שיר לכת

הוא נשא את חברו משדה הקרב הביתה. אחרי שנה, ההורים של שניהם הפכו לח"כים

כל חייו, מאז ילדותו בעמק חרוד, עסק יחזקאל דרורי בחקלאות ובביטחון. מי שהיה בנה של אחת מחברות הכנסת הראשונות, חסיה דרורי, לחם בקרבות הקשים של מלחמת השחרור והקדיש את עצמו למטע המשפחתי, נעצב לראות את הערכים עליהם גדל מאבדים ממשמעותם. לפני שבוע מת בגיל 93

חיים שלמים בין חקלאות לביטחון. יחזקאל דרורי (צילום: אתר רשמי, דוד (דדה) עינב)

ילדותו של יחזקאל דרורי במושב כפר יחזקאל נצרבה בחוויות משמעותיות שעיצבו את דרכו למשך כל חייו, ובראשן שתיים מרכזיות: העבודה במשק המשפחתי מגיל צעיר, לאחר שעות הלימודים, ומאידך ימי המאורעות, שכשירי רובים איים על המושב בלילות, והילדים נקראו להסתתר מתחת למיטותיהם.

בהתאם, כל שנותיו ראה דרורי - בנה של חסיה דרורי, אחת מחברות הכנסת הראשונות - בחקלאות ובביטחון ערכים מרכזיים שעליו לדבוק בהם. לפני שבוע הלך לעולמו בגיל 93.

מחברות הכנסת הראשונות. דרורי (צילום: אתר רשמי, כנסת)

יחזקאל דרורי נולד בשנת 1928 לחסיה ואביעזר קופפרמינץ, שמאוחר יותר עיברתו את שם המשפחה לדרורי. השניים, ילידי רוסיה, עלו לארץ ישראל והגיעו לתל אביב. בדרך לארץ בתם הפעוטה חלתה ומתה.

חסיה הייתה בוגרת לימודי גננות בסמינר באודסה ובין מוריה היה גם שאול טשרניחובסקי. בתל אביב הקטנה היא הייתה מטפלת של הילד דן טולקובסקי, לימים המפקד החמישי של חיל האוויר. לאביעזר הוצעו חמישה דונם באזור בו קמה גבעתיים, אבל גבעת החול לא נראתה לו מתאימה לגידול ירקות - ובני הזוג הגיעו לעמק יזרעאל והצטרפו לגדוד העבודה.

אחר כך עברו לכפר יחזקאל ושם נולדו שני בניהם ובתם. יחזקאל נולד ב-1928 והיה הילד האמצעי. בני הזוג הקימו משק קטן, נסעו לדמשק וחזרו עם כמה פרות לרפת. חסיה הייתה הגננת הראשונה במושב. כעבור שנים ספורות הפכה פעילה בהסתדרות, בתנועת הפועלות ובתנועת המושבים. יחזקאל סיפר ש"כשהיא הייתה חוזרת מישיבות בתל אביב, הייתה אמא נכנסת לרפת ויושבת לחלוב". לימים נבחרה להיות חברה בכנסת הראשונה, ברשימת מפא"י.

עבד כל חייו במטע המשפחתי. דרורי (צילום: אתר רשמי, דוד (דדה) עינב)

מרבית עבודת המשק הייתה על כתפי האב, שלצד הרפת גם טיפח מטעים, גן ירק ולול תרנגולות. כשהילדים גדלו היה עליהם לקחת חלק בעבודה. יחזקאל סיפר כי מדי יום לאחר הלימודים הוא עבד במשק, לפי יכולתו - כילד שתל ירקות, האכיל את התרנגולות בירק שקצץ ואסף ביצים, וכשהגיע לגיל 13 החל לחרוש את השדות עם מחרשה שנרתמה לסוס, קצר בשדה עם מגל וחלב את הפרות בידיו. "היינו עובדים עד חשיכה", סיפר בראיון לעמותת "תולדות ישראל".

כשהיה בן עשר נסעה אימו לקונגרס הציוני בלוצרן ומשם המשיכה לשליחות בחוות הכשרה בפולין ואחר כך הפליגה לאמריקה כדי לגייס כסף. בבית נשארו האב ושלושה ילדים, הקטנה בת ארבע. "פתאום היינו שנה בלי אמא", סיפר יחזקאל.

שמחה חברה לשמחה, ואבל לאבל

כילד עקב דרורי בעניין אחרי מלחמות רחוקות, ובהן מלחמת איטליה באתיופיה ומלחמת האזרחים בספרד, סיכם ביומן את מאורעות המלחמות - ובמציאות חווה מלחמה אמיתית על הבית: בתקופת מאורעות 1939-1936 עמד כפר יחזקאל, המערבי ביותר מבין יישובי עמק חרוד, בקו החזית - והיה חשוף לירי רובים. דרורי זכר לילה שבו הוצתה תחנת הרכבת הסמוכה על המחסנים שבה, ולילות אחרים בהם השומרים הותקפו ביריות או שהושחת הפרדס. "כשהיו יריות היו משכיבים אותנו מתחת למיטות, צמודים לקיר ורועדים מפחד", סיפר לימים.

