בטרם מלאכת זהות ההרוגים על הר מירון הושלמה, החלה פוליטיזציה בעד ונגד. מי אשם, ומי לא.
פוליטיקאים החלו לצחצח את חרבות לשונם, לזרוק לאוויר הצעות ופתרונות, באשר לביטחון המתפללים בהר מירון. חלקן הצעות מנותקות מהמציאות. נחזה הדבר, כי ההצעות נובעות משיקולים פוליטיים. בשפת העם: "כולם נגד כולם".
ובתווך משפחות ההרוגים, ורבבות עמך בית ישראל מכל המגזרים, בתחושת אחדות שתתפוגג כנראה, מיד בתום ימי האבל.
מרגש עד דמעות היה לראות את תחנות מד"א ביום ל"ג בעומר, מלאות עד אפס מקום, כאשר עומדים בתור לתרום דם עבור הפצועים, זה לצד זה חילונים, דתיים, ערבים, ספרדים ואשכנזיים.
ובאזור הר מירון, יהודים ושאינם יהודים, התגייסו ביחד באיתור נעדרים. לצערנו נדמה ש"אנחנו טובים בלמות ביחד, אבל לא בלחיות יחד".
לקריאה נוספת על אסון הר מירון:
- האחריות למחדל: כך אישרו אוחנה והמפכ"ל את התכניות לקראת ההילולה
- מקורבי מפקד מחוז צפון: "הופעלו עליו לחצים; יש דברים הרבה יותר גדולים ממנו"
- אביו של בן ה-13 שנהרג במירון: "הוא שכב לצדי, ומסת האנשים הייתה עלינו"
- יום אבל לאומי: הושלם זיהוי גופותיהם של 45 ההרוגים באסון הר מירון
- החברים מהישיבה שנקברו יחד, הילד שנמחץ בין ההמון: הלוויות הרוגי האסון
- המכשיר לחיטוב וטיפולי הגוף ששיגע את העולם - במחיר מבצע מיוחד
ימים קשים אלו מזכירים את ימי טרום מגפת הקורונה במדינת ישראל. ערב חג הפסח תש"פ, כאשר כולם יחד, ללא הבדל בין העדות והחוגים, נהגו בכבוד, באחריות ובאחדות מלאה. האחד כלפי השני. התייחסנו כולנו, יחד ובאופן שווה, לכל תקנות משרד הבריאות.
פחדנו ביחד "לא ללחוץ על כפתורי המעליות", חלילה לא להיות הקורבן הבא. שרנו ביחד ממרפסות הבתים בליל הסדר, את הניגון "מה נשתנה הלילה הזה", כדי שההורים המבוגרים, והמבודדים, ירגישו חג פסח.
אווירת האחדות החזיקה מעמד, עד שהפוליטיקה הגיעה לביקור בחמ"ל הקורונה. פתאום, החלטות מסכנות חיים בנושא הקורונה, התקבלו בעטיפה פוליטית. כי זה שירת את צד המחליט.
פוליטיקאים, ניסו להסביר לנו כי הקורונה יכולה לבוא רק בבתי הכנסת, ובבית המשפט לא. והקורונה כן יודעת לזהות בני אדם בשטח פתוח, רק כאשר מדובר בהלוויות. אבל כאשר עסקינן בהפגנות, הקורונה לא מתקרבת. ברקע החלו כמובן גם קולות ההסתה נגד הציבור החרדי, וכנגד רבנים. ומכאן החל, מדרון חלקלק לקרע ולכאוס, בחברה הישראלית.
הציבור החרדי הרגיש כי תקנות הקורונה, מתוזמנות דווקא נגד הציבור החרדי. ומכאן איבדנו זה את זה. במקום להתעסק בבריאות ובהגנה על שלום הציבור, השיח התחלף לשיח של בעד ונגד. שיח של שנאת אחים. כאשר בתווך ציבור שלם חשוף לסכנות גשמיות ורוחניות.
והנה עכשיו, אחרי האסון בהר מירון, חוזר לצערי שוב אותו הניגון. כולנו תמימי דעים. חייבים לעשות חישוב מסלול מחדש, בכל הקשור לבטיחות המתפללים, בהר מירון. אנחנו חפצי חיים, רוצים לחיות ולא למות. רוצים להתפלל אצל רבי שמעון בר יוחאי ולחזור לבית בריאים ושלמים.
כדי שנוהלי הבטיחות יקבלו משנה תוקף, אסור לפוליטיקה הישראלית להיכנס לשיקולי הבטיחות בהר מירון, וזאת כאשר ברור הדבר כי שום גורם פוליטי לא יצליח לעקור את מנהגי ל"ג בעומר. הדבר יהפוך במהרה להחלטות בגוון פוליטי ומכאן הדרך לזילות ולמלחמת דת קצרה, ובצדק. ושוב בתווך יעמדו רבבות עמך בית ישראל, כאשר הם חשופים לסכנות ואסונות מסוג זה.
טוב יעשו יועצי הבטיחות, אם יתכנסו, יישבו, ויחליטו על שורת נוהלי בטיחות מחמירים ללא התערבות פוליטיקאים. בדיוק כפי שקרה אחרי אסון ורסאי. כולם הסכימו אז כי נוהלי הבנייה, אחרי אסון ורסאי, חייבה חישוב מסלול מחדש. שום שיקול פוליטי לא היה קשור בתקרת ה"פל-קל".
עו"ד גדליהו בן שמעון הוא סנגור פלילי