אוכלוסיית ירושלים מתקרבת למיליון תושבים, והיא עמדה בסוף שנת 2020 על 952 אלף בני אדם - כך עולה מנתונים שמפרסם הבוקר (רביעי) מכון ירושלים למחקרי מדיניות לקראת יום ירושלים שיחול בשבוע הבא. 62% מבין התושבים הם יהודים ו-38% ערבים.
על פי השנתון שפרסם המכון, במהלך 2019 גדלה אוכלוסיית העיר בכ-16 אלף נפשות. האוכלוסייה היהודית בעיר גדלה ב-1.4%, נתון הנמוך מהשנתיים קודם לכן, שבהן הגדילה הוערכה ב-1.8%. האוכלוסייה הערבית גדלה בשנת 2019 ב-2.6%, בדומה לשנים קודמות.
עוד בוואלה!
הנתונים מראים כי בקרב הנשים הערביות נרשמה לאורך השנים ירידה בפריון: מ-4.3 בשנת 2000 ל-3.2 ב-2019, בעוד בקרב הנשים היהודיות חלה עלייה מ-3.7 ל-4.3 - כאשר הגידול המרכזי הוא בחברה החרדית. יש לציין כי במשך שנים, מ-1967 ועד 2011, שיעור הילודה של האוכלוסייה הערבית בירושלים היה גבוה מזה של האוכלוסייה היהודית. אולם, בשנת 2012 התהפכה המגמה, ומזה שמונה שנים שיעור הילודה באוכלוסייה היהודית הוא גבוה יותר, כאשר העלייה היא בעיקר בקרב תושבי העיר הדתיים והחרדים.
מגמת ההגירה השלילית בעיר נמשכת בדומה לערים גדולות אחרות, ומאזן ההגירה היה שלילי יותר מבשנתיים האחרונות. בשנת 2019 עזבו את העיר 20,100 תושבים, המספר הגבוה ביותר שנרשם בעשורים האחרונים. מנגד, עברו לעיר 11,900, כך שמאזן ההגירה עמד על 8,200- לעומת 6,000- לערך ב-2018-2017.
פחות מועסקים, יותר צעירים
אוכלוסיית העיר צעירה באופן יחסי. בשנת 2019 הגיל החציוני של תושבי ירושלים היה 24, בעוד הגיל החציוני של כלל אוכלוסיית ישראל היה 30. בשנת הלימודים 2020-2019 למדו בירושלים כ-293,600 תלמידים, מהם 67,300 בחינוך העברי הממלכתי והממלכתי-דתי; 108,700 למדו בחינוך החרדי; ו-117,600 בחינוך הערבי. על פי הנתונים, בחמש השנים האחרונות חלה עלייה של 4% במספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מ-64,700 ל-67,300 (בממלכתי חלה ירידה של 1%, אך בממלכתי דתי עלייה של 7%). בחינוך החרדי חלה באותה תקופה עלייה של 5% במספר התלמידים (מ-103,200 ל-108,700), ואילו מספר התלמידים בחינוך הערבי הציבורי גדל ב-9% (מ-89,600 ל-97,600).
הפערים בין הציבורים בירושלים באים לידי ביטוי באופן ברור בנתוני המדד החברתי-כלכלי. בשנת 2017 דורגה ירושלים באשכול 3, לאחר שעלתה מאשכול 2. אך כשבוחנים את העיר על פי אזורים, ההבדלים בין האוכלוסיות ניכרים. בעוד הדירוג הכלכלי-חברתי של השכונות היהודיות הכלליות עומד על 6, הדירוג של השכונות החרדיות והערביות הוא 1. רק שתי שכונות ערביות דורגו באשכול גבוה יותר - הרובע הארמני שבעיר העתיקה (אשכול 2) ובית צפאפא (אשכול 3).
הנתונים מתייחסים גם לתעסוקה, וגם שם ההבדלים ניכרים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של האוכלוסייה הערבית בעיר היה נמוך בהשוואה לאוכלוסייה הערבית בישראל (50% לעומת 58%), כשהפער העיקרי הוא בתעסוקה של נשים ערביות - 23% (לעומת 39% בישראל. בקרב הגברים החרדים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 44% (לעומת 55% בקרב גברים חרדים בישראל). שיעור ההשתתפות של הגברים היהודים הלא-חרדים בירושלים עמד על 87%.
בנוגע לבנייה, עולה מהנתונים כי בשנת 2020 החלה בעיר בנייה של 2,460 יחידות דיור (נתון ארעי). 70% מהדירות שבנייתן החלה היו בחלקה המערבי של ירושלים ו-30% בחלקה המזרחי של העיר. השכונות במערב ירושלים בהן נרשם המספר הגבוה ביותר של התחלות בנייה היו נחלאות, עם 250 התחלות בנייה, וקריית מנחם עם 230. במזרח-ירושלים בלט חלקן של כפר עקב ובית חנינא עם 390 דירות שהחלה בנייתן.
מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ליאור שילת, אמר כי "שנת הקורונה וביתר שאת אירועי התקופה האחרונה מעידים עד כמה בירת ישראל הינה עיר רבת פנים וגוונים; הטרוגנית מאוד מבחינה לאומית, דתית וחברתית; ובמיוחד - עד כמה התהליכים והאירועים בירושלים הינם בעלי משמעות פוליטית והשפעה על תהליכים כלל ארציים. מבחינות רבות תהליכים ומגמות בעיר מקדימים את מה שיקרה במדינת ישראל כולה בעוד מספר עשורים. במובן הזה ירושלים היא 'המעבדה הלאומית' של מדינת ישראל".