הרפורמה שקידמה הממשלה לעידוד מתמחים להישאר בפריפריה אחרי תקופת ההתמחות נכשלה - כך עולה מנתונים שפרסם היום (שלישי) משרד האוצר. למרות שורת תמריצים משמעותיים, רק 7% מהמתמחים שאינם מהפריפריה נותרו בה. הדוח מצביע גם על פערי שכר משמעותיים בין מבוגרים וצעירים, ובין גברים לנשים.
בשל מחסור בצוותים רפואיים בבתי החולים הממוקמים בפריפריה, החליטה הממשלה לתמרץ רופאים מתמחים להגיע להתמחות בפריפריה והעניקה להם מענקים חד פעמיים, תוספות שכר למתמחים והגדלת התקינה לבתי החולים. זאת, במטרה שימשיכו לגור בפריפריה גם לאחר ההתמחות. בעקבות התכנית, שהחלה ב-2011, שכר הרופאים בבתי החולים בפריפריה עלה באלפי שקלים משכרם בבתי החולים במרכז, אך התכנית בכל זאת לא השיגה את היעדים.
עוד בוואלה!
רפורמה זו עלתה למדינה קרוב לשני מיליארד שקלים, אולם הנתונים מראים כי רק 7% מהמתמחים שלא גדלו בערי הפריפריה וקיבלו את התוספת בין 2011 ל-2014, המשיכו לפעול בה גם ב-2019, כלומר: לאחר סוף ההתמחות. במקצועות במצוקה כגון מרדימים, גריאטריים והפלות לא היה שינוי בכלל, ובאוצר טוענים כי אלו מקצעות פחות נחשקים ולכן המתמחים לא רוצים להגיע אליהם.
הרפורמה כללה הגדלת משכורת של רופאים בבתי החולים הפריפריאליים לפי אחוזים לדרגותיהם: 25% לרופאים מתמחים ותחומיים, 17% לרופאים מומחים ו-8% למנהלי בתי חולים וסגניהם. כמו כן, ככל שהרופא עובד באזור פריפריאלי יותר, כך השכר שהוא מקבל גבוה יותר.
אולם, בעקבות האחוזים הנמוכים שהפיקה הרפורמה, באוצר הסיקו כי ההסכם לא אפקטיבי. משכורת גבוהה לבדה אינה מצליחה להחזיק את המתמחים בפריפריה לאחר שהם הופכים למומחים, ויש צורך לייצר עוד הטבות כדי שלא יחזרו למרכז הארץ.
בנוסף, באוצר מבינים כי יש צורך בתכנון מפת התמחויות מרכזית ארוכת טווח, על פי תחזיות מצבת כוח האדם הרפואי בישראל לשנים הבאות. תכנית זו צריכה לכלול תחזיות גידול דמוגרפי, תמורות בעולם הרפואה, וחיזוק את המענים הטכנולוגיים בפריפריה.
81% מהעובדים מרוויחים יותר מהשכר הממוצע במשק
עוד עולה מהדוח כי 81% מהעובדים במערכת הבריאות בישראל מרוויחים יותר מהשכר הממוצע במשק. מפילוח המשכורות עולה כי יותר מ-78% מהעובדים במערכת מרוויחים משכורת חודשית של בין 25 אלף שקלים ל-9,000 שקלים - ופחות מ-5% מרוויחים פחות מסכום זה. כ-15% מעובדי מערכת הבריאות אף מרווחים משכורת חודשית של יותר מ-25 אלף שקלים.
עיקר מערכת הבריאות בארץ היא ציבורית, ומורכבת ממספר קטן של ארגונים גדולים, המספקים שירותי בריאות. מקורות המימון העיקריים של המערכת הם תקצוב ממשלתי וכספי הביטוח הלאומי, המועברים ישירות לקופות החולים. אלו, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, מספקות לאזרח את שירותי הבריאות בקהילה, או מממנות לו אותם בעקיפין באמצעות תשלום לבתי החולים.
