א', מאחד הכפרים שבאזור רמאללה, נעצר בסוף 2018, כשהיה בן 18 וחצי. עד היום הוא לא יודע למה נעצר ונכלא למשך יותר משנה. למעשה, הוא גם לא יודע מדוע הוחלט לשחרר אותו. כמוהו יש עוד מאות פלסטינים מדי שנה, שנכנסים ויוצאים בשערי המעצר המנהלי.
בניגוד למעצר רגיל בהליך פלילי, מעצר מנהלי מבוצע מכוח צווים צבאיים שמקבילים לחקיקה בשטחים. מעצר כזה לא עוסק בחשד שאדם ביצע עבירה, אלא בטענה שהוא עומד לבצע עבירה בעתיד, והדרך היחידה למנוע את הסכנה היא להחזיקו מאחורי סורג ובריח.
מכיוון שהחומר שמבסס את עילת המעצר הוא חומר מודיעיני, העצור ועורך דינו לא זכאים לראות שום חלק ממנו ונאלצים להסתפק ב"פרפראזה" - סיכום כללי של החשד כמו "הינך חשוד בפעילות צבאית". צווי המעצר המנהלי יכולים להיות לתקופה של עד חצי שנה, אך אין הגבלה על מספר תקופות המעצר. בית המשפט הצבאי צריך לאשר את הצו, והסנגור יכול לחקור את התובע, אך הוא לא יכול לראות את הראיות או להיחשף לחשד המדויק נגד הלקוח שלו.
לקריאה נוספת בנושא
המעצר של א' אירע ביום האחרון של 2018. בן משפחתו עבר באחד המחסומים ליד ירושלים, ולבקשת אחד ממפקדי מג"ב במחסום, הוא התקשר לאביו של א' וביקש ממנו להביא את בנו למחסום. כשהגיעו הוא נעצר והועבר למחנה עופר. למחרת עבר א' חקירה על ידי שוטר בשם סנאד, בה נשאל אם השתתף בהפרות סדר או ביידויי אבנים או בקבוקי תבערה, והשיב בשלילה. כך עשה גם כשנשאל אם יש לו נשק או אמצעי לחימה, או אם הוא מכיר סוחרי נשק. לא הוטחו בו שום ראיות או שום מקרים קונקרטיים בהם כביכול השתתף בהפרות סדר או בפעילות אסורה כלשהי.
רוב החקירה עסקה בתמונות שהעלה א' לעמוד הפייסבוק שלו, ובהן נראים רעולי פנים או אנשים חמושים. הוא השיב שבשתי תמונות בהן נראה רעול פנים מצולם הוא עצמו, מהצגה בבית הספר שלו. בתמונה אחת הוא נראה מחזיק אקדח, שלטענתו היה אקדח "איירסופט" - מעין אקדח מפלסטיק שנראה דומה מאוד לאקדח אמיתי. את שאר התמונות, אמר לחוקר, הוריד מהאינטרנט ושם בעמוד שלו. החקירה כולה נמשכה בדיוק חצי שעה.
יומיים לאחר מכן נערך דיון המעצר הראשון של א'. החומר שהותר לו ולסנגורו לראות כלל שני משפטים בלבד: "ידוע כי הינך פעיל טרור עממי", ו"ידוע כי הינך מחזיק באמצעי לחימה". לא היה שם פירוט באיזה אמצעי לחימה מדובר, או באילו אירועי "טרור עממי" השתתף לכאורה א'. הצבא גם מעולם לא ערך חיפוש בביתו של א' אחר הנשק שהחזיק, כביכול.
לא' הוצא צו מעצר מנהלי לחצי שנה, שנחתם בידי קצין המודיעין של פיקוד המרכז, אלוף-משנה קובי מנדלבליט. בית המשפט הצבאי במחנה עופר אישר את המעצר למרות התנגדות הסנגור, עו"ד חליל זאהר, וכך גם בית המשפט הצבאי לערעורים.
