אביעד משה בבית המשפט: "לא יכולתי לשמוע את שירה יותר"

אביעד משה, בעלה לשעבר של שירה איסקוב הנאשם בניסיון לרצוח אותה ובהתעללות בבנם התינוק, העיד היום (חמישי) בשלב ההוכחות במשפטו. במהלך הדיון, משה נחקר במסגרת חקירה נגדית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שבה הביע צער על האירוע ושטח את גרסתו.

בפתח הדיון, סנגורו של משה, עו"ד אלון דוידוב מהסנגוריה הציבורית, פתח את העדות בפנייה אליו: "הודית באירוע. אך יש מספר מחלוקות ונרצה לשמוע מה יש לך לומר על הדברים הללו. הדברים העיקריים שטענו הם שמעולם לא גמלה בליבך ההחלטה להמית את שירה. ולא אמרת לה תמותי כבר. בית המשפט צריך לדעת את הנסיבות שקשורות באירוע והעדות שלך מתרכזת בדברים האלה". עו"ד דוידוב ביקש ממשה לתאר את האירועים שקדמו לתקיפה.

"שירה לא כאן, רציתי לפתוח בהתנצלות", משה. "אני מצטער ומביע את כל החרטה בפני שירה ובני משפחתה וכמובן בפני בני משפחתי".

הוא סיפר כי איסקוב עברה הפלה טבעית כשבועיים לפני האירוע, ולטענתו האשימה את משפחתו בכך. "כל מה שניסיתי לעשות פשוט לא הצלחתי להוציא אותה מהמחשבה, מילים נוראיות, דברים שאני אפילו לא רוצה לחזור עליהם. יום טרם האירוע, במהלך העבודה אני כבר לא יכולתי לשמוע אותה. אני פשוט חסמתי אותה בווטסאפ, לא יכלתי להכיל את כל הקינטורים האלה, מה שהיא עשתה לי שם. ואני החלטתי להתקשר לאימא שלה, התקשרתי לאימא שלה והתחננתי בפניה, אמרתי לה שמאז שהיא הלכה, שירה חוזרת לדברים שלה, היא חושבת שעשו לה שחור, שאחיות שלי קיללו אותה, שההורים שלי קיללו אותה".

משה: "האשמות, קללות נמרצות. זה היה במשך שבועיים, מהיום שנפל העובר, אפילו כמה ימים לפני זה, זה הלך והחמיר, כל יום ויום עד ליום האירוע הזה".

הסנגור דוידוב: "אמרת שלא יכולת להכיל את הקללות, נאצות את מה שהוטח בך וזה בעצם מה שחקרנו גם את המתלוננת לגבי הווטסאפ ב-17 בספטמבר, ביום שחסמת אותה. כשאתה מדבר על דפוס ההתנהגות, אתה מדבר על מה שהצגנו באותו שרשור ווטסאפ. עוד דבר שנאמר פה לגביך, מה אתה הרגשת אחרי ההפלה?".

משה: "אני הייתי בסוג של אבל, כשהגענו הביתה עשינו קידוש, היינו נוהגים לשים את מלאכי השרת בקידוש במוסיקה. הגילוי של אובדן העובר חל ביום שישי, כשחזרנו למצפה רמון זה היה לקראת אחר הצהריים המאוחרים, הכנו אוכל ביחד, כשעשינו קידוש אני הרגשתי שאנחנו מתאבלים יחד, זה היה לי מאוד קשה, בצורה מאוד קשה. אנחנו עברנו דרך של התאקלמות בצורה שאי אפשר להסביר, זו הייתה תקופה מדהימה, זה כל כך עשה לנו כיף, היינו לקראת סיום בתקופה במצפה רמון ורצינו לחזור עם הבייבי הזה וזה פשוט היה מאוד כואב".

משה: "שירה לקחה את הפרחים וזרקה אותם ואיחלה לאחיות ואחיניות שלי למות, 'תשים את הפרחים בקבר שלהם'. הקלטתי כי הייתי חייב להגן על עצמי. כל המתח היה בבית, ישנתי בסלון והיא זרקה עליי צבעים. או אחרי או לפני היא גם כיחכחה בגרון ונתנה לי יריקה בצורה שלא מביישת, אבל כל הפנים שלי היו פשוט רוק וליחה. מהשלב הזה אני פשוט החלטתי שאני מקליט אותה כי היה לנו מקרה בעבר ששירה הרימה עליי יד, התקשרה למשטרה וטענה שאני תוקף אותה".

