בחודש מאי 1951, נכנס יוסף (יוסי) הדס כבחור צעיר לעבודה זמנית במחלקת חקר במשרד החוץ, עד שישוב ללימודי ההנדסה שהתחיל בפריז. כעבור 42 שנה פרש כמנכ"ל המשרד.
בתווך, לאורך עשרות שנים, עמד הדס בצמתים היסטוריים והיה שותף לתהליכים מרכזיים במדיניות החוץ של ישראל, ייצג את המדינה ברחבי העולם, רקם קשרים, העביר דיווחים ביטחוניים מכריעים והשתתף גם בשיחות שלום.
בשבוע שעבר הלך לעולמו והוא בן 93.
לטורים נוספים במדור "שיר לכת"
הדס נולד בשנת 1928 לבוליסא ואהרון עדס בחאלב, סוריה, כחלק מאחת מהקהילות היהודיות העתיקות בעולם. בני הזוג גידלו ארבעה ילדים וחיו ברווחה: בבעלותם הייתה חנות שטיחים, והאב עסק גם בתיווך מקרקעין. הם גרו בבית גדול, בן שתי קומות, כשלכל ילד היה חדר משלו - ובחצר הייתה באר מים.
בגיל 4-6 למד בכותאב (תלמוד תורה - א"א) ואחר כך למד בבית הספר אליאנס, ובמקביל היה חבר בתנועת "הצופים היהודים של צרפת". בתיכון למד בבית הספר הצרפתי החילוני, שם למדו יחד נערים ונערות יהודים, מוסלמים ונוצרים. אחרי שעות הלימודים, היו מגיעים לבית המשפחה מורים פרטיים למקצועות כללים, וכן "חכם" (רב) ללימודי דת.
עם סיום לימודיו החליט עדס להמשיך ללימודים אקדמיים בפריז, ובשנת 1947 נסע לשם והחל בלימודי הנדסה. התזמון היה מוצלח: חודש לאחר מכן, אחרי החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, הקהילה היהודית בחאלב סבלה מפרעות.
הנער יוסף, שהיה לבדו בפריז, שמר על קשר מכתבים רצוף עם בני משפחתו. אולם, משהפסיק לקבל מכתבים מאחיו מרדכי, החל לדאוג. כמה שנים קודם לכן, ב-1944, העפיל מרדכי לארץ ישראל בעלייה בלתי לגאלית, והתגייס לפלמ"ח.
באוגוסט 1948 קיבל עדס מכתב מחבר ילדות שעלה גם הוא לישראל, שבישר לו כי האח מרדכי נהרג בחודש יוני של אותה השנה, בקרבות בשער הגיא. אחרי שקיבל את החדשות, יוסי קטע את לימודיו ועלה לישראל. להוריו לא היה יכול להעביר את הבשורה המרה, משום שהצנזורה הסורית הייתה קוראת את המכתבים שמוענו לאזרחיה היהודים. הוא הגיע לישראל, עלה לקבר אחיו בקרית ענבים, וכעבור יומיים גויס לצה"ל.
עדס שובץ במדור סוריה ולבנון באמ"ן. כשסיים את השירות הצבאי היה משוכנע שיחזור לפריז להשלים את לימודיו, אולם, מפני שנותרה חצי שנה לשנת הלימודים הקרובה, הוא נאות להצעה לעבודה זמנית במחלקת החקר של משרד החוץ, כעוזר לדסקאי לסוריה ולבנון.
בין שתי מלחמות
הדס המשיך שוב דחה את מועד שובו לפריז, והאריך את תקופת עבודות במשרד החוץ. הוא שינה את שם המשפחה מעדס להדס, כפי שהתבקשו לעשות עובדי המשרד. בינתיים גם הכיר את סטלה והשניים נישאו ב-1955, כשלחתונת העובד הצעיר הגיע גם שר החוץ דאז, משה שרת. לבני הזוג נולדו במהלך השנים שלושה בנים: רוני, מרום ואילן.
הוא ניחן בכושר ניתוח טוב וכבר בתחילת דרכו במחלקה, ב-1955, זיהה מגמה הולכת וגוברת במעורבות הרוסית בסוריה ובמצרים, וקבע כי תמיכתה של מוסקבה במדינות אלו לא תתקיים רק במישור הפוליטי והצֿיבורי בלבד, אלא תבוא לידי ביטוי גם בתמיכה צבאית. הניתוח שלו נדחה, אך כעבור זמן קצר התברר שצדק. נושא זה ריתק אותו, ולימים, בשנות ה-70, כתב בסורבון דוקטורט על המדיניות הסובייטית במזרח התיכון בין השנים 1967-1947.
שמו וכישוריו הלכו לפניו. "לאיש כמו יוסי יש ארכיב זיכרון, קשרים טובים וגם מעין חוש שישי המאפשר לו, בהסתמכו על נתונים חלקיים או אפילו רפורטז'ה בעיתונות זרה, להבחין מוקדם מאד בזרם, בשינוי כלשהו במדיניות של אחת המדינות שהוא עוקב אחריה", כתב עליו לימים העיתונאי אדווין איתן, "תכונה זו הופכת אותו לאחד המומחים הטובים של העולם הערבי בישראל או במקום אחר".