בדיון עצמו הוצג לשופט הצבאי במעמד צד אחד חומר מודיעיני שסיפק שב"כ. השופט בבית הדין הצבאי לערעורים, סא"ל עופר שויצר, כתב בהחלטתו כי הוצג לו "חומר מודיעיני איכותי, ממספר מקורות, אשר מצביע על כך שקיימת סכנה לביטחון האזור (הגדה המערבית), לו ישוחרר המשיב". לדבריו, הוא הגיע למסקנה ששום אמצעי מלבד מעצר מנהלי לא יכול לסכל את הסכנה הנובעת מא'.
לאחר חצי שנה ביקשה התביעה הצבאית להאריך את מעצרו של א' בארבעה חודשים נוספים, מיוני עד אוקטובר. הפעם נמסר לסנגור מסמך "עיקרי תחקור" שעבר א' בידי רכז שב"כ שכינויו "עומרי". עיקרי התחקור כללו שש שורות כגון "הנדון סיפר אודות משפחתו", "הנדון מסר כי מתגעגע למשפחתו", "הנדון סיפר אודות תקופת מעצרו בכלא". משורות אלו אי אפשר לדעת מה נשאל א', או אפילו מה אמר בדיוק על משפחתו.
המשפט היחיד שנראה רלוונטי להליך נגד א' הוא הסעיף השלישי בתחקור: "הנדון סיפר כי מעצרו הקודם על פרסומיו בפייסבוק היו כי היה טיפש". גם כאן, לא ברור מה משמעות אותו משפט, או על איזה מעצר קודם מדובר, שכן ממש באותו טופס מציין שב"כ כי א' מעולם לא נעצר לפני כן. בכל מקרה, מעצרו המנהלי הוארך בארבעה חודשים נוספים.
באוקטובר שוב ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של א' בארבעה חודשים. הפעם לפרפראזה של החומר המודיעני נגד א' נוסף משפט שלישי: "הינך חשוד בתכנון פעילות צבאית". במסמך תחקור שב"כ עם הרכז "פיראס" היה רמז נוסף: "הנדון ציין כי מבין שטעה ועל כן נעצר והוסיף כי למד את הלקח שלו". מהסיכום הקצר לא ניתן להבין האם א' הודה בפני רכז שב"כ בפשע כלשהו, או האם בכלל הוטחו בו חשדות קונקרטיים. כך או אחרת, באותו דיון הודיעה המדינה שככל שלא יהיו חשדות נוספים נגד א', היא תסכים לשחררו בתום אותה תקופה. הוא שוחרר בפברואר השנה, לאחר 16 חודשי מעצר מנהלי.
"שיקולים של המפקד הצבאי עליהם לא אוכל לפרט"
כמו א', גם ק' היה בן 18 וחצי כשנעצר. אביו קיבל שיחת טלפון מרכז שב"כ שהורה לו להביא את בנו למחסום קלנדיה. גם הוא עבר חקירה משטרתית שטחית וקצרה שעסקה בעיקר בפוסטים שפרסם בפייסבוק. התביעה הצבאית טענה כי ק', שלא היה לו כל עבר פלילי או ביטחוני, סוחר באמל"ח, פרסם פוסטים מסיתים בפייסבוק, וחשוד בפעילות טרור צבאית.
בסך הכול נעצר ק' לשנה ושבעה חודשים, מאוקטובר 2017 עד מאי 2019. בניסיון לבטל את המעצר הוא הגיע עד בית המשפט העליון, וגם שם השופטים שמעו במעמד צד אחד את החומר המודיעני ואישרו את המשך מעצרו.
לבסוף, בפברואר 2019 ביקשה התביעה הצבאית להאריך את מעצרו המנהלי של ק' בעוד כמה חודשים, אך התחייבה לא לבקש הארכה נוספת. סנגורו שאל מה הסיבה להתחייבות, ונציגת התביעה הצבאית בדיון השיבה: "מדובר בשיקולים של המפקד הצבאי ושל הגורמים הרלוונטיים, אודותם לא אוכל לפרט". ק' שוחרר שלושה חודשים לאחר אותו דיון.
