חקלאי, כהן גדול, משכין שלום: המנהיג הנערץ שעלה מאתיופיה לישראל

שנה אחרי שהתאלמן והוא אב לתשעה, שהקטנה בהם רק בת ארבע, וכשהוא עומד בראש קהילה יהודית בכפר במחוז תיגראי באתיופיה, החליט טפסהקו פקדו יסקיאס, להוביל את משפחתו וקהילתו לישראל, במסע שארך קרוב לשנתיים.

כמו בארץ המוצא, גם בביתו החדש, באשקלון, המשיך לִיקֶה כָּהַנַת (כהן גדול) פקדו יסקיאס להיות סמכות דתית-רוחנית-חברתית לרבים. לפני שלושה שבועות הלך לעולמו והוא בן 95.

הוא נולד בשנת 1926 בכפר אסגדה שבמחוז תיגראי בצפון אתיופיה, בנם של פקדו איסקיאס ואלמאש טאלה, אח בכור לשמונה אחים ואחיות. אביו עסק בחקלאות, עיבד את אדמתו וגידל עדרי בקר, ולצד זאת הנהיג את הקהילה היהודית המקומית במעמד קייס (רב).

טפסהקו, כבן הבכור שהיה קרוב לאביו, החל ללמוד בגיל צעיר והלך בדרכו של האב. גם דודו, קייס איוב וקייס סובוהו ברוך שימשו עבורו מורים רוחניים. כשהיה בן 18 נישא למהרטה, ובמשך השנים נולדו לבני הזוג תשעה ילדים. ב-1972, לאחר מות אביו ובזכות הידע הרב והמעמד שצבר בקרב בני הקהילה, הוא הפך להיות הקייס בישוב מגוריו. בנוסף לפעילותו הדתית-קהילתית, עבד, כמו אביו, לפרנסת המשפחה כחקלאי.

שמו של טפסהקו החל לצאת בכפרי האזור כסמכות דתית וכאיש משכין שלום, והוא הוזמן לפשר ולגשר בסכסוכים משפחתיים או קהילתיים, אפילו בקרב השכנים הנוצרים. ילדיו, אלי ודליה, אמרו כי אביהם היה "אדם אוהב בריות, איש רודף צדק שהלך בדרך הישר. אנשים התחברו אליו וממש העריצו אותו". הוא גם הפך לכתובת מסייעת במקרים של מצוקה כלכלית, ותמך במשפחות שזקקו לסיוע. הוא הוזמן לכבד בנוכחותו אירועים בקהילות יהודיות רבות במחוז מגוריו, גם בעת חגים, חתונות ושמחות - וגם בימי אבל ואזכרות.

ילדיו ציינו כי למרות מעמדו "הוא היה איש צנוע ועניו שלא היתה בו גאוותנות. הוא מיעט במלים והרבה במעשים. למרות הידע הרב שצבר, הוא לעולם לא נתן תחושה שהוא מורם ממי שנמצא איתו וכיבד כל אדם שפגש. כל הדברים האלה הפכו אותו לדמות אהודה בקרב אנשים רבים".

ב-1980 הלכה לעולמה מהרטה, אשתו, והיא בת 46.

שנתיים אחר כך החליט להגשים את החלום ולעלות לישראל. בעקבות פנייתו לשלטונות, קיבלו בני הקהילה אישור מהשלטונות לעזוב את ארצם. אלי, אז כבר נשוי ואב לילדים, ודליה, אז רק בת ארבע, מספרים שהמסע מביתם למחנה המעבר בסודאן היה ארוך ומפרך. בדרך אנשים חלו ומתו, היה מחסור במים ובמזון ולא אחת הם נפלו קורבן למעשי שוד. גם בשעות הקשות, הם מספרים, אביהם השרה ביטחון על אנשיו. לעתים ידע לעמוד מול השודדים, ולשכנע אותם להניח להם.

אחרי חודשים ארוכים במחנה הפליטים, הגיעה המשפחה לישראל במסגרת "מבצע אחים" להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. פקדו יסקיאס וילדיו הקטנים יותר שוכנו במרכז קליטה באשקלון כשהבת הגדולה, שרה, משמשת כדמות אם לאחיה הקטנים.

במהלך קליטתו בישראל, עבר את שעברו רבים ממנהיגי הקהילה באותן שנים: הממסד הדתי בישראל ערער על מידת יהדותם וסמכותם הרבנית של הקייסים. הילדים, אלי ודליה, מספרים כי הדבר פגע בו, אך לא שבר את רוחו, והוא החל ללמוד במכון מאיר. שמונה שנים אחרי שהגיע לישראל הוכר כרב וגם כשוחט. הילדים הוסיפו כי למרות הפקפוק במידת סמכותם הרבנית של אביהם ועמיתיו, הוא לא נשא איתו עלבון או כעס. "היתה בו אהבה גדולה למדינת ישראל, והוא כל הזמן הודה על כך שהצלחנו להגיע הנה. הוא היה אדם ציוני, והקפיד להתפלל לשלומה של המדינה".

כעבור מספר שנים עבר לדיור קבע. ארבע שנים אחרי שעלה לישראל, נסע לאתיופיה והעלה את עצמות אשתו לקבורה בישראל.

באשקלון היה מעמדו דומה לזה שבארץ הולדתו. רבים ראו בו סמכות רוחנית ומנהיג, ורחשו לו כבוד גדול. הוא המשיך להיקרא ולסייע בפתרון סכסוכים בעיר ובסביבתה, ושימש מורה דרך לרבים.

ישראל אדנה יסמני שכילד קטן עלה עם משפחתו לישראל, אמר כי עבורו ועבור רבים מאוד מהדור הצעיר, הקייס היה מעבר לסמכות דתית ורוחנית - דמות שנשאו אליה עיניים. "הייתה לו נוכחות עם עוצמה ועם כריזמה. הוא היה אדם חכם ומרשים ויחד עם זאת שקט וצנוע. אדם לבבי שלמרות מעמדו לא היה מרוחק מהציבור", הוא מספר. "זכיתי לבקר בביתו תכופות, ובשיחות הקטנות מבעד להילת הקודש וליראת הכבוד ששררו בו, נחשפתי לאדם לבבי, חייכן ופתוח, עניו וצנוע כל כך, אבל בעיקר חכם מאין כמוהו. כל מילה שלו, כמעט כל הברה שלו מדודה ומדויקת. גם בגילו המופלג הוא זכר לפרטי פרטים פסוקים מהתנ"ך ומההיסטוריה של עם ישראל ו'ביתא ישראל' באתיופיה".

מדי שנה בחג הסיגד הוא הקפיד לעלות לירושלים עם בני המשפחה ואנשי קהילת יוצאי אתיופיה מאשקלון והתפלל בכותל כהודיה על כך שזכו להגיע לישראל. הבת דליה אמרה כי זה היה יום חשוב ובעל משמעות מיוחדת עבורו.

"עבורי ועבור רבים אחרים מותו של ליקה כהנת טפסהקו הוא סופו של עידן", אמר אדנה יסמני. "הוא סימל עבורנו את האמונה החזקה שאבותינו ואימותינו נשאו בקרבם בזמן הגלות, והוא הנכיח את זה בלבבות של כולנו. הוא היה עבורנו מורה דרך ומצפן ערכי".