בבית המשפט העליון נערך השבוע דיון בנושא הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כן, אותו הסכם שפרקליטו של נתניהו התחייב בפני 11 שופטי בג"ץ שייחתם ויסדיר בדיוק מהם הנושאים שבהם אסור לראש ממשלה שנאשם בפלילים חמורים לגעת. אותו הסכם שלא נחתם עד היום.
מכיוון שעברו כבר תשעה חודשים מאז ניתנה אותה התחייבות, כדאי להזכיר מה בעצם עומד על כף המאזניים. המצב התקדימי שבו נאשם מתעקש להישאר בתפקיד ראש הממשלה תוך כדי ניהול משפטו מעורר חשש כבד שינסה להשפיע על המשפט באמצעות כוח המשרה, והכוח הפוליטי שמגיע עמה.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט סבור, לפחות בתיאוריה, שכדי למנוע את המצב הבעייתי הזה יש לכבול את נתניהו בהסדר ניגוד עניינים שימנע ממנו לעסוק בכל תחום שיכול לגעת במשפט. כאמור, גם פרקליטו של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, התחייב בפני בג"ץ שיגובש הסדר כזה. אלא שאז החלו לצוץ מחלוקות.
לטורים נוספים של דניאל דולב
דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש דאז, גיבשה טיוטת הסדר ניגוד עניינים שנתניהו סירב לחתום עליה.
הטיוטה דוללה משמעותית בפינג פונג בין סנגורי ראש הממשלה לאנשי היועץ, אך נתניהו עדיין סירב לחתום. בינתיים הגישו אנשי התנועה לאיכות השלטון וקבוצת אזרחים בשם "מבצר הדמוקרטיה" עתירה, כדי שבית המשפט יבהיר שראש הממשלה כפוף להסכם.
בתגובתו לעתירה שלף נתניהו קלף חדש: הוא טען שהיועץ בכלל לא מוסמך לגבש הסדרי ניגוד עניינים. לפני שלושה חודשים הוציאו שופטי בג"ץ צו על תנאי שמורה לנתניהו לנמק מדוע לשיטתו הוא אינו כפוף להסדר שגיבש היועץ, ואתמול נערך דיון בנושא בבית המשפט.
הדיון חידד את הנקודות שבמחלוקת, והבהיר מהם הסעיפים שראש הממשלה לא מוכן להתחייב אליהם: האיסור להתערב במינוי שופטים, בעיקר לבית המשפט העליון, והאיסור להתערב בשינוי שיטת המינויים של בכירי מערכת אכיפת החוק, או סמכויותיהם. במילים אחרות, נתניהו מוכן לקבל את האיסור להתערב בזהותו של היועמ"ש הבא, שכנראה יעמוד בראש התביעה הכללית במהלך רוב משפטו. הוא רק מבקש שיתנו לו לקצץ את סמכויותיו, לפצל את תפקידו ולפגוע במעמדו.
"בסוף הכול חוזר למעמד היועמ"ש", אמרה לראבילו נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, ובהמשך הדיון הוסיפה: "זה לא מצב רגיל של ניגוד עניינים. יש כאן אדם שעומד לדין פלילי. אדוני דיבר על נראות, אז יש גם חשיבות שזה לא ייראה שהוא (ראש הממשלה) מתעסק עם דברים שקשורים לזה. לא במינויים ולא בשיטת מינויים, כי זה גם קשור לגורם שמתמנה".
"בפסק דין של 11 השופטים קיבלתם על עצמכם מגבלות", חזר השופט חנן מלצר לאותו דיון בחודש מאי. "זה מצב מיוחד (שראש ממשלה הוא נאשם בפלילים). כדי להתגבר על הקושי שבמצב המיוחד הזה קיבלתם על עצמכם התחייבויות, ועכשיו אי אפשר לברוח מהן".
לברוח מההתחייבות אולי אי אפשר, אבל למסמס ולעקוף אפשר גם אפשר. למעשה, אם יש נקודה אחת שחודדה אתמול בדיון, היא שגם אם השופטים יוציאו צו שיקבע באופן חד-משמעי כי נתניהו כפוף להסדר ניגוד העניינים שגיבש מנדלבליט ככתבו וכלשונו, זה לא ישנה הרבה. בסופו של יום, אם לנתניהו יהיה רוב בכנסת לתוכנית החילוץ המשפטית - היא לא תעצור מול הסדר ניגוד העניינים.
בדרך לשיווי משקל צרפתי
אחת הסוגיות שנתניהו הצהיר מהרגע הראשון שלא יהיה מעורב בה בשום צורה היא מינוי פרקליט המדינה. בדיון אתמול ניסו השופטים להבין מה קרה מאחורי הקלעים של ההחלטה לא להעלות לדיון בממשלה את מינויו של עמית איסמן לתפקיד פרקליט המדינה. השופט ניל הנדל שאל מה בעצם כוללת הקביעה שראש הממשלה לא יתערב במינוי. עו"ד ראבילו השיב שההחלטה אם להעלות את השם לדיון בממשלה תוצא מידי ראש הממשלה לאחד השרים, במקרה הזה השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, וראש הממשלה לא יוכל גם להשתתף בהצבעה.