לפי נתוני צה"ל שמפורסמים באופן שוטף באתר "בצלם", מאז יוני 2014 מוחזקים בכל רגע נתון על ידי ישראל יותר מ-300 עצורים מנהליים. נכון לספטמבר האחרון הוחזקו 376 כאלה, מהם שניים קטינים בני 16 עד 18.
יש גם עצורים מנהליים יהודים, אך במספרים כמעט זניחים. בחמש השנים האחרונות נעצרו במצטבר ארבעה או חמישה פעילי ימין צעירים מהקבוצה המכונה "נוער הגבעות". בין היתר נעצר כך מאיר אטינגר, נכדו של הרב כהנא, שישב במעצר מנהלי כעשרה חודשים בשנת 2016. עם זאת, כאשר מדובר ביהודים, שב"כ וצה"ל נוטים בדרך כלל להסתפק בחלופה למעצר מנהלי מלא, כמו מעצר בית, צווי הרחקה מיהודה ושומרון או צווים מנהליים שאוסרים על פעילים ליצור קשר עם פעילים אחרים.
גורם ביטחוני טען בפני וואלה! NEWS כי הסיבה היא שכאשר מדובר בפלסטינים, בטח כאלה שמתגוררים בשטחי A, אין אפשרות אפקטיבית לאכוף צווים כמו צו מעצר בית מנהלי. עו"ד עדי קידר, מארגון "חוננו", טוען כי הסיבה היא אחרת. "הפער הוא כי יש יותר טרור פלסטיני", הוא אומר. "כשאתה מדבר על עבריינות אידיאולוגית יהודית זה או מקרים ספורים שהם חמורים מאוד, או רוב הפשיעה האידיאולוגית שהיא ברף נמוך יותר - עבירות רכוש, הצתות".
"זה לא שהמערכת מכילה את הטרור היהודי", ממשיך קידר. "להיפך, אנחנו טוענים שהאכיפה נגד עבריינות אידיאולוגית יהודית היא הרבה יותר משמעותית. בגלל שמצד אחד אין לשב"כ ראיות נגד אותם אנשים, כי אחרת היו מעמידים אותם לדין, ומצד שני הם רוצים שקט, אז באיזון - למרות שלדעתי זה איזון לא חוקתי - הם מוציאים צווי הגבלה מנהליים".
מילות הקסם: המידע המודיעיני
"בתיקים רגילים, ברגע שמגישים כתב אישום יש לך זכות לעיין בחומר החקירה ולבדוק איזה ראיות יש נגד הלקוח, ואז אתה יכול לבדוק למשל את המהימנות של הראיות", אומר עו"ד חליל זאהר, שייצג את א' ואת ק' ועובד גם עם הוועד הציבורי נגד עינויים. "בתיק מנהלי, כסנגורים, אנחנו לא נחשפים לכלום. אין לי שום חומר שאני יכול להסתמך עליו שמראה מה החשדות נגד העצור".
"מה שיש לי לעשות זה לנסות לחקור את התובע הצבאי שמבקש לאשר את הצו, כמו תובע משטרתי בהארכת מעצר, אבל התשובות שאני מקבל הן כלליות", ממשיך זאהר. "מה החשד? חשד לפגיעה בביטחון האזור. כשאני מבקש לדייק אז הוא לא משיב. כשאני רוצה לדעת מי מסר את המידע, אני לא מקבל תשובות. מילת הקסם שלהם היא 'המידע המודיעיני'. אני לא נתקלתי במקרים שהשופט הצבאי לא אישר את הבקשה הראשונה לצו מעצר מנהלי".
