במחיר מכונית משומשת: המאבק להצלת בתי הכנסת ההיסטוריים במזרח אירופה

לפני השואה, היו באירופה כ-17 אלף בתי כנסת, אך כיום נותרו על תלם רק כ-3,300 מהם, כשרק כרבע מהם עדיין משמשים בתי כנסת. בשיתוף פעולה בין נוצרים ליהודים, נעשה מאמץ להציל את האתרים הללו, בטרם יהפכו למסעדות או מקומות מגורים

JTA, כנען ליפשיץ
שני מיליון דולר לשיפות המבנה. בית הכנסת הגדול בסלונים, בלארוס (צילום: אתר רשמי, Wikimedia Commons)

אילונה ריבס התאהבה בבניין מט ליפול בן 380 שנה במהלך ביקור בעיר סלונים בבלארוס. בעבר, הבניין שימש את אחד מבתי הכנסת הגדולים והעתיקים באזור.

ריבס, סופרת בת 40 המתגוררת במינסק בירת בלארוס היא נוצרייה, כמעט כמו כל תושבי המדינה. הפעילות בבית הכנסת הופסקה בעקבות מלחמת העולם השנייה. שלושה רבעים מתושבי סלונים היו אז יהודים. כמעט כולם נרצחו על ידי הנאצים. ריבס התבוננה במבנה המתפורר, ששימש במשך שנים כבניין מסחרי, וראתה בו משהו שרצתה להציל. "כשעמדתי מחוץ לבית הכנסת הגדול של סלונים הרגשתי קטנה, חשתי שכולנו מתגמדים לנוכח מבנים ארכיטקטוניים כאלה המייצגים מסורת ארוכת ימים", היא אמרה.

ריבס מכרה את דירתה במינסק ורכשה בדצמבר את בית הכנסת בסך עשרת אלפים דולר, אותם שילמה לעיריית סלונים. התנאי היחיד שהציבה העירייה היה שהרוכש ישפץ את המבנה.

בית הכנסת בסלונים הוא אחד מכמה מבנים דומים העומדים למכירה בשנים האחרונות במזרח אירופה, וריבס נמנית עם קבוצת אנשים קטנה שחשים מחויבות לשמר אותם.

"בניינים שונים ובכללם בניינים ישנים מאוד שהיו בעבר בתי כנסת מופיעים בשוק במזרח אירופה באורח די קבוע ובמחירים סבירים בהחלט", הסביר מייקל מייל, שהקים את "הקרן למורשת יהודית", שמסייעת לשפץ מבנים היסטוריים יהודיים ברחבי אירופה. "אבל לא פעם יש בעיה - השיפוץ מורכב ויקר", הוא הוסיף.

ריבס למדה זאת על בשרה. היא מנסה כעת לגייס שני מיליון דולר לפרויקט השיפוץ, שאותו היא מקווה לסיים בתוך עשר שנים, למרות שלדעת מומחים המבצע עלול להימשך 25 שנה.

בעיר ויטבסק השוכנת במרחק של כ-200 ק"מ צפונית-מזרחית למינסק, הציעה העירייה בחינם את השלד של בית הכנסת הגדול על שם לובביץ', שבו נהגה להתפלל משפחתו של הצייר מארק שאגאל - לכל מי שיהיה מוכן לשקם אותו.

ב-2016 נפתח בית קפה ששמו "קפה סינגוגה" במתחם בית הכנסת הישן בטרנבה, סלובקיה. כמה שנים לפני כן רכש קבלן לא יהודי, סימון סטפנקו, את הבניין המתפורר, שיקם אותו בהתאם לכללי השימור הקפדניים של העירייה ופתח אותו כמקום בילוי יוקרתי.

מבחינה כלכלית, לא היה הגיון בהשקעה, הסביר סטפנקו. השיקום עלה מיליוני דולרים ובית הקפה לא החזיר את ההשקעה, אפילו לפני שפרצה מגפת הקורונה. אך הוא עשה זאת "כדי שיוותר משהו מהקהילה היהודית שחיה כאן", אמר סטפנקו. "אני חושב שזה יפהפה".

הרעיון של מסירת מבנים בתמורה לשיקומם מקובל כיום באירופה כדרך להצלת בנינים היסטוריים שנמצאים בסיכון מאז נספו רוב היהודים שנהגו לפקוד אותם. לפני השואה, היו באירופה כ-17 אלף בתי כנסת. כיום נותרו על תלם רק כ-3,300 מבנים. מתוכם רק כרבע עדיין משמשים כבתי כנסת.

עוד בוואלה!

חוקרי השואה שאולצו להתנצל נאבקים בהנדסת התודעה של פולין

לכתבה המלאה

רוב בתי הכנסת שעדיין עומדים שלמים ממוקמים במזרח אירופה, אלא שלאחר מלחמת העולם השנייה רבים מהם הולאמו על ידי השלטון הקומוניסטי. הקהילות היהודיות הידלדלו בשואה וכתוצאה מגל ההגירות שבאו לאחר נפילת הקומוניזם, ובמקומות כגון סלונים וויטבסק הן נעלמו כמעט כליל. מוסדותיהם נותרו בבעלות הממשלה.

בבלארוס, שם שולט משטר דיקטטורי ואין בה חוקים להשבת הרכוש היהודי המוחרם לבעליו, קבעו השלטונות המקומיים שיש לשמר את המבנים שהותירה הקהילה היהודית, אולם לא הקצו משאבים לשם כך. שינוי מבני בבניינים לשימור הוא קשה ולעיתים אף לא חוקי ומצריך רישיון מיוחד מהמדינה או מהרשות המקומית. המעמד המוגן של הבניינים גורם לא אחת לירידה בשוויים מאחר ואין לקבלנים דרך להרוויח אם ירכשו אותם.

