במקום סגרגציה, אינטראקציה: ייתכן ששכונות מעורבות הן הפתרון לירושלים

שכונות במערב ירושלים עלו לא פעם לכותרות בשל מאבקים בין הציבור הכללי לחרדי, והמדיניות שהובילו הרשויות במשך שנים היתיה שכונות נפרדות לאוכלוסיות שונות, מתוך ההנחה כי הדבר מונע חיכוכים ומאבקים. אך מחקר שערכה לאחרונה תהילה ביגמן ממכון ירושלים למחקרי מדיניות מעלה סימני שאלה לגבי גישה זו. על פי המחקר, על מנת להפחית חיכוכים ולשפר את רמת הסובלנות יש לעודד גם שכונות מעורבות, והפרדה עלולה דווקא להגביר את העוינות בין אנשים.

בירושלים ישנם כ-952 אלף תושבים, מהם 62% יהודים. לפי השנתון של מכון ירושלים, מבין היהודים, 36% חרדים, 31% מוגדרים דתיים ו-33% חילונים. המחקר עסק במרחבים השונים בשכונות יהודיות, וכלל תשע שכונות ששונות מבחינת רמת ההומוגניות הדתית. כשיש לציין כי אין כיום שכונות של יהודים וערבים שמוגדרות מעורבות, וקיימת עדיין סגרגציה, הפרדה גיאוגרפית, על אף שינויים שחלים בשנים האחרונות.

במחקר נערכו תצפיות ותושאלו תושבים מהשכונות בית הכרם וניות שהוגדרו כנפרדות חילוניות, ורוממה והר נוף שהוגדרו כנפרדות חרדיות. וכן מהשכונות המעורבות גילה, נווה יעקב, רסקו, גבעת משואה וקרית מנחם. תושבים מכלל המגזרים והשכונות השיבו במחקר כי טובתה הכללית של ירושלים היא שיהיו בה שכונות מעורבות ומרחבים משותפים בתוך שכונות המגורים, וזאת על אף שברמה האישית התשובות לא היו בהכרח תואמות, וחלקם הביעו חשש ממגורים עם ציבורים אחרים.

"הרבה אנשים אמרו שבסך הכל יהיה נוח להם ולילדים לגור בשכונה נפרדת, אבל שלטובת ירושלים הגיוון הוא חשוב, וזה הפתיע אותי כי שיערתי שאנשים בכל זאת חושבים שעדיף להפריד אוכלוסייה", אומרת ביגמן ומציינת כי הופתעה גם מכך שהרוב המוחלט, 94%, השיבו כי הם אוהבים לגור בשכונתם. בנוסף, 98% אמרו כי היחסים בינם לבין שכניהם חיוביים בדרך כלל. "חשבתי שבשכונות מעורבות יהיו יותר אנשים שלא כל כך אוהבים את המגורים בשכונה", ציינה.

היתרון המרכזי בשכונות ההטרוגניות שציינו המרואיינים היה ערך חינוכי-אישי של היכרות עם האחר, פתיחות מחשבתית והרחבת אופקים. תושבת השכונה גבעת משואה שהתייסה לנושא אמרה כי "אם רוצים לחנך שכולם רשאים לחיות את חייהם כמו שהם בוחרים — החינוך הכי טוב הוא להראות את זה". תושב נווה יעקב אמר כי "כשחיים באינטגרציה תמידית עם אנשים ששונים ממך לא צריך שום חינוך מלאכותי להכרת האחר, חווים את זה".

ביגמן מסבירה כי מהמחקר עלה ש"מגורים בשכונות מעורבות עם אנשים שונים גורמים להכיר אנשים ולא קבוצות, ולכן גם הדעות נהיות יותר מורכבות, פחות חד משמעיות. לא בהכרח שאתה חושב רק טוב אחד על השני, אבל פחות מוחלט ומקובע בדעות כלפי האחר. וזה גורם למורכבות והיכרות יותר מעמיקה".

עם זאת, המחקר הראה כי בכלל השכונות היתה פחות הכלה לאנשים מקבוצות אוכלוסיות שונות שאינם תושבי השכונה. בעוד שבשכונות אחידות הניכור והעוינות יכלו להיות גם כלפי מספר קטן של אנשים, בשכונות המעורבות הדבר בא לידי ביטוי כאשר היה מדובר בקבוצות גדולות מחוץ לשכונה שהגיעו למשל לפארק במקום.

יתרון נוסף שעלה הוא כי המגורים בשכונה מעורבת מאפשרים לתושב לחיות בזהות מורכבת ולא חד גונית. תושבת שכונת רסקו אמרה כי "כשגרתי בשכונה הומוגנית חשתי חנוקה, שאני צריכה לשייך את עצמי במפורש לאוכלוסייה מסוימת. כאן אני לא צריכה להכניס את עצמי לתבניות ואני יכולה לחיות איך שאני רוצה בלי צורך להגדיר את עצמי".

תושבת מגילה אמרה כי "מאז ומתמיד לא מצאתי את עצמי שייכת לאף משבצת. מבחינתי שכונה מגוונת מאפשרת יותר מרחב ולא מחייבת אותי להתיישר לאיזה קו, להיכנס למשבצת".

