אסון הר מירון

"עורכי החגיגה לא התאימו עצמם לאלפים": האסון בהילולה במירון לפני 110 שנים

במאי 1911 התמוטט מעקה מרפסת עליו נשענו רבים מהחוגגים, ובעקבות זאת נהרגו 11 איש ויותר מ-40 נפצעו. כבר אז נמתחה ביקורת על כך שמארגני האירוע לא נערכו "לשיכון אלפי עולי הרגל". ב-1959 החמיאו בעיתונות לשלטונות על ה"נס" שקרה בשל "מחשבה מראש ויעילות בשעת מעשה"

01/05/2021
בווידאו: 45 הרוגים וכ-155 פצועים באסון הר מירון (צילום: נ.מ, kol haolam, אדמה, צ'אט בוואטסאפ, ירון בלושטיין TPS, תיעוד מבצעי מד''א, יוסי פלור, אלי ידיעות מהשטח בטלגרם, דוברות המשטרה, גבריאל בן שמעון ושלומי גבאי; עריכה: אסף דרורי)

האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, בו נספו בליל שישי 45 חוגגים, התרחש בדיוק 110 שנים אחרי אסון נוסף במירון, בל"ג בעומר של שנת התרע"א, ב-15 במאי 1911. 11 בני אדם נהרגו אז ו-40 נפצעו, כשמעקה מרפסת, שעליו נשענו אנשים רבים בקהל, התמוטט, וקרוב למאה איש נפלו מגובה של כ-8-7 מטרים אל החצר למטה.

קהל רב מילא את מתחם הקבר בארץ ישראל העות'מאנית דאז. העלייה השנתית לקברו של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר בעת החדשה ידועה לראשונה מהמאה ה-17. בשנים שלפני ואחרי האירוע היה מרכז היישוב היהודי באזור בעיר צפת והחגיגות החלו בתהלוכה מצפת למירון. בסביבת הקבר התגוררו מספר זקנים יהודיים במסגרת מושב זקנים או בית אבות שהחזיק ההקדש הספרדי הצפתי במקום.

ב-1911 לא הייתה נוכחות של צוות חירום רפואי במתחם הקבר, אך הייתה נוכחות משטרתית, והפיקוד הבכיר של משטרת צפת העות'מאנית נכח בשטח בעת ההילולה.

עוד בוואלה!

מבקרי מדינה התריעו, ח"כים הזהירו: האם ניתן היה למנוע את האסון בהר מירון מראש?

לכתבה המלאה
שער עיתון "הצפירה" לאחר האסון במירון, מאי 1911(צילום: צילום מסך, ללא)

מעט לאחר תחילת מעמד ההדלקה, זמן קצר לאחר רדת החשכה של הלילה שבין שני לשלישי, בזמן שהושאה המשואה הראשונה בידי מי שרכש את זכות ההדלקה הראשונה, נוצר לחץ סביב המדורה כדי לא להתקרב אל האש, ובקצה הגג הביא הלחץ לקריסת המעקה, שעל הליקויים בו התריעו חלק מתושבי המקום בערב ההילולה.

התמוטטות המעקה יחד עם חלק מאבני הגג אל תוך החצר שבה התרכזו המוני החוגגים יצרה מהומה ודוחק רב בקהל. כמה חוגגים שנפלו מהגג, מגובה של שבעה מטרים, נפצעו באורח אנוש ומתו לאחר זמן קצר. שניים נוספים מתו מפצעיהם למחרת.

מפקד משטרת צפת ששהה במקום, העמיד את אנשיו לחסום את הכניסה לחצר כדי לאפשר טיפול בפצועים, ובמקביל שלח את אחד החיילים להזעיק עזרה רפואית מצפת. הוא ארגן את פינוי הפצועים לצפת, וגייס לטובת הפינו את תושביו הערביים של כפר מירון, שאת חלקם כפה לתרום מיטות וקרשים מבתיהם לטובת מבצע הפינוי. בית החולים החדש על שם הברון רוטשילד, שעמד סגור מיום היווסדו בצפת, נפתח באותו יום כדי לאפשר השגחה רפואית לפצועים.

עיתון "המוריה" על האסון במירון, מאי 1911(צילום: צילום מסך, ללא)

ארתור רופין, ממעצבי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, נכח בהילולה ומתח ביקורת קשה על היערכות מארגני ההילולה. "רופא לא היה במקום המעשה. מן ההכרח היה לשלוח שליח רכוב על סוס לצפת, להביאו משם, וכחמש שעות עברו עד שהגיע למקום", כתב בזכרונותיו, "מששקעה אש המדורות שרוי היה המקום כמעט באפלה גמורה, וערימות הגוויות, נאקות הפצועים ויללות קרוביהם שיוו לו מראה של גיהינום, אך למרבה הרעה לא היו מים לנקות את הפצועים ולהשקות את הצמאים. רק למחרת היום ניתנה אפשרות להתחיל בהעברת הפצועים, על גבי אלונקות, לצפת".

רופין סיכם את המחדלים שעלו מהאסון בכך ש"עורכי החגיגה לא התקינו עצמם אף כהוא זה לשיכון אלפי עולי-הרגל".

"אין ניסים בלי נפלאות". כתבה ב"על המשמר" לאחר ל"ג בעומר, 1959(צילום: צילום מסך, ללא)

גם 11 שנה אחרי קום המדינה, בל"ג בעומר 1959, סכנת הצפיפות בהר בעת ההילולה הייתה באוויר, וכשעברו החגיגות בשלום תואר האירוע כ"נס". כתבה בעיתון "על המשמר" נפתחה במילים "ל"ג בעומר עבר בלי אסונות. במירון הצטופפו ורבבות על שטח קטן - ולא קרה אסון". עוד נכתב כי "יש לדאוג לעירנות השלטונות שדאגו שלא יהיו קורבנות ביום הזה. כי ברור שאפשר למנוע אסונות, אם יש מחשבה מראש ויעילות בשעת מעשה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully