באפריל 2020 בית אבות משען בבאר שבע היה מקום קודר ועצוב. 14 מדייריו נדבקו ומתו מנגיף הקורונה ודאגת משפחות יתר הדיירים הרקיעה שחקים. כחצי שנה לאחרי מכן, האווירה במקום השתנתה. באמצע השבוע החולף כוסה הלובי של בית האבות בבלונים ואחרי תקופה קשה וארוכה ניכרה התרגשות ונראו חיוכים. דיירי בית האבות חיכו בקוצר רוח לצוותי מד"א, שהגיעו לחסן אותם נגד הקורונה. אבל לא רק הדיירים נשמו לרווחה, גם בני משפחותיהם, שמספרים על "גיהינום" בחודשים האחרונים, מוצאים כיום זיק של תקווה אחרי האסון הכבד שעבר על המקום.
אריאלה לייבל, הבת של מיצי פקר, אחת מדיירי בית האבות, אופטימית כעת. לדבריה, הבידוד הקשה שבו שהו הדיירים בחלק מהזמן גרם להם לתחושות קשות מאוד - להורים ולמשפחותיהם. "התחילו בחיסונים ביום שלישי, מצד אחת הייתה שמחה כי אנחנו רואים אור בקצה המנהרה, יש לי תחושת הקלה. אני חוששת שלא יהיה במלאי את החיסון השני, אז יש קצת דאגה. אני מאוד נשמרת בגלל אימא ואני מקפידה. הקורנה עשתה לאימא קצת רע, נכפה עליהם בידוד במשך שבועות ארוכים. לא נתנו לאף אחד להיכנס, היה ריחוק מהנכדים. הבית שלה הפך להיות ריק וזה כואב, רוב הזמן הייתה לבד, זו טראומה קשה לכולם. היו צריכים לחסן אותם ראשונים, בית דיור מוגן היה צריך לקבל ראשון את החיסונים".
אל תפספס
במשען כיום כ-140 דיירים בשני אגפים, האגף העצמאי והאגף הסיעודי. 94% מהדיירים התחסנו וגם אנשי הצוות קיבלו את הזריקות. אסתר חלילי היא אחת הדיירות המוכרות במשען. בתקופת הסגר והבידוד בבית האבות היא הפכה למרואיינת מבוקשת, במשך הימים שקדמו לחיסון היא התלבטה מאוד אם להתחסן בשל החשש מתופעות לוואי שעלולות לצוץ. בסופו של דבר היא החליטה שכן. עכשיו היא מקווה שהתקופה הקשה שעברה על הדיירים בשל הבידוד החברתי תחלוף אחרי קבלת החיסון השני.
"אני מרגישה יוצא מן הכלל, שמחה מאוד שעשיתי את החיסון", אומרת אסתר, "עשיתי זאת לאחר התלבטות. אמרתי לעצמי '90 שנה, מה שיהיה יהיה' וכך הלכתי לעשות את החיסון. עכשיו אני מאושרת שהתחסנתי". היא מספרת על אווירת החג בבית האבות עם תחילת החיסונים. "הייתה פה חגיגה גדולה עם בלונים. החיסונים נותנים לנו ביטחון, המון ביטחון. היינו בסגר תקופה ארוכה. בעוד שלושה שבועות יחזרו עם החיסון השני, ואז אקבל את התעודה הירוקה. אם כך הרווחתי את עולמי, אז זה יהיה הביטחון המקסימלי שיכול להיות".
עכשיו אחרי שאימא שלה התחסנה, שלומית חלילי כבר יכולה להירגע. תחושת ההקלה מורגשת היטב אצל בני משפחתה. "הרגשה של הקלה. היו התלבטויות מאוד קשות אם להתחסן, היה לה חשש מתופעות לוואי של החיסון. עצם זה שהחיסונים ניתנו בבית האבות במשען עזר לקדם את החלטה להתחסן. עכשיו אימא שלי מבקשת מכל דיירי בתי האבות בארץ 'לכו להתחסן'. אנחנו מאוד שמחים שהיא החליטה להתחסן מרצונה ועל דעתה, היא גבשה את עמדתה לגבי החיסונים לבדה ואחרי התלבטויות, היא הגיבורה שלנו".
"זו הייתה תקופה של גיהינום"
בתקופת הקורונה חלק מבני המשפחות הפגינו נגד התנהלות בית האבות וטענו כי ישנה רשלנות בטיפול ביקיריהם, משפחות הנפטרים אף הגישו תביעת ענק נגד המקום. צבי פרגמנט מתגורר כבר מספר שנים בבית האבות, והבת שלו מלי עמיעוז הייתה אחת ממובילות המאבק נגד הנהלת משען עם התפרצות הקורונה והחיים שנקטלו בבית האבות בבאר שבע.
מלי מספרת שדיירים רבים חשו בדידות נוראית, שהפכה מהר מאוד לדיכאון. "זו הייתה תקופה של גיהינום בבית האבות במשען, עכשיו אנחנו מרגישים תקווה אחרי החיסונים, כמעט שמונה חודשים לא נכנסו לבקר אותו, הם מרגישים בודדים, הם סגורים בחדרים במשך שלושה חודשים, חלקם בדיכאון עקב המצב. אני מאמינה שאחרי החיסונים המצב יחזור קדמותו, לחיים טובים ומאושרים כמו שהיו להם בעבר. אבא שלי התרגש לקבל את החיסון, עד לרגע של החיסון הוא היה בדיכאון, החיסון החדיר בו תקווה, בו ובכולנו".
אביה, צבי, התחסן אתמול ומספר שהדבר הראשון שהוא רוצה לעשות לאחר החיסון הוא לחבק את משפחתו. "אני מרגיש טוב, עשיתי חיסון ולא פחדתי, הרגשתי אחר כך טוב. החיסון נותן לי ביטחון, שאפשר יהיה להיכנס לחדרים ולהיפגש עם החברים ושבני המשפחה יוכלו לבוא לבקר אותי. אנחנו מקווים שיהיה טוב. יש תקווה אחרי החיסון, ללא תקווה אנחנו אבודים".