתנו שעלולים לגרום לנזקים חסרי תקדים ברכוש ובנפש אם יפגעו במטרופולין מאוכלס, ובטכנולוגיה הנוכחית אין לנו כל דרך לזהות אותם לפני הפגיעה. כך, למשל, ב-15 בפברואר 2013 התפוצץ אסטרואיד בקוטר של כ-20 מטרים מעל העיר צ'ליאבניסק שברוסיה. האסטרואיד הקטן, שלא התגלה לפני שחדר לאטמוספרה, שחרר אנרגיה של כ-500 קילוטון חומר נפץ, או כ-30 פעמים הפצצה האטומית שהוטלה על הירושימה. כ-1,500 בני אדם נפצעו מגל ההדף, ובכל זאת - נותר רק לדמיין מה היה קורה אם האסטרואיד היה פוגע בקרקע.
בסוכנות החלל הישראלית מסבירים ש"כיום השיטה המועדפת היא הסטת האסטרואיד באמצעות גשושית. נאס"א ו- ESA (סוכנות החלל האירופית) מתכננות את משימת "AIDA", ראשי תיבות שמשמעותן "פגיעת אסטרואיד והערכת הסטתו". וכשאנחנו אומרים "פגיעת אסטרואיד" אנחנו לא מתכוונים פגיעה בנו, אלא פגיעה שלנו בו: בגשושית AIDA מתוכנן להיות חלק הקרוי DART ("חץ") שנועד להתנגש באסטרואיד בעצמה ולנסות להסיטו".
אולם גם המומחים יודעים שייעברו עוד כמה שנים עד שהאנושות תפתח את הטכנולוגיה שבאמצעותה נוכל ליישם רעיונות כאלה ואילו היינו צריכים להתמודד עם אסטרואיד גדול ומסוכן בזמן הקרוב, כנראה היינו נכשלים במשימה - ולכן למזלנו אין סכנה שמשהו כזה יקרה בשנים הקרובות וכנסים כמו זה שנערך לאחרונה מנסים למצוא פתרון אפשרי לסכנה.