בג"ץ דן בעתירות נגד חוק הלאום: "עושים מאמץ שערך השוויון יישמר"

בג"ץ דן היום (שלישי) ביותר מעשר עתירות שהוגשו נגד חוק הלאום, ודורשות לבטל אותו או חלקים ממנו. בין הגופים שעתרו נגד החוק נמצאים ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ארגון עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, התנועה לטוהר המידות, פורום הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות ועוד. בהתאם להחלטת השופטים בשבוע שעבר, הדיון הועבר בשידור חי. זמן קצר לפני פתיחתו, יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, שלח בצעד חסר תקדים מכתב לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, ובו הזהיר מהתערבות בית המשפט בחקיקה.

בפתח הדיון הנשיאה אסתר חיות התחילה במסגור השאלות המשפטיות שיעמדו בלב הדיון. "האם נתונה לבית המשפט סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד; מה מקור הסמכות ומה אמות המידה להפעלתה; בהנחה שהיא קיימת, האם חוק יסוד מקים עילה להתערבות כזו; והאם ניתן לפרש את החוק 'פרשנות מקיימת', כזו שמתיישבת עם ערכי היסוד של המדינה, ותייתר את ההתערבות בו".

עו"ד סאלח עלי סאמר, שמייצג קבוצת עותרים מהעדה הדרוזית, טען ראשון. הוא הדגיש שהטיעונים שלו הם אלה שרלוונטיים לעדה הדרוזית. הוא מתמקד בסעיף 1(ג) לחוק, שקובע כי "מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי".

לדבריו, הסעיף שולל מהעדה הדרוזית גם את זכות ההגדרה העצמית "החיצונית" (כלומר, זכותו של לאום להקים מדינת לאום ריבונית), אך גם את זכות ההגדרה העצמית ה"פנימית", שמוגדרת כ"זכותו (של לאום) לפתח את זהותו הלאומית העצמית במסגרת מדינה קיימת".

חיות מתקשה לקבל את הטיעון הזה: "הגדרה העצמית הלאומית היא דבר שמיוחד לעם היהודי במדינת ישראל. אבל מהיכן אדוני שואב את הפרשנות שהחוק גם שולל את ההגדרה העצמית הפנימית?"

"אנחנו אלה שקיבלנו את הסכין הגדול בגב", אומר עו"ד סאמר. "הקרבנו את חיי ילדינו, נתנו את הדם, הגנו על גבולות מדינת ישראל. אני לא יודע איזה זהות עצמית יכול תא"ל רסאן עליאן, שנפצע בעזה, לתת לעצמו. אני לא יודע איך היום אני אגדיר חלל דרוזי. אני לא יודע איך מחוקק סביר רומס את הברית הזאת".

משאלות השופטים ניתן היה להבין שהם נוטים לכיוון של "פרשנות מקיימת" של החוק, שתבהיר כי הוא לא יכול להכשיר אפליה או פגיעה בזכויות הפרט, ולא לכיוון של ביטול החוק או חלקים ממנו.

"עמדת היועמ"ש מאוד ברורה, היא לא פוגעת בשווין, ומתייחסת פרטנית גם להפרדה ביישובים גם להקצאות", אמר השופט מני מזוז לעו"ד חסן ג'בארין, המייצג את ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. "הערך של התיישבות יהודית מופיע גם במגילת העצמאות לצד שמירת הזכויות ברמת הפרט. לכן הפרשנות המקיימת לא מחייבת אקרובטיקה פרשנית אלא היא כמעט מתבקשת מאליה".

השופט פוגלמן הוסיף: "אדוני אומר שהסעיף לא היה צריך להיכתב ככה, אבל אנחנו לא כותבים את חוקי היסוד. בסעיף הזה (סעיף ההתיישבות היהודית בחוק) היתה סטייה ממגילת העצמאות, שנתפסת בעינינו בלי להיכנס לשאלה של מעמדה הנורמטיבי, כאבן יסוד. אנחנו עושים מאמץ של פרשנות מקיימת כדי שערך השוויון יישמר. בארגז הכלים המשפטי יש עדיפות לכלי של פרשנות מקיימת".

מחוץ לבג"ץ מפגינים כעשרה פעילי תנועת "אם תרצו", שקוראים לבג"צ לא להתערב בחוק הלאום, וטוענים כי כלל אין לו סמכות לדון בחוקי יסוד. בין היתר הציבו הפעילים שלט ובו נראים שופטי בג"ץ עם לבוש מסורתי איראני. לדבריהם, מדובר "בכפרפרזה לכך ששופטי בג"ץ מתנהגים כמו מועצת שומרי החוקה של משטר האייתולות באיראן, העומדים מעל נבחרי הציבור הדמוקרטיים".

עו"ד ערן לב, שמייצג את מרצ, אמר בדיון: "בדרך כלל היינו ממתינים שתיווצר מסה קריטית של פסיקה בנוגע לפרשנות החוק. אם נמתין שתיווצר מסה קריטית של פסיקה, נהיה כמו אותה צפרדע שמצאה עצמה במים פושרים, וכשהם רתחו היא כבר לא יכלה לקפוץ ולהציל את חייה".

השופטת ברק ארז שאלה מה אם העליון יקבע מפורשות שהפרשנות הנכונה של החוק לא מתירה אפליה במישור הפרטי. לב השיב: "אנחנו חושבים שטוב היה לולא היה החוק הזה בא לעולם. למצער היה עדיף בלי סעיפים 4 ו-7. למצער של המצער אנחנו חושבים כפי שהציעה כב' השופטת ברק ארז שתצא הנחיה ברורה כזו".

