מבידול למפגש: בירושלים רוצים להפוך את אזורי התפר למתחמים משותפים

    שכונות רבות בבירה מנותקות זו מזו, ובמשך שנים מדיניות ההיבדלות הובילה את מקבלי ההחלטות בניסיון למנוע חיכוכים, בעוד בשטח חלו שינויים. אך כעת, קבוצת מתכננים מקדמת מפגש דווקא באזורים שנותרו מוזנחים. "קווי התפר יותר ניטרליים, לאף אחד אין תחושת בעלות עליהם"

    צילום: רוני כנפו, עריכה: ניר חן

    (בווידאו: חנוכת הקו המהיר לירושלים)

    "למה ירושלים תמיד שתיים, של מעלה ושל מטה
    ואני רוצה לחיות בירושלים של אמצע", כתב יהודה עמיחי.


    שתי ערים, שלוש, ואולי אף יותר ניתן לאתר גם בימים אלה בירושלים, שמורכבת משכונות מנותקות רבות ואוכלוסייה מגוונת. הקו העירוני, קו התפר שהיווה גבול בין ישראל לירדן עד למלחמת ששת הימים, אמנם כבר לא מאויש בעמדות צבאיות ובמובנים רבים היטשטש, אך הוא לא נעלם ועדיין מהווה קו מפריד בחלקו, כשמצדדיו הפערים בין מזרח העיר למערבה נשמרו. עם זאת, גם במערב העיר ניתן להבחין בשכונות יהודיות המנותקות זו מזו - הן בשל הדמוגרפיה והן בשל הטופוגרפיה. כעת מציעה קבוצת מתכננים ואדריכלים של העירייה להפוך את אזורי התפר בין השכונות - מכבישים ועד ואדיות - לשטחים משותפים לקהילות הסמוכות.

    "המהלך התחיל מהבנה שיש פה שלוש קהילות שונות בירושלים, שלכל אחת יש את תתי הגוונים שלה, אבל שלוש קהילות - חרדים, ערבים ומגזר כללי. אם עד לפני כמה שנים השתדלו לחיות כל אחת בתוך עצמה, התפתחויות כאלה ואחרות הובילו לכך שהקהילות באות יותר ויותר במגע אחת עם השנייה", הסביר תמיר מנצור כרמל, מתכנן רובע מרכז בעיריית ירושלים, את הרעיון העומד מאחורי המתחמים המשותפים. "ואז נשאלת השאלה, באילו תנאים זה קורה - שוויוניים או לא שוויוניים, פחד או לא פחד".

    שינוי טבעי בעשור האחרון. דרך בר לב בירושלים (צילום: ראובן קסטרו)

    כ-38% מ-900 אלף תושבי ירושלים הם ערבים, 24% משתייכים למגזר החרדי ו-38% למגזר הכללי. שכונות רבות הן הומוגניות מבחינת אופי האוכלוסייה ומנותקות אחת מהשנייה, הן בשל מדיניות של הפרדה ובדלנות שקודמה במשך שנים, והן בשל המבנה הטופוגרפי של העיר. הפרדה זו מקודמת גם בתכנית המתאר המקומית לירושלים שהוכנה בשנת 2000, המתווה את מדיניות התכנון בעיר על אף שלא אושרה. התוצאה המתוארת במסמך המדיניות, שגיבש צוות המתכננים, היא "התפתחות של שלוש תת-ערים בירושלים המתפקדות, כל אחת, במידה רבה באופן עצמאי".

