מדי יום אחר הצהריים, אחרי לימודים בבית ספר פולני בעיירה לסקו, הייתה הילדה אסתר רוזמן הולכת לבית ספר שבו לימדו בעברית. יחד עם עוד 20 ילדים וילדות מהעיירה היו לומדים אצל המורה יוסף, שהייתה לו שיטת לימודים משלו - "חינוך אלטרנטיבי", במונחים של היום; את לימודי העברית, ההיסטוריה, התנ"ך והחשבון הוא ליווה בנגינה, הצגות, ציור ויציאה לטבע. דמותו ליוותה את אסתר, וכשבגרה והפכה לגננת הראשונה ביישוב אזור - היא יישמה את השיטה הזאת בעצמה.
בשבוע שעבר הלכה לעולמה אסתר קוטלר, כפי שנקראה לאחר נישואיה, ורבים מתושבי אזור כתבו בדברי הפרידה ממנה כי דרכה המיוחדת נצרבה בליבם. שולמית נוי, בתה של אסתר, סיפרה על ילדות שהיו בגן של אמה, וכשבגרו למדו חינוך והפכו לגננות שלימדו ברוחה.
לכתבות נוספות במדור "שיר לכת"
רוזמן נולדה בשנת 1923 בעיירה לסקו שבדרום-מזרח פולין, לשמואל ורבקה רוזמן, בת בכורה מתוך ארבעה ילדים. המשפחה, כמו רוב יהודי העיירה, הייתה שומרת מסורת - אך לא אדוקה. בכתה ח' עברה אסתר ללמוד בבית ספר בעיירה רפלובקה, וגרה אצל דודתה. כעבור שנה הצטרפו גם הוריה ואחיה.
בעקבות הסכמי ריבנטרופ-מולוטוב, בסוף 1939 השתלטו הרוסים על האזור ופתחו בעיירה בית ספר תיכון. הדבר איפשר גם לנערים שלא השתייכו למשפחות בעלות אמצעים לזכות לחינוך על-יסודי. ואולם, בתחילת יולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, הרוסים נסוגו - וכעבור שבועיים נכנסו הנאצים לעיירה. באותם שבועיים הגיעו לאזור פורעים אוקראינים אשר שדדו, אנסו והתעללו בתושבים המקומיים.
"הבנו שקרה לנו נס"
חצי שנה אחרי כניסת הגרמנים לעיירה, הם אספו את כל יהודי הקהילה וסביבתה לרפלובקה החדשה, והכניסו אותם לתוך גטו. הגברים, ובהם אביה ואחיה שלמה, נלקחו לעבודות כפייה במנסרה והיו שבים הביתה רק בסופי שבוע, עם מעט אוכל שליקטו בשדות עבור משפחתם הרעבה ללחם.
אסתר יצאה אז לעבודות תיקון מסילת ברזל ליד העיירה צ'רטוריסק בתמורה לכיכר לחם למשפחתה. למרבה המזל, ביום שבו חוסל גטו צ'רטוריסק ומאות תושביו היהודים נורו למוות, היא לא יצאה לעבודה. חברותיה לקבוצת העבודה, לעומת זאת, נרצחו באותו יום. "על אמא הייתה במהלך המלחמה כמו שמירה רוחנית", אומרת בתה, שולמית, "לידה התרחשו זוועות - מקרי אונס ורצח - והיא לא נפגעה".
באותם ימים הורע מאוד גם המצב בגטו רפלובקה, שעליו הוצבו שומרים אוקראינים, ואמה של אסתר החליטה כי על המשפחה לברוח. המשפחה הצליחה להימלט אל היער הסמוך, בעוד אחרים שניסו לעשות זאת נורו למוות. "הבנו שקרה לנו נס", כתבה אסתר בזיכרונותיה, "אבל שמחה גדולה לא הציפה אותנו. ידענו שהמסע רק מתחיל ושדרך ארוכה עוד מצפה לנו". כעבור כמה ימים חוסל הגטו, ו-2,250 היהודים שחיו בו הוצאו להורג.
במנוסתם פגשו בני המשפחה אישה שנתנה להם אוכל ואישה נוספת שהרשתה להם להישאר ליד ביתה כמה שבועות ואף נתנה להם מזון. בהמשך המסע ביערות נתקלו באיכר אוקראיני שהדריך אותם כיצד להכין בית מסתור מכוסה ענפים כהסוואה ושקירותיו מדופנים בעצים (זימלנקה), כדי שיוכלו להתגורר בתוכו - וכך עשו. בהמשך הצטרפו אליהם עוד מספר בני משפחה. האיכר ואשתו הוסיפו לסייע למשפחה, ולימים קיבלו אות חסידי אומות העולם, בעקבות המלצתה של אסתר, שסיפרה כי בסביבה היו אנשים טובים נוספים שעזרו להם לעבור את התקופה הקשה. שנתיים וחצי הם חיו במסתור ביער שהיה מוקף ביצות, בקור כבד ובתנאים קשים, ללא בגדים חמים וללא נעליים.
בהשראת המורה מהעיירה
עם שחרור האזור בידי הצבא האדום, שבה המשפחה לרפלובקה. מבין 600 היהודים שחיו בעיירה לפני המלחמה, שרדו בקושי 30. "נהיינו שוב בני אדם חופשיים, ללא פחד מוות ורעב", כתבה אסתר. משם, בעזרת פעילי עלייה ב', עברה המשפחה למחנות עקורים בגרמניה. רוזמן הצטרפה אז לתנועת "השומר הצעיר" ויצאה להכשרה בחווה חקלאית, ושם הכירה את שלום קוטלר שיהפוך להיות בן זוגה. כמו צעירים רבים במחנות העקורים, הם נישאו שם והחלו פרק חדש בחיים.
במטרה לעלות לארץ ישראל, בני הזוג ומשפחתה של רוזמן הצטרפו ל-5,500 המעפילים על האונייה "אקסודוס", שיצאה לדרכה ב-11 ביולי 1947 מדרום צרפת. סמוך לחופי ארץ ישראל נבלמה האונייה בידי הבריטים, ואחרי שהורדו לחוף גורשו המעפילים בחזרה לגרמניה. כעבור שנה, באוגוסט 1948, עלו לישראל.
המשפחה התיישבה במושב משמרת שקם בגוש תל מונד, ואחרי שנתיים עברו ליישוב אזור. אסתר יצאה ללימודים במכללת לוינסקי, וכשסיימה ללמוד פתחה גן ילדים באזור והייתה לגננת הראשונה ביישוב. בגן שלה היא שמה דגש על פעילויות של יצירה, מלאכות יד, עבודה בגן ירק או בגינת הפרחים ויציאה לטיולים, כשיוסף, אותו מורה מהעיירה בפולין, משמש לה השראה.
"לאמא היה כלב בשם 'אלפי' שהיה הולך איתה לגן והיה סבלני מאוד לילדים", סיפרה הבת שולמית. "הייתה תמונה שתושבי אזור הכירו היטב - אמא וילדי הגן יוצאים לטיול והכלב מלווה אותם", נזכרה. 30 שנה הייתה גננת והפכה לדמות שכל תושבי אזור הכירו, והורים שהתחנכו אצלה כילדים שלחו גם את צאצאיהם לגן של אסתר.
לפני שבועיים הלכה רוזמן לעולמה בגיל 97. היא הותירה שני ילדים, שולמית וצפריר, שישה נכדים ושישה נינים.