בין ההקלטות, ישנו גם סרטון קצר אחד, ומשה נשאל עליו. "בשלב הזה שירה התקשרה לאימא שלה והיכתה אותי, סטרה לי וטענה שאני מרביץ לה ואז אני פשוט מהקלטה קולית עברתי להקלטה ויזואלית כדי לתעד את המכה. אם תסתכלו טוב בסרטון אפשר לראות שהייתי עם סימן".

עו"ד דוידוב: בכתב האישום מופיע שבסמוך ל-17:30 השלכת אותה על הרצפה.

משה: "אחרי שהיא סטרה לי פעמיים היא במחשבה פתאומית החליטה שהיא רוצה לנסוע לכרמיאל אז אני פשוט אחזתי אותה ואמרתי לה, שירה תרגעי כבר, תפסיקי, את חייבת להפסיק עם זה, תפסיקי לקלל כל הזמן, תכף נכנס החג. מכאן להטיח ושאני זרקתי אותה זה לא היה ולא נברא".

משה: "היא התחילה לארוז במהירות ותוך כדי אמרה דברים נוראיים כמו 'אתה לא תהיה האבא של הילד, יהיה לו אבא אחר', ותוך כדי ההורים שלה על הקו ואני ניסיתי למנוע ממנה. בהתחלה החבאתי לה את התיק כדי לנסות להרגיע אותה ואז הסברתי לה שאנחנו תחת סגר, הנסיעה לכרמיאל זה לפחות שלוש שעות וחצי, אולי יותר. היינו נוהגים לנסוע רק באור יום והסברתי לה שהיא לא במצב נפשי לנסוע וזה לא עזר. היא התחילה להתקדם לכיוון הדלת ופשוט עמדתי וחסמתי אותה. אמרתי לה שהיא לא תיסע, אם היא רוצה אז בלי הילד. משם איבדתי את זה".

עו"ד דוידוב: "אומרים שגמלה בליבך ההחלטה להמית אותה, אתה אומר שזה לא נכון. מה אתה כן יכול לספר, מה קרה לך?".

משה: "קשה להסביר את זה, פרץ של כל ההקנטות, כל הקינטורים, ההתגרויות, האירוע הזה שהיא סטרה לי הוא פתאום החזיר אותי לאחור איך שהיא התלוננה עליי תלונת שווא במשטרה, זה הביא אותי לאותו מקום. עשינו כזו דרך, על איזה קשיים התגברנו במצפה רמון, התחברנו שם. הרבה מחשבות רצות בשניה, אני לא יכול להסביר את זה, זה משהו, אבל אני פשוט האיומים על הילד שהיא תיקח לי אותו, שאבא אחר יגדל לי אותו. זה ריסק אותי, אני לא יודע להסביר מה זה עשה לי בגוף, אין לי יכולת לבאר את זה".

השופטת יעל רז-לוי: "אני רוצה לשאול מה קרה, מה אתה זוכר ממה שקרה"

משה: "אין לי יכולת להסביר מה אני זוכר (מה פיזית קרה), אני לא יודע מה השתלט עליי, אני לא יודע איזה דחף קרה לי, אין לי הסבר, אני כל יום שואל את השאלה הזאת. כל יום שואל את עצמי את השאלה הזו ואני לא יכול להסביר לעצמי את זה".

עו"ד דוידוב: "תספר לבית משפט האם גמלה בליבך החלטה להמית אותה, מה כן?"

משה: "חס ושלום לא גמלה בי כזו החלטה, לעולם לא הייתי אפילו מעז לפגוע בשירה. לא הרמתי עליה יד מעולם עד לרגע המקרה, גם במקרה הראשון של האלימות, חוץ מלהתגונן בפניה, לא היה ולא נברא".

השופטת גילת שלו: "להגיד מעולם לא הרמת עליה יד זה לא מתאים פה. אז תגיד מה עשית?"

השופטת יעל רז-לוי: "המעשים שלך היו, והתוצאות היו דיי חמורות, אז הם יכולים לטעון שעל סמך זה ניסיתי להרוג אותה".

משה: "כל הדברים, שהיו בשלושה שלבים, זה היה משהו שהלוואי והייתי יכול להסביר לעצמי את זה, להבין מה קרה שם. משהו נדחף בי, לא יכולתי להשתלט על הרגשות שלי ואני לא יכול להבין איך זה קרה, אני לא בן אדם אלים, אני בן אדם שמשרת את המדינה, אף פעם לא היה לי מקרה של אלימות, אני יודע לעמוד במצבי לחץ, המקצוע שלי זה בבנייה, זו עבודה מאוד קשוחה עם הרבה לחצים, אני אף פעם לא הגעתי למצב של אלימות, אני לא יכול להסביר את מה שקרה לי שם".