בגלל מחלוקת בתוך הממשלה גם על עצם העברת הסמכות לאוחנה, ראבילו לא ידע להשיב לשופטים האם נתניהו אכן לא היה מעורב בהחלטה שלא להעלות את שמו של איסמן בממשלה. אבל האם יש בכלל הבדל בין אוחנה לנתניהו במקרה הזה? הרי אוחנה מבין היטב שקיומו הפוליטי תלוי לחלוטין בנתניהו, וקיומו הפוליטי של נתניהו תלוי בהליך הפלילי שלו. בנקודה שבה אנחנו נמצאים היום, אוחנה, או כל שר אחר בליכוד, לא צריך הוראה מפורשת מנתניהו לתקוע את מינוי פרקליט המדינה.
ומה לגבי חקיקה שתמנע את המשך המשפט, כמו "החוק הצרפתי"? עו"ד ראבילו הודיע בדיון שבלי קשר לשאלה אם בית המשפט יוציא צו, ראש הממשלה מוכן לקבל על עצמו את המגבלות בהסכם, שמונעות ממנו להיות מעורב בהליכי חקיקה ממשלתיים שישפיעו על המשפט. נו, אז מה?
איתמר בן גביר, שנתניהו עשה מאמצים כבירים לחבר אותו לבצלאל סמוטריץ' כדי שהשניים יעברו את אחוז החסימה, כבר הצהיר שבכוונתו לקדם חוק שיחלץ את ראש הממשלה מאימת הדין. נניח שסמוטריץ' ובן גביר אכן יצליחו להיכנס, וישלימו לנתניהו את האצבעות החסרות לקואליציית 61. הרי כבר למחרת יגיש בן גביר, לפחות לפי הצהרותיו, את הצעת החוק. העובדה שנתניהו לא ייקח חלק בהליך החקיקה לא תשנה הרבה.
המצב הזה מזכיר מונח מתחום ההגבלים העסקיים. נניח ששוק מסוים נשלט לחלוטין על ידי שתי חברות גדולות. כל אחת מהן יכולה להוריד מחירים כדי להשתלט על נתח השוק של השנייה, אבל יש גם אפשרות אחרת: שתי החברות יבינו שאם הן ישמרו על רמת מחירים גבוהה וזהה, כל אחת תשמור על נתח השוק שלה ותמשיך להרוויח. תיאום של מהלך כזה הוא פלילי, אבל לפעמים לא צריך לתאם. כל אחת מהחברות מבינה לבד מה היא צריכה לעשות כדי לחסוך לה מלחמת מחירים שהיא עלולות לצאת ממנה בשן ועין. רק הציבור מפסיד וממשיך לשלם מחירים גבוהים. בהגבלים עסקיים המצב הזה נקרא "שיווי משקל קרטלי". במקרה של ממשלת ישראל אולי אפשר לקרוא לזה "שיווי משקל צרפתי".
בתפקיד קלף המיקוח: רועי צאן סורים
אתמול פורסם כי ישראל שחררה שני רועי צאן סורים בתמורה להשבתה לישראל של צעירה שחצתה את הגבול לסוריה. מה שכמובן מעלה שורת שאלות, ובעיקר מה עשו בידיה של ישראל שני רועי צאן סורים? לישראל אסור לחטוף רועי צאן סורים גם אם עברו את הגדר בטעות (ולא בטוח שהפעם שזה קרה) ולהחזיק בהם כקלפי מיקוח. השאלה הזו הוכרעה בבג"ץ לפני שני עשורים, עת ביקשה ישראל להחזיק כקלפי מיקוח כמה אזרחים לבנונים שהשתייכו לחיזבאללה.
אותם לבנונים הורשעו בישראל בדין פלילי בגלל השתייכותם לארגון הטרור, אך ישראל המשיכה להחזיק בהם ללא משפט לאחר שהסתיימה תקופת מאסרם, למקרה שתצטרך קלפי מיקוח במשא ומתן בנוגע לרון ארד. בג"ץ פסל את הפרקטיקה הזו, וקבע שאי אפשר להחזיק במעצר מינהלי אדם שלא נשקפת ממנו מסוכנות.
כתגובה לפסק הדין חוקקה הכנסת חוק שמאפשר למדינה להחזיק במעצר מי שיש חשד סביר כי הוא "לוחם בלתי חוקי" - כלומר לוחם של ארגון טרור, שאינו חייל אויב לפי המשפט הבינלאומי. לאחר 14 ימים חובה להביאו בפני שופט שיאשר את המשך כליאתו. האם רועי הצאן הסורים הוחזקו על ידי ישראל בטענה שהם פעילי ארגון טרור, ומכאן לוחמים בלתי חוקיים? האם הוחזקו על ידי ישראל מתוקף חוק אחר? האם הובאו בפני שופט? כל השאלות האלה נותרו כרגע ללא מענה.