במכתב ששלח לוין לחיות הוא התריע מפני כל התערבות שיפוטית בחקיקת יסוד שהינה נעדרת תוקף: "הכנסת היא הרשות המחוקקת והיא המחזיקה גם בסמכות האסיפה המכוננת. בית המשפט העליון יונק את סמכותו מכוח הכנסת ולא להיפך".

לוין ביקר את בחירת העליון לדון בעתירה, וכתב: כי "עצם הדיון בבית המשפט העליון בעניינים של חוקי יסוד, מהווה קריאת תיגר על העקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר של ריבונות העם, הפרדת הרשויות ושלטון החוק".

עוד כתב לוין כי "כל החלטה שעניינה התערבות בחוקי היסוד שנתקבלו על ידי הכנסת, תהא בבחינת החלטה שניתנה בחוסר סמכות ולפיכך גם נעדרת תוקף. יש בכך ניסיון להשליט את השקפת עולמם של שופטי בית המשפט העליון משל היו שליטי הארץ".

שמו המלא של החוק הוא "חוק יסוד: ישראל- מדינת הלאום של העם היהודי", והוא עבר בכנסת ביולי 2018. הוא קובע בין היתר כי " ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל", וכן כי "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית. מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי".

מיד עם חקיקת החוק הוא עורר ביקורת רבה בטענה שהוא מכשיר ואף מקבע בחוק יסוד אפליה לרעה של אזרחי ישראל שאינם יהודים. שני סעיפים שגררו את מירב הביקורת הם סעיף 4 שעוסק בשפת המדינה, וסעיף 7 שכותרתו "התיישבות יהודית.

סעיף השפה קובע כי עברית היא שפת המדינה, בעוד לשפה הערבית יש "מעמד מיוחד". הטענה נגד הסעיף היא כי הוא פוגע במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית. לצדו, סעיף 7 שנחשב בעייתי במיוחד קובע כי "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה".

• ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל
• מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית. מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי
• עברית היא שפת המדינה, לשפה הערבית יש "מעמד מיוחד"
• המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה

העותרים נגד החוק טוענים כי הוא פוגע באופן חמור בזכות לשוויון ובכבוד האדם, ואף בזכותם של האזרחים שאינם ערבים לקניין. כך, למשל, בעתירה של אנשי רוח ואקדמיה יהודים וערבים נטען כי הסעיף הקבוע שמימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית שמור בישראל אך ורק לעם היהודי, "פוגע בזכות הטבעית של המיעוט הלא יהודי להגדרה עצמית, לרבות שימור המורשת התרבותית והזיקה ההיסטורית והדתית".

בנוגע לסעיף ההתיישבות נטען, למשל בעתירת האגודה לזכויות האזרח, כי הוא "מתיר פגיעה קשה בזכות לשוויון בהקצאת משאבי המדינה המוגבלים ויוביל לסגרגציה במגורים והעדפה של התיישבות יהודית הומוגנית על פני פיתוח התיישבות שוויונית".

היועמ"ש מנדלבליט מסר בתחילת החודש לבג"ץ כי הוא מתנגד לכל התערבות של בית המשפט בחוק, שלדבריו "מעמיד פרק נוסף בחוקתה המתהווה של מדינת ישראל". עוד סבור היועץ כי "חוק הלאום מעגן בחוק יסוד את מרכיבי זהותה הלאומית של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ובכך הוא נושא מסר חוקתי חשוב ביותר, תוך שהוא מעניק לבוש חוקתי לחזון המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי, אך אינו גורע מזכויות הפרט של כל אדם במדינת ישראל, ללא הבדל דת או לאום".

בתגובת היועמ"ש נכתב כי חוק הלאום לא גורע מהזכות לשוויון, שאמנם אינה מעוגנת מפורשות בחוק יסוד, אך הלכות בית המשפט העליון הקנו לה מעמד חוקתי כזכות שנגזרת מכבוד האדם. על סעיף ההתיישבות כתב היועץ, בין היתר, כי הוא "אינו כולל בתכניו היתר להקמת יישובים נפרדים ליהודים, שלא יתירו קבלתם של מי שאינם יהודיים, בשם הכרה בהתיישבות היהודית כערך לאומי".

למרות הטענה כי רוב הסעיפים בחוק הם הצהרתיים, ולא יכשירו הפליה או פגיעה בזכויות הפרט, בסוף נובמבר ניתנה פסיקה מעוררת מחלוקת בבית משפט השלום בקריות. הרשם יניב לוזון דחה תביעה של תלמידים ערבים, שביקשו לחייב את עירם - כרמיאל - להקים בית ספר ערבי או לממן להם הסעות לבתי ספר דוברי ערבית.

בפסק הדין נקבע, בין היתר בהתבסס על סעיף ההתיישבות בחוק הלאום, כי "כרמיאל עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל. הקמת בית ספר בשפה הערבית או למצער מימון הסעות לתלמידים ערביים, לכל דיכפין ובכל אתר, עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר". מנדלבליט מסר לבג"ץ הודעת עדכון לאחר שהתפרסם פסק הדין, לפיה הוא סבור שפסק הדין מבטא "פרשנות שגויה" של החוק.