העצור יכול לערער על הצו לבית המשפט הצבאי לערעורים, ולאחר מכן לבג"ץ, אך גם שם יש לו את אותם כלים מוגבלים. "לשחרר מישהו ממעצר מנהלי זו כמעט משימה בלתי אפשרית", אומר זאהר. "היו לי מקרים בודדים שהשופטים התרשמו לרעה מהחומר החסוי, והחליטו לא לחדש צו, או לקצר אותו למשל משישה חודשים לארבעה, עם התחייבות של התביעה שלא יבקשו להאריך אותו פעם נוספת. אבל אלו מקרים בודדים. בדרך כלל זה מתישהו נגמר, ברגע שמפקד האזור או מי שמביא את החומר המודיעיני, שזה ברוב המקרים שב"כ, מחליטים שתמה מסוכנותו של אותו עצור - ואז הם מפסיקים לבקש לחדש את הצו".
מי שמכיר היטב את הצד השני של נושא המעצרים המנהליים הוא אל"מ (מיל') לירון ליבמן, שהיה התובע הצבאי הראשי בין 2005 ל-2008, וכן שימש תקופה מסוימת שופט בבית המשפט הצבאי לערעורים.
"קודם כל, חשוב לומר שמעצר מנהלי הוא דבר מאוד בעייתי", אומר ליבמן, כיום עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "גם מי שמשתמש בזה לא מכחיש את הבעייתיות. אבל נקודת המוצא היא שזה באמת אמצעי אחרון. אם אפשר לטפל במסוכנות של החשוד דרך הליכים פליליים רגילים, אז כמובן שזו ההעדפה, גם אם המשמעות היא שיכול להיות פער בין מה שאתה יודע מהמידע המודיעיני למה שאתה יכול לחשוף בהליך פלילי. אבל אתה אומר שלפחות הוא יישב שנה או שנתיים בכלא. עדיף שזה יהיה בהליך פלילי והוא ידע מה מיוחס לו".
התובע הצבאי הראשי לשעבר מסביר שהבחירה בהליך מנהלי, ולא פלילי, נובעת הרבה פעמים מהחשש שחשיפת הראיות בהליך פלילי רגיל "תשרוף" את המקור המודיעיני. "להשיג מודיעין, במיוחד מארגוני טרור, זה לא דבר קל", הוא אומר. "ולפעמים מעצם חשיפת המידע, אתה מצביע לצד השני על מה המקור שלו, בין אם זה מקור אנושי ובין אם זו שיטת פעולה טכנית. זו הדילמה שביסוד המעצר המנהלי. מצד אחד זה משהו מאוד רחוק ממושגים מקובלים של צדק כלפי אדם שלא יודע מה בדיוק מייחסים לו. מצד שני במציאות הישראלית, פשוט להתעלם ממידע שמצביע שאדם מתכנן פעולות טרור, כי אין לך ראויות שטובות בבית משפט או כי אתה לא יכול לחשוף אותם, זה נראה לי גם קצת תלוש ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו".
אחד הצעדים שליבמן מנסה לקדם בשנים האחרונות כדי לאזן מעט את חוסר הצדק במערכת המעצר המנהלי הוא מוסד "עורך הדין המיוחד", שקיים במדינות נוספות ובעיקר באנגליה. מדובר בעורך דין בעל סיווג ביטחוני, שממונה על ידי המדינה. הוא לא נמצא בקשר עם העצור או עם עורך דינו, אך כן נחשף לחומר המסווג ותפקידו לבחון אותו מנקודת המבט של ההגנה.
"זה מישהו שלמשל יכול להגיד 'רגע, למה פרט כזה או אחר שנמצא בחומר הסודי לא נמצא בפרפראזה?'", מסביר ליבמן. "הרעיון הוא שתהיה עוד עין שתראה את זה, ותוכל להביא גם לבחינה של ההצדקה לחיסוי מלא של החומר. במובן הזה, זה יכול לתרום ליכולת של הסנגור לעשות את העבודה. בשלב שני, אותו עו"ד מיוחד נמצא בדיון המהותי שמקיים השופט עם נציגי התביעה, של ההצדקה למעצר. זה לא פותר את כל הבעיות, אבל זה מגביר את ההגינות של ההליך".