אך לצד היתרונות עלו גם חסרונות במגורים בשכונות מעורבות, בין היתר בהקשר למערכת החינוך. חלק מההורים חששו למשל שילדיהם לא ימשיכו בדרך שלהם בעקבות חשיפה לאוכלוסיות שונות. חלק מההורים במחקר השיבו כי המגורים בשכונה מעורבת דורשים מאמצים גדולים יותר כדי להציב גבולות. בחברה החילונית 19% השיבו כי הם חוששים שאינטראקציה עם אנשים ששונים מהם תשפיע על ילדיהם לגדול בדרך שונה מכפי שהיו רוצים, לעומת 25% מקרב המשיבים הדתיים ו-61% מהקרב החרדים.

כמו כן, חלק השיבו כי המגורים בשכונה מעורבת עשויים להשפיע לא רק על התנהלותם במרחב הציבורי אלא גם במרחב הפרטי. "כנראה באזור חילוני מובהק אנשים יכולים להרגיש חופשי לקדוח בשבת בצהריים או להעמיס את הרכב בשעות שבהן חוזרים מבית הכנסת. אני לא מרגיש נוח לעשות זאת ומגביל את עצמי מרצון בפעולות האלה," סיפר תושב אחר משכונת רסקו.

"התמונה שעולה היא שמצד אחד, בכוחם של קשרים יום־יומיים לנפץ דעות קדומות כלפי אנשים, וכי חשיפה בלתי אמצעית לדרך חיים שונה מאפשרת להבין את השונה ולכבד אותו יותר. מצד שני, היכרות קרובה מביאה עימה גם חשיפה לצדדים חיוביים פחות בהתנהלות האנושית, כולל התנהלות של קבוצה או מגזר", מסבירה ביגמן.

מהמחקר עולה שהתושבים בשכונות המעורבות זקוקים לעוגנים שונים. התושבים הביעו צורך במרחב בטוח עבורם ובקבלת שירותים התואמים את זהותם, וזאת לצד תושבים נוספים שדומים להם. כך למשל בעוד חרדים ודתיים הדגישו את הצורך בבית כנסת, מקווה ומערכת חינוך, בקרב החילונים הצורך הוא במרכז מסחרי, ספריה ומערכת חינוך מתאימה.

ביגמן אומרת כי "רוב האנשים לא צריכים שכל השכונה תיראה כמוהם, אבל צריכים עוגנים מסוימים בשכונה כדי להרגיש בה נעים. העוגנים יכולים להיות או מוחשיים, כלומר מוסדות ומרחבים בשכונה שתואמים את אופי הזהות הדתית, או עוגנים מופשטים, כלומר מידת הביטחון ביכולת של השכונה לתת שירותים שצריך או אפשרות לקבל אותם בשכונה סמוכה".

ממצאי המחקר מראים עוד כי הזירות החשובות ביותר ביצירת קשרים חיוביים בשכונות המעורבות הם הבניין המשותף ומסגרות החינוך בשכונות, ובעיקר במסגרות לגיל הרך. בהקשר למסגרות החינוך המכנה המשותף הוא טיפול וחינוך הילדים, ולכן זה מקום ליצירת אמון בין אנשים ממגזרים שונים.

"כשבעלה של הגננת של בתי לומד בכולל והיא רואה אותי במכנסיים קצרים, ויחד אנחנו פועלות למען הילדים שלנו — זה משהו שהוא גדול מעבר לכל מחלוקת ועניינים דתיים. לא הכרזנו שצריך אחדות, פשוט הכרנו", סיפרה תושבת קריית מנחם.

תושב נווה אמר כי "הילדים שלי הלכו כולם למטפלת מקסימה שאינה חרדית... כל החששות שלי לגבי זה שהבית שלה יהיה שונה משלי — התבדו. היא גידלה את הילדים שלי בשנים שבעיניי הן הכי קריטיות, וגם הילדים הגדולים יותר נחשפו אליה כשבאו איתי לאסוף אותם. עד היום אנחנו בקשרים מצוינים ונהנים לפגוש אותה ברחוב".

ביגמן סבורה כי המחקר מראה שירושלים אינה יכולה להרשות לעצמה להתנהל רק במרחבים נפרדים, גם אם לכאורה מגורים בשכונות נפרדות עשויים להיות נוחים יותר. "הממצאים העולים ממחקר זה תומכים בחשיבותם של מרחבי מפגש משמעותיים בין אוכלוסיות, הכוללים גם מגורים בשכונות מעורבות, לחיזוק חוסנה החברתי של ירושלים", אמרה.

היא מסבירה כי הדבר יהיה נכון גם לאזורים נוספים במדינה, בהם צפויים שינויים דמוגרפיים הצפויים וחלוקה למגזרים. "ועל כן, לירושלים יש תפקיד מרכזי בהנחלת המודלים להתנהלות משותפת במרחבים הפרטיים והציבוריים כאחד. אם תדע ירושלים, ויידעו הירושלמים, להתנהל באופן חיובי ובשום שכל במרחבים המשותפים, הם יוכלו ליצור תקווה להתנהלות משותפת בישראל כולה".