ב-1960 יצא עם משפחתו לשליחות באפריקה, בתחילה כמזכיר שני וסגן קונסול בסנגל, ואחר כך הוצב בשגרירויות בסנגל ובניז'ר. באותה תקופה החל לזהות את התחזקות האסלאם במערב אפריקה, וכתב על כך דוחות למשרד החוץ, אך טענותיו לא זכו אז ליחס הולם. ואמנם, עם השנים הלכה והתחזקה מגמה זו, בהובלת גורמים רדיקליים.
כעבור שלוש שנים, ב-1963, מונה הדס לתפקיד מזכיר ראשון בשגרירות בפריז ובהמשך עבר לשמש כיועץ לענייני המזרח התיכון. הוא רקם קשרים טובים עם אנשי משרד החוץ הצרפתי, וקיבל ידיעות שונות שמקורן בנציגויות צרפת במדינות שונות, והדיווחים שהעביר בעקבות זאת סייעו לישראל בהערכת המצב לפני מלחמת ששת הימים.
"הדס נפגש עם אנשי משרד החוץ הצרפתי ושמע מהם על פגישות של שגריר צרפת בקהיר עם שר החוץ המצרי. הדברים היו קשים ובעיקר מסוכנים", תיאר זאת בזיכרונותיו תא"ל ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה באותם ימים. באותם דיווחים דובר על מימוש הסכם ההגנה בין סוריה ומצרים, ועל הבטחתה של ברית המועצות להגיש עזרה לסוריה.
אסון בדמשק, חגיגה בקהיר
בתקופת עבודתו בשגרירות בפריז נתפס המרגל אלי כהן בדמשק, והדס מונה לרכז את מאמצי ההגנה על כהן, ובעיקר את העבודה עם עורך הדין הצרפתי ז'אק מרסייה. אך המאמץ היה לשווא: כעבור ארבעה חודשים הוצא כהן להורג.
"אני מתקשה לתאר מה עבר עליי. עצבות עמוקה. הרגשת תסכול וחוסר אונים", כתב על כך הדס בספרו האוטוביוגרפי "מחלב לירושלים", "לא הכרתי את אלי אישית, אבל הייתי איתו בבדידותו בכלא הסורי יום-יום, שעה-שעה. עד היום מלווה אותי תמונתו של אלי כהן, גיבור ישראל".
ב-1967 שב לישראל ומונה לתפקיד סגן מנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ ואחר כך מונה לעמוד בראש מחלקת חקר שבה עשה את צעדיו הראשונים. ב-1971 שב לשגרירות בפריז בתפקיד ציר.
ניסיונו הוביל אותו לתפקידי מפתח בחזית הדיפלומטיה הישראלית בשנים הבאות. עם תחילת שיחות השלום עם מצרים התבקש הדס על ידי שר החוץ, משה דיין, להכין מסמך המלצות לכינון אוטונומיה בשטחים, ובהמשך מונה כממונה על יישום הסכמי השלום עם מצרים.
למעשה, הדס היה הדיפלומט הישראלי הראשון במצרים, ועליו הוטל התפקיד להכין את השגרירות בקהיר ולפתוח אותה. ב- 18 בפברואר 1980 הוא הניף את דגל ישראל על גג בניין השגרירות, והכריז: "זהו רגע היסטורי. יש לישראל בית במצרים, ובעוד מספר ימים גם למצרים יהיה בית בישראל". כשסיים את עבודתו במשרד החוץ, סיפר כי מעמד זה ריגש אותו יותר מכל מעמד אחר. "היינו כחולמים", אמר על אותם ימים היסטוריים.
גם בקהיר הוא רקם קשרים חמים ו"הצליח לשבור מחסומים", כפי שכתבה עליו באותם ימים העיתונאית סמדר פרי. "אישיות סימפטית וחיוך מוכן שסייע לשבור את הקרח עם אישים רשמיים, ידיעת ערבית, תרבות מצרית ו-29 שנים בשירות החוץ - כל אלה עמדו לצדו בקהיר, וד"ר הדס הצליח לקבל הזמנות לבתיהם של מצרי מכל השכבות", היא תיארה. אחרי הקמת השגרירות שב לישראל והתמנה כסמנכ"ל המשרד הממונה על היחסים עם מצרים.
בתחילת שנות השמונים מונה לשגריר בדנמרק ואחר כך בבלגיה, לוקסמבורג והאיחוד האירופי. ב-1987 מונה כסמנכ"ל לענייני אפריקה, אסיה ואוקיאניה ואחר כך כסמנכ"ל האחראי על אירופה המערבית ואמריקה הלטינית.
לאחר שנים רבות בשירות משרד החוץ, בשנת 1991 מינה אותו שר החוץ דוד לוי לתפקיד מנכ"ל המשרד, והוא נמנה גם על המשלחת הישראלית לוועידת מדריד. בהמשך עמד יחד עם אורי לוברני בראש המשלחת הישראלית לשיחות עם לבנון. הוא המשיך בתפקיד גם כששמעון פרס נכנס כשר למשרד, ובשנת 1993 יצא לגמלאות. כעבור שנתיים חזר מהפרישה ונענה לבקשת פרס שיעמוד בראש משלחת ישראל לשיחות בנושא עקורי 1967.
הדס נקבר ביום ראשון בבית העלמין בקרית ענבים, סמוך לחלקה הצבאית בה נמצא קברו של אחיו, מרדכי, שנפילתו בקרבות מלחמת העצמאות שינתה את מסלול חייו.