    אך לאורך השנים, מסבירה גלית רז-דרור, סמנכ"לית תכנון ותיאום במכון ירושלים למחקרי מדיניות, חלו שינויים שצמחו בשטח מלמטה ומלמעלה. "בעשור האחרון אני חושבת שכל ירושלים עוברת מעין שינוי, גם מבחינת האנשים שמתעסקים במדיניות וגם מבחינת התושבים של העיר. התחושה היא שקודם היה ברור לנו שכל סוג אוכלוסייה סגורה בשכונה שלה, וגם האידיאל מבחינתנו הוא כזה - כמה שפחות אנחנו נפגשים יותר טוב לנו. מתישהו המציאות התחילה לאתגר את זה והתחלנו להיפגש בכל מקום". במסגרת השינויים בשטח ניתן לראות מתחמים שהפכו למשותפים, ללא תכנון מקדים, בפרט מקומות סגורים כמו בתי חולים ומרכזים מסחריים, אך גם באזורים פתוחים כמו פארק סאקר וגן הפעמון בעיר. גם במוסדות האקדמיים ניתן לראות בשנים האחרונות עלייה במספר תושבי מזרח ירושלים.

    יתרונות וחסרונות. גיא בן הינום (צילום: ראובן קסטרו)

    בעקבות זאת, החלו במכון לפני מספר שנים לקדם את נושא המרחבים המשותפים במחקר וכן יזמו יחד עם קרן קונרד אדנאואר סדנה למתכננים ואדריכלים של העירייה, שגיבשו את התכנית באזורי התפר. מנצור כרמל מסביר כי בחלק מהמקומות שלא תוכננו כמרחב משותף נוצר דווקא מפגש שלילי בין האוכלוסיות. "יש לזה יתרונות וחסרונות. היתרונות הם שיותר אנשים נהנים מהמרחבים האלה והם פוגשים אחד את השני, ומצד שני, זה מביא איתו הרבה פעמים חיכוכים. אנשים מרגישים שפלשו למרחב שלהם, ומצד שני מי שנכנס לשם מרגיש זר, מרגיש שנכנס לשטח שלא שלו. המחשבה הייתה איך מפתחים מרחבים משותפים שכולם מרגישים בהם בנוח, ואז תנאי המפגש הרבה יותר שוויוניים והרבה יותר נעימים".

    לפיכך, ניסה צוות המתכננים לאתר מקומות "ניטרליים" עבור האוכלוסיות השונות. "המחשבה אומרת שאזורי קווי התפר הם מראש אזורים שהם יותר ניטרליים, לאף אחד אין מראש תחושת בעלות עליהם", אומר מנצור כרמל ומדגיש כי הכוונה היא ליצור מפגשים בין האוכלוסיות מחד, אך גם לאפשר לקהילות לשמור על המאפיינים שלהן בשכונותיהן מאידך. "התזה שלנו אומרת שאם העירייה או גופים אחרים יפתחו מרחבים משותפים, וזה יכול להיות פארקים, מבני ציבור או מרכזים מסחריים למשל, נקבל חיכוך חיובי בין הקהילות ולא חיכוך שלילי, וזה גם יאפשר לכל קהילה לשמור על אוטונומיה בבית שלה".

    עוד בוואלה! NEWS

    ילד בן ארבע נהרג מפגיעת רכב בירושלים; סבתו במצב קשה

    לכתבה המלאה
    פערים דמוגרפיים. חלוקת האוכלוסייה בירושלים

    לפי צוות התכנון, החשיבות של החיבורים אינה רק בחיבור בין אוכלוסיות, אלא בהקשר של המרקם האורבני העירוני. "אנחנו חושבים שיש בעיר תפרים בין אוכלוסיות, אבל יש גם רווחים וחללים מכל מיני סיבות", אמר כרמל. "גם כתוצאה מכך שהעיר הייתה מחולקת בעבר, וגם בגלל שזו עיר הררית, ויש ואדיות שמפרידות בין השכונות. אנחנו חושבים שבאופן כללי, גם בלי קשר לאוכלוסיות שונות, ראוי לאחות את העיר ואת המרקם האורבני שלה. בטח ובטח כשהקטעים האלה בעיר חופפים את הדמוגרפיה".

