התשובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסעיפי כתב האישום בתיק 4000 היא יסודית מאוד. עו"ד בעז בן צור וצוותו גייסו הרבה מחשבה וכישרון בניסוחה. לא ניכנס כאן במאמר לתתי הסעיפים, חלקם חזקים יותר, חלקם פחות, אלא לאמירה אחת שמרחפת מעל כולם, אמירה ערכית כביכול שחוזרת שוב ושוב בנוסחים שונים, כזאת שנועדה להשפיע על הלך המחשבה של השופטים כבר בשלב הזה, בטרם יעלו העדים אל הדוכן.
התשובה לכתב האישום מתיימרת להיות מעין מאמר פסאודו-אקדמי בתקשורת, שנכתב על ידי פרקליטים המייצגים מומחה בתקשורת. המאמר הזה, כפי שמיד תראו, גדוש בהונאה. יובהר מיד שאין פה שמץ של טענה כלפי עו"ד בן צור שעושה מלאכתו. כבר אמרנו שאין חקר לתבונת סנגור. בן צור לא מסתפק, בצדק מבחינתו, בשאלה המשפטית המרכזית, ובעיני היחידה בתיק 4000 - האם נתניהו היה יכול לתת פירוש אחר ליחסיו עם בעל השליטה בבזק שאול אלוביץ' זולת יחסי שוחד - אלא מנסה לפרוס תמה שלמה על תפיסתו האידיאולוגית של נתניהו.
לקריאה נוספת בנושא משפט נתניהו
נתניהו, לפי תשובת כתב האישום, הוא מנהיג דמוקרט ליברטריאן, שמרן וימני שכל שחפץ היה לשנות את פני התקשורת בישראל, ולהפוך אותה ממוטה באופן מובהק שמאלה, לתקשורת שמביאה גווני שיח אחרים. בן צור משקיע בתמה הזאת מילים רבות, וכבר בפתח התשובה כותב:
"לאנשי התקשורת ישנה עמדה פוליטית המשפיעה על הסיקור. באופן כללי ניתן לומר כי בישראל התקשורת מוטה זה שנים כלפי הצד השמאלי של המפה הפוליטית. עמדתו של ראש הממשלה היא כי דרך עיקרית ליצירת איזון היא הקמתם וביסוסם של כלי תקשורת ימניים, שינהלו ויכוח שוטף עם כלי התקשורת השמאליים. בעניין זה קיים ראש הממשלה אינטראקציה עם בעלי כלי תקשורת שונים, כעניין שבמדיניות. כך נוהגים גם פוליטיקאים אחרים".
נתחיל דווקא עם המשפט, שרבים יחתמו עליו: "התקשורת מוטה זה שנים כלפי הצד השמאלי של המפה הפוליטית". יש אמת בטענה שבמשך שנים ארוכות בישראל, כמו בארצות הברית ובמדינות מערביות רבות, הרוח הכללית שנשבה מכלי התקשורת המרכזיים נטתה בתפיסותיה יותר שמאלה בסוגיות מדיניות, זכויות אדם, דת ומדינה וגם בסוגיות כלכליות.
כאן מסתיימת האמת ומתחילים העיוותים: "עמדתו של ראש הממשלה", נכתב, "היא כי דרך עיקרית ליצירת איזון היא הקמתם וביסוסם של כלי תקשורת ימניים, שינהלו ויכוח שוטף עם כלי התקשורת השמאליים". נשמע טוב כמובן, אבל האמת היא ש"תקשורת ימנית" מעניינת את נתניהו כשלג דאשתקד. כל מה שעניין ומעניין את נתניהו היה ועדיין - הקמת תקשורת אוהדת לנתניהו. יש כל כך הרבה הוכחות מובהקות לכך, שקשה להחליט מהיכן להדגים.
הדוגמה המובהקת ביותר היא כמובן העיתון, שספק אם לנסיבות הקמתו יש אח ורע בעולם המערבי-דמוקרטי - ישראל היום. העיתון קם, כדאי להזכיר, בתקופת ממשלת קדימה שהייתה רוויה בפוליטיקאים מושחתים, ובראשה עמד ראש ממשלה מושחת. העיתון שם לו למטרה להחזיר את נתניהו לכס השלטון, וכראש האופוזיציה הייתה לו השפעה דרמטית על תכניו.
