הוא התמסר כולו לעשייה חברתית. המתנה האחרונה שלו התגלתה רק אחרי מותו

לפני שלושה שבועות הלך לעולמו מכלוף אסרף מטבריה, איש חינוך ופעיל חברתי שהקדיש חלק ניכר מזמנו לתמיכה ועזרה לנזקקים.

כשבני משפחתו ישבו שבעה הגיע לביתם אדם שלא הכירו. "הוא סיפר שמכלוף סייע לו לממן את חתונת בתו, נוכח מצוקה כספית אליה נקלע. הוא גם נתן לכלה כסף עבור הנדוניה שלה", סיפרה איבון, אלמנתו של מכלוף.

התברר להם שכל זה קרה כשהיה מאושפז ועבר טיפולים לאחר שחלה בסרטן. פעילות החסד והצדקה שהעסיקה אותו חלק ניכר מזמנו הייתה כמובן חלק מחיי המשפחה, אבל לדברי בתו, לירז, "על רוב פעילותו לא ידענו. רובה נעשתה בסתר".

מותו בגיל 67 היכה רבים בהלם. הוא היה מוכר בטבריה ובסביבה משנותיו הרבות כמורה ומפעילותו החברתית הענפה. "מגילות וספרים לא יצליחו להכיל את דמותו הנערצת ועוצמתו של האיש, את טוב ליבו ואת דאגתו לחולה, לנזקק וחלש בחברה", אמר יוסי בן חמו מטבריה שהיה שותף לחלק מהפעילויות ההתנדבותיות שלו.

מכלוף אסרף נולד במרוקו בשנת 1953 לשלמה ועליזה, השני מבין 12 ילדיהם. כשהיה בן 10 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בטבריה. באותם ימים החלו בהקמת שיכון ד' שבמעלה העיר, בה השתכנו רבים מהעולים שהגיעו אליה, כמו גם רבים שחיו עד אז במעברה בעיר. שם, בשנות ילדותו, פיתח אסרף עצמאות והיה מעין "אדון לעצמו". למשפחתו סיפר על תקופה שבה קהילתיות חזקה אפיינה את השכונה, ובית שהיו בו הרבה חום ואהבה.

עם הגיע מועד גיוסו לצה"ל, שירת בחיל החימוש - ואף נותר בתפקידו לשנתיים נוספות כאזרח עובד צה"ל, לאחר שהתבקש לעשות זאת. אז גם הכיר את איבון, והשניים נישאו ב-1973. לזוג נולדו במהלך השנים שני בנים ושתי בנות: צחי, לירז, רחלי ומאור.

כשהשתחרר החל אסרף ללמוד הוראה, וכשסיים החל לעבוד במסגרת רשת "עמל" כמורה למתמטיקה - ומאוחר יותר גם כמחנך - במערכת החינוך העירונית של טבריה. בהמשך עבד גם בעפולה ובבית הספר המקצועי שבמחנה "שמשון", כמו גם במכללת רימונים בטבריה ובתיכון הקולינארי המסונף אליה - שם גם לימד כשרות.

"הוא לימד אלפי תלמידים במשך השנים", אמרה גילה בן מרגי, מנהלת מכללת רימונים. לדבריה, "תלמידים מאוד אהבו את השיעורים שלו: שילב בשיעורים הומור ומקצועיות. הוא הצליח ללמד מתמטיקה וחשבון אף כאלה שהתייאשו מיכולתם להבין".

"הכי ריגש ואיתגר אותו ללמד את מי שנמצא בשוליים, הוא התחבר לתלמידים שהיה להם קשה יותר, לאו דווקא אותם תלמידים שצעדו על דרך המלך", סיפרה הבת, לירז. "הוא התחבר לתלמידים האלה, הלך איתם יד ביד ולקח אותם תחת חסותו. ההצלחות שלהם גרמו לו לנחת. כשהיה הולך איתנו, הילדים שלו, הוא היה מתגאה בכל מפגש עם תלמיד שלו לשעבר, שרכש מקצוע והצליח בו. זה גרם לו לגאווה ולסיפוק".

איבון, בעצמה סייעת חינוך מיוחד, מספרת כי היו מדברים ביניהם הרבה על עבודתם בחינוך. "הוא היה מספר לי עד כמה הוא נקשר לתלמידיו והרגיש שהם אוהבים ומעריכים אותו. מבחינתו התלמיד היה כמו ילד שלו, הוא הקיף אותו ותמך בו, מעבר ללימוד ולהעברת ידע. לעתים גם היה קונה אוכל לתלמיד שהיה מגיע ללימודים ללא ארוחה".

במהלך עבודתו נחשף אסרף לבעיות סוציאליות של משפחות תלמידיו. בעקבות זאת, הרגישות החברתית שבה התאפיין הובילה אותו להיות מעורב בפעילות התנדבותית אחרי שעות העבודה. בין היתר, הוא סייע לתלמידים אחרי שעות הלימודים, וגייס תרומות עבור משפחות נזקקות. הוא גם התנדב כמורה פרטי בישיבה התיכונית בעיר.

באסון המסוקים נהרגו שלושה מתלמידיו לשעבר, ולדברי ילדיו "הוא לקח ללב את האסון הזה". אסרף החליט להנציח אותם על ידי הכנסת ספר תורה על שמם לבית כנסת. משפחתו סייעה בידיו לגייס תרומות למען מטרה זו, והדבר עלה בידו. לאורך השנים שלאחר מכן, הוא המשיך לשמור על קשר עם משפחות החללים.

לפני כמה שנים חלה בנו הבכור צחי בלוקמיה, והתאשפז בבית החולים רמב"ם. מכלוף, איבון ואשתו של צחי היו כל העת ליד מיטתו. באותם ימים, כשהוא מתייסר בכאביו, הבחין צחי בקושי שאיתו מתמודדות משפחות החולים במחלקה והקים עמותה בשם "ואהבת - לתת ולקבל", שנועדה לסייע לאותן משפחות. מיזם התמיכה במשפחות צבר תומכים ותורמים, והמיזם התרחב גם לתמיכה במשפחות נזקקות וחלוקת תלושי-שי בחגים למי שהיה זקוק לכך. אסרף נרתם למיזם של בנו, והתנדב במסגרתו. לפני כשלוש שנים הלך צחי לעולמו בטרם עת, והוא בן 40 בלבד.

אשתו וילדיו של מכלוף אמרו כי את הכאב על מות בנו הוא ניתב להגברת הפעילות ההתנדבותית והמשכת המיזם שבו החל צחי. הוא הצליח לרתום ולגייס עוד מתנדבים שהצטרפו אליו והרחיבו את מעגלי הפעילות. הישיבה התיכונית בעיר שבה לימד תלתה כמחווה את שלט עם שם העמותה, כהוקרה על ההתנדבות שלו ולזכר הבן.

בן חמו אמר כי "הוא היה שקוע כל כולו בעזרה ובנתינה למשפחות נזקקות. לקראת החגים הוא היה מגביר את הפעילות וגייס כסף עבור חלוקת תלושי שי".

"כל הזמן היה חיוך על פניו", תיאר אותו בן חמו, והוסיף כי "כשהוא היה שקוע בנתינה - ראו עליו את חדוות העשייה והרצון לתת ולתרום".

כעת, אחרי מותו, אמרו בני משפחתם של מכלוף וצחי אסרף וחבריהם אמרו כי המיזם שהשניים הובילו ימשיך כעת, ואפילו בעוצמה גדולה יותר, ברוחם של השניים.