כמו כן, במערכת הבריאות ישנם פערי שכר גבוהים. הפערים הכי מובהקים בשכר נרשמים בין רופאים לרוקחים, הנמנים בדרגים מקבילים, כאשר הרופאים מקבלים את השכר הגבוה ביותר. הצוותים הרפואיים מסווגים לפי דרגות, בדומה למערכות אחרות במגזר הציבורי, והשכר עולה בהתאמה לגובה הדרגה, ותק, תפקידי ניהול, שעות נוספות, משמרות ותורנויות ובחלק מהמגזרים גם תגמול בגין כוננויות.
השוק הפרטי קורץ לצעירים. ומה הפער מהמומחים?
נתוני משרד האוצר מצביעים על פערי שכר משמעותיים נוספים בענף, אותם מתקשים באוצר לשנות. בסקטור הציבורי נרשם פער של פי 4.9 בשכר בין מבוגרים לצעירים. נתון זה נכון גם לגבי רוקחים ועובדי מעבדות, שם השכר נמוך יחסית.
כאשר העובד נכנס למערכת בצעירותו, הוא יודע שבהדרגה יעלו דרגתו ושכרו. ואולם כיום, להבדיל מבעבר, מעט מאוד עובדים מועסקים 30 שנה באותו המקום. השוק הפרטי קורץ לצעירים בשל גובה השכר, גם בשל חשיבות השכר בשנים הראשונות להעסקה לקצבת הפנסיה, ולכן המערכת הציבורית מאבדת עובדים איכותיים.
במשרד האוצר מבקשים לעלות בשכרם של הצעירים והרופאים המתמחים, אך בהסתדרות הרפואית לא מאפשרים זאת ללא תקצוב לשכר רופאים המומחים, הנחשב גם ככה גבוה במיוחד. ההסתדרות הרפואית נוהגת לעשות הסכמי שכר עם משרד האוצר פעם ב-10-8 שנים. ההסכם האחרון היה ב-2011, ובשל מערכות הבחירות התכופות וחוסר בתקציב לא אושר הסכם בשנה האחרונה. עם זאת, מהנתונים עולה כי שכרם של רופאים שהחלו לעבוד בשנת 2010 עלה ב-123.6% בעשור החולף מיום כניסתם לתפקיד.
שיעור הנשים גבוה, אבל שכרן נמוך
נתוני משרד האוצר מצביעים על שיעור גבוה של נשים במערכת הבריאות, עם כ-68% עובדות. עם זאת, הן משתכרות שכר הנמוך ב-27% בממוצע משכר העובדים הגברים במערכת. פערי השכר נובעים בין היתר מבחירת מקצועות שונה, אך גם בחלוקה למקצועות נשאר פער בשכר בין גברים לנשים.
הגורם המרכזי לפערי השכר המגדריים במערכת הבריאות הוא הפער בתגמול על עבודה נוספת. בבחינת שכר היסוד והתוספות - גברים ונשים מרוויחים בממוצע שכר כמעט זהה. לעומת זאת, רכיבי העבודה הנוספת מהווים יותר מ-40% משכרם של הרופאים והרופאות. נשים נוטות פחות לקחת עבודות נוספות, בשל אילוצים אישיים, ולכן משתכרות פחות. רופאים בתפקידי ניהול זכאים למכסה מוגדלת של כוננויות, אשר נמנות עם רכיבי העבודה הנוספת.
גורם נוסף קשור בייצוג נמוך יותר של עובדות במשרות בכירות, כמעט בכל דרג ניהולי. רופאים גברים משתלבים בשיעור גבוה יותר בתפקידי ניהול ביחס לנשים, ולכן מקבלים יותר תשלומים בגין כוננות. בנוסף, ב"מקצועות הנשיים" בעולם הרפואה, כמו סיעוד, השכר נמוך יותר מהמקצועות המזוהים עם גברים.