העיתון חרט על דגלו את עקרונותיו, שמופיעים בבוקסה מיוחדת בכל גיליון: "עיתון ישר ולעניין, הוגן ומאוזן, עיתון שלעולם אינו שוכח שהוא קודם כל ישראלי", ושימו לב: "עיתון התומך ללא כל פשרות בשלטון החוק". ומכיוון שהעיתון תמך בשלטון החוק "ללא כל פשרות", הוא העמיד בצמרת כותביו הבכירים שניים מהפובליציסטים הכי מזוהים עם ההגנה על שלטון החוק - מרדכי גילת ודן מרגלית. אז, כשהמטרה הייתה להעיף את אהוד אולמרט מהשלטון, איש לא חשב שנתניהו, לאחר שיחזור לכס השלטון, יתגלגל שוב לחדרי החקירות, ושאבוי מקלדותיהם של גילת ומרגלית ידפיסו מעת לעת את המילה "נתניהו" בהקשר שלילי.
משכך קרה לא עבר זמן רב עד שהביטאון של נתניהו כבר פחות התעניין באמירה ההיא בבוקסה העילית על "ההגנה ללא פשרות על שלטון החוק". גילת ומרגלית, שהעזו להשמיע קול, הועפו לכל הרוחות. הבוקסה נראתה יותר ויותר כמו אנדרטה שחוללה במאמרים של משרתי כס. משרתי כס אמרנו, לא "תקשורת ימנית". אנחנו יודעים היום באופן חד משמעי מעובדים לשעבר בישראל היום, שנתניהו ורעייתו שרה כעסו מאוד בכל פעם שמנהיג ימין מתחרה קיבל חיבוק רב מדי בכותרות ובתמונות, ושהשניים גם השמיעו קול רועם בעניין זה מול מי שצריך.
ישראל היום לא הוקם כדי לשרת את הימין, או לאזן את התקשורת השמאלנית; ישראל היום הוקם כדי לשרת אדם אחד ושמו בנימין נתניהו. בשנותיו הראשונות הלך העיתון אחר נתניהו באש ובמים, לימין ולשמאל, כשבנאום בר אילן הצהיר על הקמת מדינה פלסטינית, כשהקפיא את הבנייה בהתנחלויות, כשניהל מו"מ עם הפלסטינים. לא משנה לאן הלך נתניהו, העיתון הלך אחריו, אפילו כשהצהיר שכף ידו לא תעז לגעת בבית המשפט. האם זו תקשורת ימנית שמרנית? למען ההגינות נציין כי במהלך השנים הגיעו גם כותבים שאתגרו את נתניהו מימין, ואף נמצא כותב, או שניים, שקראו לנתניהו לסיים את תפקידו ההיסטורי. בראייה של 14 שנות קיום העיתון מדובר במיעוט מבוטל.
הונאה רעיונית בתזה מזויפת
למה כל זה חשוב? הרי ישראל היום אינו חלק מתיק 4000. התשובה היא שסיפור ישראל היום שומט את הקרקע מתחת כל התזה המפורטת בתשובה של נתניהו לכתב האישום נגדו - תזת הפלורליזם התקשורתי-אידיאולוגי של נתניהו.
מהו תיק 4000? האם נתניהו ניסה להשפיע על רוחו המדינית של אתר וואלה! NEWS? האם הוא חיפש כותבים אידאולוגים שידברו על "אף שעל", או על ליברליזם וקפיטליזם כלכלי? אולי אפילו על שמרנות משפטית? האם תמצאו אייטם אחד מ-150 שמיוחסים לדרישות נתניהו מוואלה, שהיה באופיו כזה? אידיאולוגי? הרי כל מפעלו של נתניהו בוואלה של אותם ימים, יהא פלילי או לא, עסק בכוחו ועוצמתו של אדם אחד ומשפחה אחת.
תקשורת ימנית? להיפך, נתניהו דרש, לכאורה, מבעלי וואלה ללכלך על יריבים מימין לו, ובראשם נפתלי בנט ואיילת שקד; הוא פעל לכאורה נגד יוזמות קפיטליסטיות של השר גלעד ארדן ונגד יוזמות דומות של השר משה כחלון; הוא עסק, לכאורה, בסיקור הופעותיה של רעייתו ובמניעת פרסומים שליליים על אודות בנו. לא היה שום ניסיון מצדו לייצר תקשורת ימנית. מדובר בהונאה רעיונית שעומדת בבסיס התמה המזויפת בתשובה של נתניהו לכתב האישום, שנועדה לשבש את הסתכלות השופטים על כלל תיקי נתניהו (שכולם נוגעים בתקשורת), ועל תיק 4000 בפרט, רגע לפני שהם מתחילים לשמוע את העדויות.