    קבוצת המתכננים מיפתה שורת אזורים אפשריים לפיתוח מרחבים משותפים. היוזמה הוצגה למהנדס העיר, ולפי כרמל, פיילוט ראשון צפוי לצאת לדרך בשנה הבאה. ברשימה אפשר למצוא את גיא בן הינום שעל הקו העירוני, ואינו מפותח למעט כמה אטרקציות תיירות שאושרו לעמותת הימין אלעד להקים. כמו כן, מוצע להפוך את דרך חיים בר לב המרכזית שגובלת בין שייח ג'ראח ומוסררה למוסררה היהודית לאזור משותף, וכך גם את כביש 60 בצפון - שחוצץ בין פסגה זאב, נווה יעקב ובית חנינא - הרחק מעבר לקו הירוק. במקומות כמו אלו, אומר מנצור כרמל, ניתן להפוך את האזור למרכז מסחרי תוך קירוי הכבישים.

    "דרך בר לב למשל היא דרך ברוחב 50 מטר, והיא דרך מפרידה. אנחנו חושבים שאפשר לנצל את הקרקע בצורה יעילה יותר וגם ליצור מרחב יותר נעים, היום זה לא מרחב להולכי רגל. לקחת דרך כזו ולחשוב איך הופכים אותה לרחוב מסחרי, כמו למשל אבן גבירול בתל אביב או יפו בירושלים. זו המחשבה. ואם לדוגמה יש ואדי שמפריד בין שכונה ערבית או יהודית - אפשר לפתוח פארק", הוא מסביר. בין היתר מוצע בתכנית כמתחם משותף ואדי הגובל בין פסגת זאב למחנה פליטים שועפאט - אולי הכנה ליום שבו החומה תוסר.

    תכנון בשיתוף מלא עם התושבים. צומת נווה יעקב (צילום: ראובן קסטרו)

    כדי ליצור מרחבים כאלו, מציעים המתכננים לרתום יוזמות מהשטח, כמו התארגנויות קהילתיות ויוזמות מקומיות אחרות. הם מזכירים בין היתר את פארק המסילה, שהוקם במסגרת מאבק ציבורי נגד תכנית לסלילת כביש במקום, וזאת תוך תכנון משותף. מבחינה תכנונית, הם מסבירים, יש צורך לשים דגש על רב לשוניות בשילוט המרחב המשותף, לתת ביטוי לתכנים תרבותיים של הקהילות וכן ליצור מרחב שהוא נגיש ומקושר לשכונות הסמוכות. קריטריון מרכזי נוסף הוא ניהול שוטף של המקום לצורך תחזוקה ותחושת ביטחון.

    הנקודה המרכזית הבאה שמדגיש כרמל מנצור היא שיתוף הציבור. "זה חייב להיות בשיתוף מלא עם התושבים. כבר נכווינו בעבר כשעשו פרויקטים שלכאורה הם משותפים אבל לא שיתפו את התושבים והם בוטלו. זה חייב לבוא קודם כל בשיח צמוד ומוקדם עם התושבים". לשאלה האם הוא סבור שתושבים ישתפו פעולה, משיב מנצור כרמל כי "פעם כל קהילה חשבה שאפשר להתעלם מהקהילה השנייה, והיום מבינים שאי אפשר להתעלם. לאט לאט החברה עוברת איזשהו תהליך בנושא. התהליך מתחיל מאיזושהי חברה אזרחית, ורואים יותר קשרים בין יהודים וערבים ויותר יהודים שלומדים ערבית ולהפך, יותר קשרים בין חרדים למגזר כללי. אני מאמין שזה יחלחל עם הזמן. בוודאי שיש אנשים שיש להם חשש ופחד מהשתלטות, או פחד מהאחר, וזה צריך להיות תהליך התפתחותי משותף ולכולם".

    רז-דרור מוסיפה כי "יותר מאשר מבריח אותנו מפה, המגוון הירושלמי נהיה הדבר שמשאיר אותנו פה, ואז הבנו שככה המציאות נראית ואנחנו בסך הכול בעד הזה. פעם הכול הזמין היבדלות וכולנו היינו רגילים להתמודד רק עם הדומים לנו, ועכשיו צריך להתמודד עם להיות במרחבים עם השונים".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully