תושב מזרח ירושלים, ג'מיל סרור, הורשע ברצח במהלך סכסוך בין משפחות שאירע בשנת 2011 במחנה פליטים שועפאט ונגזר עליו מאסר עולם. סרור, המרצה את מאסרו, טוען כי הורשע לשווא ובבקשת משפט חוזר שהגיש אתמול (ראשון) באמצעות הסנגוריה הציבורית וקליניקת החפות באוניברסיטה העברית נטען כי לא היה ניתן לזהותו כפי שטענו עדי הראייה, וכן כי המשטרה שגתה בתרגום מסמכים שמהם עולה כי המשפחה איתה סוכסך לקחה אחריות על האירוע.
הרצח התרחש בדצמבר 2009, במהלך סכסוך בין משפחתו של סרור לבין משפחת אבו עסב. העימותים האלימים בין שתי המשפחות נמשכו שלושה ימים, והגיעו לשיאם בלילה שבין 2 ל-3 בדצמבר. על פי בית המשפט המחוזי בירושלים, סרור ואדם נוסף, שזהותו אינה ידועה, ירו לעבר סמטה כדי לפגוע בבני משפחת אבו עסב, אך פגעו בעובר אורח בשם אנואר ג'ית, שנפגע בבטן ומת מפצעיו.
עוד בוואלה!
"שלושה ימים לאחר האירוע נחתם הסכם בין משפחת המנוח ומשפחת אבו עסב", נכתב בבקשה. "היה זה הסכם ראשון מתוך שלושה, במסגרתם משפחת אבו עסב נטלה אחריות לירי ואף נקבה בשם היורה - מחמד פואד אבו עסב. בהתאם, נטלו על עצמם בני משפחת אבו עסב תנאים שונים, וביניהם תשלום פיצויים כבדים והגליית הגברים למשך שנה ממחנה הפליטים".
למרות ההסכמים הללו, מי שהואשם בירי הקטלני היה דווקא סרור, והראיות המרכזיות נגדו היו ארבעה עדי ראייה מבני משפחת אבו עסב, שהעידו כי ראו אותו יורה. הם עמדו ממרחק 50-20 מטרים ממנו, ולמרות שתנאי התאורה במקום היו מינימליים, חלקם העידו כי הצליחו לזהות אותו באמצעות הרשף מירי האקדח שהאיר על פניו. המשטרה הייתה מודעת להסכמים, אך סברה כי הם נועדו אך ורק להרגעת הרוחות, ולא היו אותנטיים. עד נוסף, שאינו ממשפחת אבו סעב, טען כי ראה אדם יורה אך לא הצליח לזהותו.
בבקשת המשפט החוזר נטען כי ארבעת העדים המפלילים ממשפחת אבו עסב לא נחקרו כחשודים בירי ולא נעצרו, מלבד חקירה אחת באזהרה של אחד מהם - מ', ששמו אף ננקב בהסכמים עם משפחת ג'ית כמבצע הירי. אותם עדים לא נחקרו אף שחלקם נראו סמוך לאירוע כשהם חמושים ואיימו לפגוע בסרור, הם אף הודו כי זרקו אבנים ובקבוקי תבערה ופגעו ברכוש משפחתו. כמו כן, לא נבדקה גם האפשרות שתיאמו ביניהם עדויות, למרות שלארבעה היה אינטרס ברור להרחיק עצמם מהאירוע.
בבקשה נטען כי בחקירה נפלו פגמים משמעותיים. "לא נמצאו ראיות נוספות לתמיכה באשמת סרור", נכתב בבקשה למשפט חוזר. "העדים הנוספים לאירוע לא ראו את המבקש בעת הירי, אף שחלקם עמדו סמוך לעדים המפלילים. לא נמצאו ראיות פורנזיות כמו גם הנשק בו השתמש לכאורה המבקש. בנוסף, לא בוצעו פעולות חקירה מתבקשות כגון איסוף טביעות אצבעות או תפיסת צילומי האבטחה".
לתמיכה בבקשה צורפה חוות דעת של פרופ' הלל כהן, מומחה לחברה הפלסטינית וראש החוג ללימוד האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. כהן בחן את הסכמי הפיוס שנחתמו בין משפחת אבו עסב ומשפחו של ג'ית, וקבע כי מדובר בהסכמים אותנטיים ותקפים, במסגרתם נטלה משפחת אבו עסב אחריות מלאה למות המנוח והודתה בירי שבוצע בשוגג. בנוסף הוגשו תצהירים של שלושה בני אדם שהיו מעורכי הסכמי הפיוס, ושל אחיו של ג'ית, שתומכים במסקנה כי ההסכמים היו אותנטיים.
בנוסף, הוגש תצהיר של אדם בשם ע', שעמד סמוך לג'ית בעת הירי, אך לא זומן להעיד. ע' טוען כי הצליח לזהות את מחמד פואד ואדם נוסף ממשפחת אבו עסב זמן קצר לפני לפני הירי, "כשהם חמושים, מאיימים על הנוכחים ומאותתים זה לזה לירות. מיד לאחר מכן שמע את הירי הקטלני". לבסוף הוגשו חוות דעת של שני מומחים לנשק ולעדויות ראייה, מהן עולה כי לא ניתן היה לזהות את היורה באור שנוצר מרשף האקדח.
"מדובר באדם שלא היו כל ראיות להרשעתו מלבד ארבע עדויות זיהוי בעייתיות שלא ניתן להסתמך עליהן, וכן עדות נוספת שכלל איננה עדות זיהוי", כתבו בבקשה עורכות הדין אנו דעואל לוסקי ונועה מישור. "הרשעתו התבססה על ראיות אלו, תוך התעלמות ממשמעותו האמיתית של הליך הפיוס במסגרתו נטלה משפחה אחרת, אליה משתייכים כל ארבעת העדים המפלילים, אחריות מלאה למות המנוח ואף צויין שמו של היורה, אחד מאותם ארבעה עדים".