"בעניין זה קיים ראש הממשלה אינטראקציה עם בעלי כלי תקשורת שונים, כעניין שבמדיניות. כך נוהגים גם פוליטיקאים אחרים", נכתב בתשובת נתניהו. אז כבר אמרנו שנתניהו לא עסק בימין-שמאל בשיחותיו עם המו"לים השונים, אלא רק בנתניהו, אבל זה לא רק זה. נכון שפוליטיקאים פונים לכלי תקשורת כדי לקבל סיקור חיובי, אבל האם פוליטיקאים פונים לבעלי הון בחו"ל בבקשה שיקנו פה כלי תקשורת? כמו הפנייה לבעלי הון לקנות את ידיעות אחרונות? האם פוליטיקאים מנהלים שיחות עם מו"ל על חוק שאמור להגביל הפצת עיתון אחר, ואז פונים למו"ל האחר ומבקשים ממנו להמתין עם הפצת גיליונות סוף השבוע, או להגביל את תפוצתם? וכל זה רק כי זה משרת אותו, את המנהיג, באופן אישי?
האם זו התנהגות רגילה של פוליטיקאים? האם אפשר לקבל שם של פוליטיקאי אחד שנהג באופן דומה חוץ מהאמירה הכללית בתשובה לכתב האישום על "פוליטיקאים שנוהגים כך"? האם הנחתות פוליטיות בתוך מערכת חדשות, כפי שנעשו בוואלה, הן נורמטיביות? הן קרו וקורות בוודאי בכלי תקשורת אחרים, אבל בכזאת אינטנסיביות? תוך הבהרה בפועל למערכת שהאתר הוא בשליטה המוחלטת של הפוליטיקאי? זו הנורמה שעו"ד בן צור מספר עליה לשופטים?
אם כלי תקשורת פועל כך, הוא בוודאי לא פועל על פי נורמה רצויה, והוא בוודאי מרמה את הציבור שרואה בו מקור אינפורמציה אמין. הציבור לא מטומטם, הוא יודע שיש השפעות חיצוניות זרות על עיתונאים, אבל הוא לא חושב שלמנהיג יש שליטה על כל פריים, כל כותרת, ועל המיקום של ידיעה באתר החדשות. אז להציג את זה כנורמה? כמשהו שגרתי?
כהוכחה לתזה שלו מביא נתניהו באמצעות פרקליטיו את התהליך המקביל שקרה בארצות הברית, ואת הקמת פוקס ניוז כמקרה דגל. זו כמובן דוגמה לא רלוונטית ודי אומללה. פוקס ניוז אכן הציגה אלטרנטיבה שמרנית ל-CNN, אבל פוקס ניוז, לא הוקמה כדי לשרת אדם אחד, מנהיג אחד. היא הוקמה ללא ספק מתוך התובנה של רופרט מרדוק ורוג'ר איילס שצריך להקים רשת חדשותית שתתקשר עם קהל ימני-שמרני. לכל היותר, מאשימים את הרשת שהיא משרתת דרך קבע את המפלגה הרפובליקנית; והיא מצדה משיבה שהרשתות המתחרות משרתות את המפלגה הדמוקרטית.
בוויכוח הזה כל אחד יביא אסמכתאות משלו. דבר אחד ברור - איש לא יכול לטעון שלדונלד טראמפ הייתה נגישות לניסוח הכותרות וכותרות המשנה באתר פוקס ניוז ולמיקומם של אייטמים בליין-אפ המהדורה.
"תפיסה זו של ראש הממשלה", ממשיך וכותב עו"ד בן צור, "נובעת מגישתו הכללית, והמוכרת, בדבר חשיבות השוק החופשי". ובכן, האם זה יחסו הבלתי מתפשר של נתניהו לחופש ולחירות האדם שגרם לו, או לשלוחיו, לבקש לגנוז ריאיון שהעניק לעיתונאי דב גיל-הר בוואלה? האם בשם הליברטריאניות, אנשיו ערכו פיזית את הריאיון?