עוד בוואלה!

עד גיל 20 היא נמלטה מהנאצים, פוצצה גשרים והקימה קיבוץ. התלאות לא נגמרו שם

לכתבה המלאה
השתתף בקרבות קשים. יחזקאל דרורי (צילום: אתר רשמי, באדיבות המשפחה)

"נולדנו לתוך תחום הביטחון", אמר דרורי, וסיפר כי אביו קנה אקדח בחמש הלירות הראשונות שהרוויח. "בגיל עשר כבר ידעתי לפרק את האקדח ובגיל 13, כשאני ושלמה באום, שהיה לימים ביחידה 101, עברנו במטווח שבו ירו פלמ"חניקים, הם נתנו לנו לירות בפעם הראשונה בחיים".

בגיל 17 הוא כבר עבר קורס מ"כים של ארגון "ההגנה" בשיח אבריק, והפך לנוטר ולסייר. בין השאר השתתף בהכנת תיקי מודיעין של כפרים ערבים באזור העמק, שהועברו למפקדת "ההגנה" שישבה בעין חרוד.

נודע בחוש ההומור שלו. דרורי (צילום: אתר רשמי, דוד (דדה) עינב)

את ליל ההצבעה בעצרת האומות המאוחדות שבו הוחלט על חלוקת ארץ ישראל הוא זכר טוב מאוד. באותו לילה גם נערך חג המושב, ושמחה חברה לשמחה והפכה לדבריו ל"שמחה גדולה". ואולם, כבר בבוקר הוא נשלח לאבטח את הכביש מכפר יחזקאל לעפולה.

במהלך המלחמה הפכו הלוחמים מהעמק לגדוד של חטיבת גולני שהוקמה בין סוף 1947 ותחילת 1948. במסגרת זאת, דרורי נטל חלק בכמה קרבות קשים ביותר. ב-19 במרץ 1948 הוא היה עם כוח תגבור שנקרא לסייע ללוחמים שנקלעו לנחיתות בקרב ליד הכפר נוריס על הגלבוע. חברו, שעמד לידו, ירובעל לביא מעין חרוד, נפגע מכדור ונהרג. דרורי נשא אותו חזרה לעמק. באותו קרב נהרגו שבעה מבני האזור. שלושה חודשים אחר כך נהרג בחזית הדרום גם הלל לביא, אחיו של ירובעל. שנה אחרי אותו קרב נבחר אבי האחים, שלמה לביא, לחבר הכנסת הראשונה - יחד עם אמו של דרורי.

דרורי המשיך להשתתף בעוד כמה קרבות קשים, בהם הקרב מול הכוחות העיראקיים בכוכב הירדן והקרב לכיבוש רכס הגלבוע. לאותו קרב קדם טיפוס לילי במעלה ההר מבית אלפא, כשהלוחמים נושאים על גבם את הציוד הנדרש. "את החוויות הקשות שעבר במלחמות הוא לא תיאר כקשות או כעצובות אלא כמשהו שהיה עליו לעבור", אמר בנו, צפריר.

שמירות עד גיל 84

ב-1950 השתחרר מהצבא ושב למושב. כעבור שנה נישא ליעל (יולי) ולשניים נולדו ארבעה ילדים.

לאורך כל השנים עבד יחזקאל במשק המשפחתי, שכלל רפת שהלכה והתרחבה ומטעי זיתים. לצד עבודתו בחקלאות נשאר מסור לתחום הביטחון. במשך שנים רבות המשיך לשרת במילואים. הוא נלחם במבצע קדש במסגרת חטיבה 9, ובמלחמת ששת הימים שירת כתותחן באיזור תל קציר, מתחת לרמת הגולן שנשלטה אז בידי סוריה. בנוסף, היה במשך כ-25 שנה רכז הביטחון של המושב וכשסיים את התפקיד המשיך להתנדב עד גיל 84 במסגרת יחידת "המתמי"ד" של משמר הגבול.

התנדב במשמר הגבול עד גיל 1984. דרורי (צילום: אתר רשמי, דוד (דדה) עינב)

דרורי נודע בחוש ההומור שלו, וכשהיה בן 88 והגיע לבדיקות רפואיות לצורך חידוש רישיון הנהיגה ענה לרופא ששאל באיזה כדורים הוא משתמש, כי יש לו רק כדורי אקדח.

לדברי הבן צפריר, "אבא ירש מאמו את רוח ההתנדבות ומאביו את ההתמסרות לחקלאות. זה היה חלק ממנו, הוא אהב את המדינה". לדבריו, לאביו היה קשה לראות כי ערכים אלו מאבדים מחשיבותם בשנים האחרונות, וזה העציב אותו.

יחזקאל דרורי הובא למנוחות ביום ראשון בכפר יחזקאל. הוא השאיר אחריו ארבעה ילדים, 13 נכדים ו-21 נינים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully