נתניהו ברח מאחריות באסון הכרמל, הפעם יהיה לו קשה להטילה על דרעי

"אני אחראי, אבל לא אשם", אומר השר לביטחון הפנים. מפקד המחוז הצפוני הודיע ש"הוא אחראי, לטוב ולרע", אבל לא אשם. אז מי אשם? חייבים להיות יצירתיים!

אם לא נמצא אשם, עוד יאשימו את הממשלה. ואתם יודעים מי עומד בראש הממשלה כבר 12 שנים ברציפות, כן? אז רגע, בואו נחליט שבג"ץ אשם. כן, כן, השופטים המנותקים האלה! הרי בגללם נוהרים כל שנה מאות אלפים למתחם שמנוהל בחובבנות, לפצצת זמן שהפכה לגיא הריגה.

הרי רק בג"ץ הוא שהפך את האתר הקדוש הזה למסחטת כסף של רבנים וארגוני הקדשים שונים, לתעשייה מניבה המבוססת על אמונה עממית אותנטית שמתורגמת על ידי מקורבים ומאכערים למעיינות ממון. זה בית המשפט העליון אשם בהכול (לצורך הפרוטוקול, ברדוגו ביקש לקבוע שמנדלבליט אשם, אבל נדחה).

בזמן שנחתם בשבת, הביביסטים קיבלו פקודת יום: בית המשפט העליון מנע מהמדינה להפקיע את מתחם מירון ולכן דמם של החוגגים מרוח על ידי השופטים. עכשיו, לפני שנצלול לשקר המתועב הזה, בואו נחשוב רגע מה היה קורה אם בג"ץ היה מאשר למדינה להפקיע את ההר הקדוש. איך מבתר המדינה, הד"ר אבישי בן חיים, היה חופר עכשיו מעשיות על "ההגמוניה" הלבנה והמנותקת שמנתקת את עמך ישראל מהרב הקדוש והמתוק שלו. איך הם מעיזים, השופטים המבוצרים במגדל השן, להפקיע ברגל גסה את שמחתם של היהודים ואת ששונם?

בעניין בג"ץ, העובדות: מי שהחליט להפקיע את המתחם היה שר האוצר יאיר לפיד. הוא הבין את גודל הסיכון ואת רמת הזוועה ועשה מעשה. עמותות ההקדשים השונות השולטות במקום עתרו לבג"ץ. אגב, בגלל זה הוא קיים, הבג"ץ. לתת סעד לכל מי שחושב שהמדינה עשתה לו עוול. במהלך העתירה, החליטו המדינה והעותרים ללכת להליך גישור. בג"ץ אימץ את זה.

בתי המשפט יעדיפו תמיד גישור על פני ניהול הליך משפטי ארוך ומייגע. הנה ציטוט מפסק הדין: "לאחר שמיעת הטיעונים, התקיימו הליכי גישור ממושכים... משהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה סופית קיימנו דיון תזכורת נוסף, בסיכומו ניאותו המדינה והעותרים לקבל את הצעת המגשר. הוסכם על הסדר זמני לתקופה של שלוש שנים שיבוא בשלב זה חלף ההפקעה, תוך שהמדינה הבהירה כי היא שומרת על זכותה לחדש את ההפקעה אם יתברר שההסדר אינו מיושם".

המדינה הסכימה לדחייה של שלוש שנים. אבל עכשיו מאשימים את בג"ץ. ובכל זאת, לא זה העיקר: גם אם המקום לא הופקע, אין שום סיבה שתשרור בו הזנחה. אין שום סיבה שלא ייקבעו וייאכפו סידורי ביטחון. הרי גם אצטדיוני הכדורגל השונים אינם רכוש המדינה. גם אחרי היציאה מהקורונה, מספר הנכנסים לאצטדיון שיכול להכיל 30 אלף איש מוגבל לכרבע מהכמות הזו. אותו כנ"ל באתרים אחרים שבהם מתקיימים אירועים המוניים. יש סידורי ביטחון. אוכפים אותם. יש רישיון אירוע. מפיק אחראי המהווה "כתובת". בעל בית אחראי על המגרש. ומיהו בעל הבית האחראי העליון? כן, המדינה. המשטרה. המשרדים הרלוונטיים ובראשם, כמובן, ראש הממשלה. קוראים לזה אחריות. היא באה יחד עם הסמכות ועם המנהיגות. מצרכים שאזלו במקומותינו.

ב-2008 כבר קבע מבקר המדינה שהמתחם במירון לא ערוך לקליטת עשרות אלפי החוגגים וקבע ש"אין מקום להמשיך לאפשר את המשך המצב הקיים". כעבור שלוש שנים, בדוח עוקב, המצב לא השתפר. מה קרה לדוח הזה? מה שקרה לדוח המבקר על מצב כיבוי האש בישראל. בסיפור הזה, גמרנו עם 44 ההרוגים בשריפה בכרמל. באירוע מירון, זה 45 הרוגים. המשותף לשני המקרים היא זהותו של ראש הממשלה. בנימין נתניהו. אז, הוא ברח מאחריות, שאותה הטיל על שר הפנים אלי ישי. הפעם, כך אני מנחש, יהיה לו קשה להטיל משהו על אריה דרעי. הוא חייב את אריה דרעי להישרדות בתחומים אחרים. הממ, מה עם אמיר אוחנה?

שלמה לוי, מי שהיה ראש המועצה המקומית, מספר על פחד מוות שמפחד "הדרג המדיני" מאותן קבוצות של הקדשים ורבנים שמנהלות את האתר. במשרד המשפטים סירבו בכירים לקבל אחריות על המקום. הצעת חוק שמסדירה את האתר ומעבירה את הניהול לידי המדינה, באמצעות מינהלת מיוחדת, הוכנה אך לא הוגשה. החרדים לחצו, המדינה התקפלה. אבל בג"ץ.