"זכותו לפעול לשיפור הסיקור שלו"
בסעיף 42 לתשובה, התזה מתפתחת, כי בכל זאת גם עו"ד בן צור יודע שכל הבקשות המיוחסות לנתניהו אינן באמת נוגעות לתפיסותיו הימניות, אלא רק לשיקוף דמותו בתקשורת. "עוד האמין ראש הממשלה", כותב בן צור, "והוא מאמין גם היום, כי זכותו לפעול לשיפור הסיקור שלו עצמו כמי שמייצג באורח הבולט ביותר את האגף הימני בציבוריות הישראלית".
תרגום חופשי שלי: דרישה און-ליין מבני הזוג נתניהו במהלך הלוויית ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, להעלות בעמוד הבית תמונות שלהם בחלקת הקבר, הייתה רק משום שנתניהו הוא ה"מייצג באורח הבולט ביותר את האגף הימני בציבוריות הישראלית". הבולט ביותר? וואלה? אפילו יותר מבנט, זה ש"אשתו עבדה במסעדה לא כשרה"?
"הדרך הטבעית והנכונה להסתכל על ניסיון כזה", נכתב בתשובה, "היא לראות בו חלק ממאמץ רעיוני ואידיאולוגי של פוליטיקאי להביא את השקפותיו לידיעת הציבור". אלו השקפות בדיוק? הדרישה לפרסום אייטם על השתתפות אביו של בנט בהפגנות נגד יצחק רבין? או הדרישה להסרת פרסום על עלות גבוהה של המלון בו יתאכסן נתניהו בביקורו בוורשה? זו "הדרך הטבעית והנכונה להסתכל על ניסיון כזה"? זה כולל גם את הדרישות לאייטמים על הכלבה קאיה?
טיעון חזק דווקא, טיעון כן ומעניין, מביא פרקליטו של נתניהו בסעיף 78 לתשובתו. עו"ד בן צור מצטט את חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל, ששימש בעבר סגן עורך ידיעות אחרונות, בדבר השיפור הפתאומי שחל בסיקורו של פוליטיקאי המתמנה לשר התקשורת: "שרי התקשורת לדורותיהם", צוטט רוזנטל, "חוץ מאלה שהפנו עורף לידיעות אחרונות, הם כולם עם מנת המשכל של איינשטיין ועם היכולות המופלאות של ברק אובמה - לפחות. רובם היו אנשים די בינוניים, אבל בידיעות אחרונות הם צוירו בקווים של גאוני הדור'".
על כך כותבים פרקליטי נתניהו: "במובן זה אתר וואלה אינו שונה מכלי תקשורת אחרים, העושים לעצמם 'חשבון פנימי' ביחס לאופן שבו הם מסקרים גורמים רגולטוריים". זו אמירה בהחלט מעניינת. בתרגום חופשי שלי, קו ההגנה של נתניהו הוא: כן, אלוביץ' ניסה להתחנף אליי, ברור שהוא רצה ללקק לי כדי שעסקת בזק-יס תצא אל הפועל, אבל איזה שוחד יש פה? ובכן, זה כבר, חייבים להודות, טיעון שצריך להקשיב לו, בשונה מהרצאה מעיקה ומזויפת על כך שהתנהגותו של נתניהו בוואלה הייתה כזאת שמשקפת את תפיסת עולמו הליברטריאנית. "דרך טבעית להסתכל על זה", כדברי הפרקליט.
שום דבר לא היה "טבעי" בסיפור של וואלה, שום דבר לא היה אידאולוגי בעיסוק המופרע של נתניהו בכלי התקשורת בישראל. כבר כתבתי פה לא פעם שעל הפרקליטות בתיק הזה מוטל נטל כבד, ובן צור ודאי יטען בכישרון, ברוח הפסקה הקודמת, שיש פה מצד אחד חנופה של אלוביץ' ומצד שני ניסיון לגיטימי של נתניהו להשפיע על הסיקור, ניסיון שכביכול מנותק מצרכיו הרגולטוריים של אלוביץ'. שיהיה בהצלחה לשני הצדדים.
בית המשפט ישמע את העדים וייתן את החלטותיו. רק במחילה, לתאר את התנהגותו של נתניהו מול התקשורת בכלל ומול וואלה! NEWS בפרט, כמשהו טבעי, או כהתנהגות אידיאולוגית, זה עלבון לאינטליגנציה.
ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13