(בווידאו: עבודות בשכונת ארנונה בירושלים לקראת העברת שגרירות ארצות הברית)
לפני כ-18 שנה, בתחילת האינתיפאדה השנייה, עברה ג'ולייט, כיום בת 67, יחד עם בעלה לשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, אחרי שגרו תקופה קצרה ברמאללה. לפני כן היא התגוררה באזור סילוואן שבמזרח העיר. "גרתי בירושלים כל החיים, ואז היינו שנתיים ברמאללה. כשחזרנו, הרעיון היה לגור באזור הגבעה הצרפתית", היא אומרת כדי להסביר את ההחלטה לעבור לשכונה יהודית. "אזור מזרח העיר לא מסודר מבחינת תשתיות ושירותים, הוא מאוד מוזנח. אמנם הבתים פה יותר קטנים ובאזור בית חנינא, למשל, הבתים ברמה יותר טובה, אבל התשתיות הן לא אותן תשתיות, ויש הרגשה לא נוחה בלקום ולמצוא מחסום ליד הבית. במזרח העיר בכל מקום אפשר להקים מחסום ולסגור אנשים, במיוחד פעם. היום פחות רואים את זה, אבל זה קיים. פה אין את זה, אני יותר חופשיה". עם זאת, מרכז החיים של ג'ולייט לא השתנה משמעותית אחרי המעבר, וגם אחרי כן היא המשיכה לעבוד במוסד שיקום לילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שהקימה בעיר העתיקה.
לג'ולייט ולבעלה יש אזרחות ישראלית, ולדבריה מרבית הערבים המתגוררים בגבעה הצרפתית הם ערבים ישראלים מהצפון. זאת, בניגוד לרוב ערביי מזרח ירושלים, שהם בעלי מעמד של תושבי קבע - כזה שניתן לשלול יותר בקלות ולא מאפשר להצביע בכנסת. אחוז הערבים בשכונה, הכולל תושבים ואזרחים, הוא הגבוה מבין השכונות היהודיות ועומד על 23%, על פי נתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות. זאת, בין היתר בשל מעונות הסטודנטים שנמצאים בשכונה, וכן בשל הקרבה לשכונות ערביות. אחוז זה אמנם חריג, אך בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר תושבי מזרח העיר שעוברים לשכונות יהודיות, כאשר בין השנים 2011 ל-2016 עברו 2,400 תושבים.
המספרים עדיין לא גדולים, אך הנתונים מצביעים על עלייה חדה במעבר של ערביי מזרח ירושלים לשכונות יהודיות. בעוד בשנת 2011 היגרו כ-60 תושבים בלבד ממזרח העיר לשכונות יהודיות, בשנת 2013 המספר עמד על 250 ובשנת 2016 כבר נראה זינוק חד, כשהנתונים מראים כי 1,320 תושבים עברו ממזרח העיר. במכון ירושלים מציינים שייתכן כי חלק מהזינוק קשור לדיווח ורישום של תושבים, אולם המגמה ברורה בכל זאת.
באזור הכולל שכונות יהודיות שאליו עברו הכי הרבה תושבים ערבים ממזרח העיר בשנת 2016 הוא המושבה הגרמנית ותלפיות - 400 תושבים. לאזור פסגת זאב והגבעה הצרפתית עברו 150 ו-140 תושבים בהתאמה. לגילה והר חומה עברו 150 תושבים, ו-120 תושבים עברו לשכונות דרום מערב העיר, לעומת 0 בשנת 2011. בהתאם, ניתן לראות בשכונות אחדות עלייה באחוז הערבים, שבהם גם ערבים מאזורים אחרים בארץ שהגיעו לשכונות. כך למשל, בעוד בשנת 2011 היו רק אחוז אחד מהתושבים באזור שכונת בקעה ואבו בתור ערבים, בשנת 2016 עמד שיעורם על 7%. בשכונת מוסררה שיעור הערבים הוא 12%, ובשכונת פסגת זאב צפון ובאזור מרכז העיר - 5%.
"זו תופעה משמעותית שכדאי לשים לב אליה", אמר חוקר מכון ירושלים מריק שטרן. "זו מגמה חדשה, וזה לא מקרי שזה קורה עכשיו". לדבריו, המגמה נובעת מכמה גורמים הכוללים את מדיניות הממשלה והעירייה לצד שינויים בחברה הערבית. הוא ציין כי הצפיפות הרבה בשכונות מזרח ירושלים לצד מחסור בדיור ועלייה במחירים הן כמה מהסיבות לתופעה. בירושלים יש כ-220 אלף דירות, אך רק כרבע מהן (53 אלף) נמצאות בשכונות מזרח ירושלים. זאת, על אף שהתושבים הערבים מהווים כ-38% מאוכלוסיית העיר. לפי נתוני ארגון "במקום - מתכננים למען זכויות תכנון", משנת 1967 ועד סוף 2012 ניתנו רק כ-4,300 היתרי בנייה בשכונות ירושלים המזרחית, בעוד שעל פי הערכות נבנו שן כ-20 אלף יחידות דיור ללא היתר.