בשלב זה בדיון הסתיימה החקירה הראשית של משה, והחלה החקירה הנגדית אותה ערכה עו"ד מורן גז מפרקליטות מחוז דרום.

התובעת, עו"ד מורן גז: "הנסיעה לכרמיאל היא אחרי שהטחת אותה. היא לא מוכנה לסבול את האלימות הזו יותר. היא אומרת לאימא שלה שהטחת אותה לרצפה. היא המציאה את זה באותו רגע? היא מסבירה לאימא שלה למה הרימה ידיים מהנישואין האלה".

משה: "היא אמרה לאימא שלה שאני מרביץ לה וסוטרת לי. היא עושה את זה באותה שיטה באמנות ובמיומנות".

עו"ד גז: "החבלות הן רק על שירה. אין תמונה אחת של חבלה עליך. היא הרביצה לעצמה שיהיו לה חבלות? תסביר לי".

משה: "במקרה הראשון מלבד להתגונן תפסתי את הידיים שלה שלא תכה אותי".

עו"ד גז: "יש (לי) חבלה בסנטר. בידיים. במרפק. בכתף. מאיפה החבלות האלה? אין תמונה אחת של חבלות עליך". בשלב זה הפרקליטה הציגה בפניו תמונות מהתקיפה בתל אביב.

משה: "לדעתי כן היה עליי סימנים. אם יש לך את הקלטת מהאירוע את יכולה לראות. זה היה מקרה שבו חוץ מלשמור על עצמי מפני התקיפות של שירה אני לא נגעתי בה.

עו"ד גז: "אני מציגה לך תמונות של שירה סמוך לאחר האירוע. זה גם קרה אחרי שהתגוננת מפניה? תגיד לי. "תן לי הסבר לדבר הזה. אני מציגה לך את התמונות של שירה יום אחרי האירוע. בבית חולים. מה?".

משה: "אני מצטער. לא רק שאני מצטער אני יכול להגיד לך שאיבדתי את החיים שלי. המשפחה שלי. הבן שלי... היה ועדיין החיים שלי".

עו"ד גז: "ככה אתה מתייחס לחיים שלך? לתת לו לשכב ליד אימא שלו כשאתה דוקר אותה למעלה מ-110 פעמים ודופק לה מערוך. השכנים ראו את השפריצים של הדם. ככה אתה מרחם על הבן שלך? ככה אתה אוהב. אתה חובט בה וחובט בה והיא מתחננת 'קום קח את הילד תחבק אותו'".

משה: "אין קשר בין האהבה לילד למה שקרה שם. אני יכול להגיד לך שהלוואי שהייתי שם אותו בחדר אם הייתי יודע מה אני עושה".

השופטת יעל רז לוי: "הפרקליטה שאלה אם אתה מצטער מה קרה כלפי שירה. אני לא מבינה את התשובות".

הדיון היום התקיים לאחר שבסוף החודש שעבר איסקוב עצמה העידה בבית המשפט, ותיארה על דוכן העדים את השתלשלות האירועים שהובילו לתקיפה, שהסתיימה בניסיון רצח בביתה במצפה רמון בערב ראש השנה ב-2020.

לפי כתב האישום שהוגש באוקטובר באותה שנה נגד משה, הוא "תקף את אשתו באכזריות מספר רב של פעמים באמצעות מערוך עץ שבו השתמשה לצורך הכנת חלות לחג, חנק אותה בצווארה ודקר באמצעות סכין מטבח משוננת עם להב באורך של עשרה ס"מ כ-20 דקירות בכל חלקי גופה".

משה הודה כי תקף את איסקוב - אך טען כי לא התכוון להרוג אותה, וכן כי "התגרות" מצדה היא שגרמה לו "לאבד שליטה על מעשיו, ולפגוע בה". גם ברובו של כתב המענה לאישום, שהוגש על ידי עורכי הדין אהרון רוזה ואלון דוידוב, הוא מטיל את האחריות לאירוע לפתחה של איסקוב - שכמעט שילמה בחייה. "הנאשמת ניצלה כל הזדמנות כדי לעלוב בנאשם, להתגרות בו, ולהתעלל בו מילולית", נכתב.

ההגנה הציעה לוותר על שמיעת כל העדים בתיק, כולל איסקוב עצמה, ולהכריע בתיק על סמך חומרי החקירה, אולם הפרקליטות התנגדה לכך.