פרישת מזוז מאיצה את מאבק ניסנקורן למנוע רוב שמרני בביהמ"ש העליון

הודעת הפרישה של שופט העליון מני מזוז אמש (שני) מגיעה בתקופה מורכבת במיוחד בהקשרי מינוי שופטים. הוועדה לבחירת שופטים, שרק אתמול הגישו שתיים מחברותיה עתירה לבג"ץ נגד רוב חברי הוועדה - תצטרך כעת לבחור שני שופטי עליון, שיחליפו באפריל את חנן מלצר ואת מזוז.

שלשום ניסו נציגי הימין בוועדה - השרה מירי רגב וחברי הכנסת אסנת מארק וצבי האוזר - למנוע את כינוס הוועדה על ידי החרמת הישיבה. הם הסתמכו על פרשנות משפטית לפיה הוועדה לא יכולה להתכנס כאשר פחות משבעה מתוך תשעה חבריה נמצאים. שר המשפטים אבי ניסנקורן הגיע חמוש בחוות דעת של יועמ"שית משרד המשפטים לפיה הוועדה דווקא כן יכולה להתכנס, וששת החברים הודיעו בחגיגיות על מינוי של לא פחות מ-61 שופטי שלום ומחוזי.

בהסתכלות קדימה, על שני מינויי העליון שפתאום נמצאים על הפרק, זה ממילא לא משנה. כשמדובר בשופטים בערכאה הגבוהה ביותר, החוק קובע מפורשות שיש צורך בהסכמה של שבעה חברי הוועדה, ושום חוות דעת לא תשנה את זה. אתמול, לפני הודעת הפרישה של מזוז, כבר הסלימו רגב ומארק את המאבק כשפנו לבג"ץ וביקשו לבטל את המינויים שעליהם הודיעה הוועדה שלשום.

זה מדגיש עד כמה מחנה הימין בוועדה אינו עשוי מקשה אחת. רגב ומארק ביקשו למנוע את מינויו של השופט עבאס עאסי, שנחשב בעיניהן סדין אדום, ומשהבינו שאין להן רוב לכך החליטו לשבור את הכלים. האוזר רצה לקדם למחוזי את שלומי אברמזון מפרקליטות המדינה, והבין גם הוא שאין לו די קולות לשם כך.

בניגוד לרגב ומארק, האיש שהגה את הפשרה שמנעה (או לפחות דחתה) את פיזור הכנסת בעניין התקציב ניסה להציע פשרה נוספת: הוא ביקש מניסנקורן, יו"ר הוועדה, לדחות את הדיון על שלושה או ארבעה המינויים שבמחלוקת לישיבה שממילא נקבעה לשבוע הבא. ניסנקורן סירב, והאוזר נדחק גם הוא למחנה המחרימים.

השנים הקרובות ישפיעו מאוד על פניו של בית המשפט העליון. ניסנקורן רואה את הסקרים ומבין שבבחירות הקרובות הימין עשוי לזכות ברוב גדול, שיתבטא גם בוועדה לבחירת שופטים.

לכך יש לצרף את העובדה שאם הממשלה הבאה תהיה יציבה, היא תמנה מספר גדול של שופטים לעליון: שני שופטים, הנדל וג'ורג' קרא, אמורים לפרוש ב-2022. בשנה שלאחר מכן יפרשו הנשיאה אסתר חיות וחברתה הטובה ענת ברון, וב-2024 יצטרף אליהן גם עוזי פוגלמן.

שר המשפטים, שרואה בעצמו מגן מערכת המשפט ושלטון החוק, היה שמח למנוע מהממשלה הבאה למנות גם את מחליפיהם של מלצר ומזוז. זאת, במיוחד לאור העובדה שרוב השופטים שעתידים לפרוש בקרוב נחשבים לחלק מהמחנה הליברלי בעליון, כך שממשלת ימין תוכל להחליפם בשופטים שנחשבים שמרנים. זאת, בהנחה שמקבלים את החלוקה המפוקפקת בין שמרנים לליברלים, שלרוב לא באמת מחזיקה מים לאחר המינוי.

אמנם אם הממשלה הבאה תנסה להנחית על הראש של שופטי העליון שבעה שופטים שמרנים, השופטים יוכלו לעצור את המינויים כמו שעושים עכשיו נציגי הימין בוועדה, אבל בגדול זו ההזדמנות שמחכה לממשלה הבאה.

אם שלשום בערב נראה היה שניסנקורן יצא כשידו על העליונה, אתמול הדברים כבר נראו אחרת. שר המשפטים כנראה מבין שהיחיד מבין שלושת נציגי הימין שיוכל לשתף איתו פעולה הוא האוזר הפרגמטי. אלא שההשפלה שחווה אתמול האחרון מידי השר תקשה עליו מאוד לעשות זאת. מנגד, פרישתו של מזוז גם יוצרת הזדמנות עבור ניסנקורן, ופתח לשיתוף פעולה.

כעת, כשעל הפרק יש מינוי של שני שופטים לעליון, יש לו יותר מה להציע להאוזר חובב הפשרות. השאלה היא האם זה יספיק.