לצד מצוקת התכנון והדיור, אזור מזרח ירושלים סובל מהזנחה רבה של הרשויות, ותושבים בעלי יכולת כלכלית מנסים לשפר את רמת החיים על ידי מעבר. "ישנו פער גדול בתשתיות ובאיכות החיים בין מזרח למערב ירושלים, ויש לראשונה משפחות, כנראה ממעמד בינוני-גבוה, שעוברות בעיקר לשכונות כמו הגבעה הצרפתית ופסגת זאב", אמר שטרן. לדבריו, המגמה מעידה גם על טאבו שמתחיל להישבר. "ברגע שכמה אנשים עושים את זה ורואים שזה בסדר, עוד אנשים מצטרפים למערך הזה. בפסגת זאב, למשל, זה מאוד הגיוני כי יש קרבה לשכונות הערביות, והתושבים יכולים להמשיך לשלוח את הילדים למוסדות חינוך במזרח העיר. אפשר עוד לעבוד שם, וליהנות מהשירותים של מערב העיר".
מגמה זו מצטרפת לתופעה ששטרן מכנה "ישראליזציה" בחברה הערבית. לדברי שטרן, "לאט לאט עוד ועוד תחומי חיים הופכים להיות רלוונטיים ורואים איזושהי מגמה של שילוב. יש עוד תחומים שאולי בעבר היו טאבו ונעשים יותר מקובלים, כמו לימודים באוניברסיטה העברית, עלייה בבקשה לאזרחות, השתלבות במקומות עבודה כמו משרדי ממשלה, וחלק מזה הוא גם המערב למגורים בשכונות".
העלייה במעבר למערב העיר היא גם חלק מהעלייה הניכרת באופן כללי במספר הערבים ששינו את מקום מגוריהם בתוך ירושלים לאורך השנים. בשנת 2007 היגרו 6,160 תושבי מזרח העיר בתוך ירושלים, לעומת 37,830 בשנת 2016 - מספר הגבוה ממספר העוברים היהודים שעמד על 31,510. מרבית העתקת מקומות המגורים מתרחשת בתוך שכונות מזרח העיר, כאשר יותר מ-8,600 תושבי מזרח ירושלים עברו לשכונות כפר עקב ובית חנינא, 3,600 לאזור שועפט ומספר דומה לצור באהר. יאיר אסף שפירא, גם הוא חוקר במכון ירושלים, הסביר כי עיקר ההגירה הפנים-עירונית בקרב האוכלוסייה הערבית נעשית בתוך השכונות או בין שכונות סמוכות. לדבריו, מלבד מצוקת דיור קשה, עלייה בניידות ונכונות להיפרד מהשכונה שבה מתגוררת המשפחה, ייתכן שהאוכלוסייה הערבית שואפת להסדיר יותר את כתובות המגורים, ולכן העלייה אינה בהכרח רק בשל גידול בהגירה, אלא גם בשל העלייה בדיווח למשרד הפנים.
במבט לעתיד נראה כי ככל שמדיניות התכנון העירונית תימשך והפערים יגדלו, כך גם תמשיך ותיסדק הסגרגציה המאפיינת את העיר, ועל כן יש צורך לערוך התאמות. "לא צפוי בעתיד פתרון למצוקת הדיור במזרח ירושלים, ומבחינת פוליטית כנראה שלא נראה היקף של דיור שיענה לצרכים", אמר שטרן. "ירושלים היה עיר שמתוכננת מתוך היגיון של הפרדה בין אוכלוסיות, וממש אפשר לראות את זה בתכניות. ההפרדה נתפסת כמשהו חיובי, ובגלל זה המערכת מדברת על שכונות חילוניות, חרדיות, יהודיות וערביות. אבל המציאות מראה שכבר אי אפשר לתכנן את ירושלים תוך כדי הפרדה. מבחינה דמוגרפית זה בלתי אפשרי, וגם ההפרדה לאורך השנים יצרה חוסר איזון ואי-שוויון. עכשיו אנחנו רואים את התוצאות של המדיניות הזו, שיושמה לאורך שנים, ויש צורך לעדכן מחדש את החשיבה העירונית לאיך אנחנו מתמודדים עם השינויים בשכונות, ולהתאים אותן למציאות של שכונה מעורבת, בין אם חילונית-חרדית ובין אם יהודית-ערבית".