בית הכנסת לשעבר בעיירה אוסטרינו שבמערב בלארוס עומד למכירה פומבית, כשמחיר המינימום הוא 40 דולרים בלבד. הבעלים החדשים יצטרכו לעמוד בדרישות מסוימות של שימור אולם יוכלו גם להשתמש בחלקים מהמבנה לצורך הקמת מחסנים או יחידות מגורים.

"חשתי שכולנו מתגמדים לנוכח מבנים ארכיטקטוניים כאלה המייצגים מסורת ארוכת ימים" (צילום: אתר רשמי, Wikimedia Commons)

ב-2019 נמכר מבנה מהמאה ה-19 בעיר פורצבה, שהיה בעבר בית כנסת, במחיר של 6,000 דולר. הרוכש הפך אותו למחסן.

מצב דומה שורר גם במערב אירופה. ב-2018 הפך בית כנסת בן 200 שנה בעיר דבנטר שבמזרח הולנד למסעדה, לאחר שהקהילה היהודית המקומית, המונה חברים ספורים בלבד, לא יכלה עוד לעמוד בעלות אחזקתו.

רשויות מקומיות במזרח אירופה החזירו רכוש רב שהמשטר הקומוניסטי החרים מקהילות דתיות נוצריות ויהודיות. הקהילות הנוצריות הצליחו להשיב אליהן, לשקם או למכור מבנים רבים שהושבו להם, לעיתים במימון הוותיקן והכנסייה האורתודוקסית.

כך קרה גם לרכוש שהושב ליהודים בני המקום, אם כי התמיכה בהם קטנה בהרבה.
ב-2002 השיבה עיריית בברויסק במזרח בלרוס לקהילה היהודית המקומית בית כנסת ששימש כמחסן צבאי ואחרי כן כחנות של חייט. הבניין, שהוא היחיד מבין 42 בתי הכנסת באזור שעדיין עומד על תילו, שוקם ונחנך שוב כבית כנסת בזכות מבצע גיוס כספים של הרב המקומי הנמרץ, שאול חבבו.

עוד בוואלה!

"לראשונה בחיי בדקו לי את השיניים": מאחורי בתי הילדים באירופה לאחר השואה

לכתבה המלאה

במולדבה מקווה הרב שמשון איזקסון לבצע פרויקט דומה במתחם הישיבה ובית הכנסת על שם הרב יהודה טירילסון, מתחם גדול השוכן באזור המסחרי של צ'יזינו, שנותרו ממנו רק כתליו החיצוניים.

אולם במקרים אחרים לא עלה בידי הקהילות היהודיות, שירשו בתי כנסת היסטוריים, לשמר אותם לשביעות רצון חברי הקהילה.

בתחילת החודש התמוטט חלק מהגג של בית הכנסת הגדול של ברודי באוקראינה המערבית, הבניין קיים מהמאה ה-18. ב-2006 קרס חלק אחר מהבניין המצוי בבעלות הממשלה ורשום כבניין לשימור. המבנה היה במצב רעוע עוד קודם לכן, בעקבות ניסיון של חיילים גרמנים לפוצץ אותו במלחמת העולם השנייה ושרידי מהמבנה נתמכים כעת על ידי פיגומים. בברודי, שבה חיו אלפי יהודים לפני המלחמה, לא נותר כיום איש מהקהילה היהודית.

"זאת מורשתנו ויש לנו אחריות כלפיה"

בסטטו מארה שבצפון רומניה חיים היום כמאה יהודים. בעקבות משא ומתן על השבת הרכוש היהודי בשנות התשעים של המאה שעברה, הקהילה היא כיום הבעלים של לא פחות מ-129 בתי עלמין וארבעה בתי כנסת, ההולכים ומתפוררים מאחר והקהילה אינה יכולה להרשות לעצמה לשפץ אותם.

"הבניינים ומאות הקברים שעלינו לשמר מכלים את משאבינו", הסביר פול דשיי הממונה על ניהול הנכסים, בראיון שהתקיים ב-2017 בין הכתלים המטים לנפול של בית הכנסת הראשי של העיר, מבנה מרשים מהמאה התשע עשרה. "מצד שני", הוא הוסיף, "איננו יכולים להתעלם מזה. זוהי מורשתנו ויש לנו אחריות כלפיה".

הוא הדין בבית התפילה "חברה תהילים" שבקרקוב, פולין. ב-2016 הוחכר המבנה שבבעלות הקהילה - שעל כתליו עיטורים מסורתיים - ונפתח בו מועדון לילה בשם "חברה", למרות המחאות של חלק מחברי הקהילה היהודית שטענו שזה יהרוס את המבנה.

ריבס, שרכשה את המבנה בסלונים מבלי לראות אפילו את חלקו הפנימי, אמרה שרכשה אותו בשל יופיו. היא מדמיינת חלל לפעילות תרבות או לפעילות הקהילה, שבו תתפוס היהדות מקום מרכזי. כמי שמקפידה לבקר בכנסייה, אחרי שגדלה בימי השלטון הקומוניסטי, המניע למיזם שלה הוא דתי.

"תמיד חלמתי לבנות כנסייה, אפילו קטנה, מעץ", מספרת ריבס. "בזכות פרויקט בית הכנסת בסלונים, אני מרגישה שאני כבר בדרך. או שאולי כבר הגשמתי את מטרתי".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully