נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ יצא היום (שלישי) נגד הביקורת שמתחה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר בתחילת השבוע על הממשלה בנושא מינויי הבכירים, ואמר כי זהו אירוע חמור. בפנייתו ליועמ"ש אביחי מנדלבליט הדגיש את "החומרה הרבה בה הוא רואה את הדברים", וציין כי "זילבר נהגה באופן דומה בעבר ואף קיבלה הערה על כך". הוא ביקש ממנדלבליט "לטפל בנושא בהתאם לחומרתו ולאירועי העבר".
בתגובה להודעת נציב שירות המדינה, מנדלבליט אמר כי ישמע את התייחסותה של זילבר לדברים. ובהמשך לכך, יחליט כיצד להידרש לפניית הרשקוביץ ולפניות נוספות בנושא.
בנאום החריף שנשאה זילבר, שצפויה לסיים את תפקידה בחודש הבא, היא תקפה את התנהלות הממשלה. "עשרות מינויי בכירים מוקפאים. מי עוצר את המדינה מלמנות פרקליט מדינה, מפכ"ל, חשכ"ל, ממונה על התקציבים ועוד שורה ארוכה של תפקידים מקצועיים? שום בית משפט או פקידות לא מונעים את המינויים הללו. מצד שני, כיוונים שתורמים לייעול המשילות לא מדוברים", אמרה במסגרת דיון של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הוסיפה כי "לפעמים, כדי לא להודות בהיעדר מנהיגות, מפעילים את הוונטילטור המפזר את האשמה לכל עבר. מייצרים מציאות מדומיינת של פרקליטות שבתוך הפרקליטות, או של פקידים חורשי רע המתכננים הפיכה שלטונית. תרבות של חיפוש אשמים במקום נטילת אחריות".
"בגדי המלך החדשים בשנים האחרונות הם שיח המשילות", המשיכה זילבר בדבריה. "המשילות עליה לא מפסיקים לדבר בשנים האחרונות היא מחוז חפץ וירטואלי, פאטה מורגנה, כמו נווה מדבר מדומיין לצמאים ומוכי חום במדבר, החיסון החברתי לכל החוליים שלנו, כך היא מתרחקת והולכת".
"'הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל', אמר סמואל גונסון בחיבורו 'הפטריוט', ושיח המשילות הוא לפעמים מפלטו של הפייק מנהיג", הוסיפה זילבר. "ג'ונסון תיאר את הפוליטיקאי הפטריוט כאדם ש'פעילותו הציבורית נובעת ממניע אחד - אהבתו לארצו, שאין בליבו לא תקווה ולא פחד ביחס לעצמו, ואין בו לא אהדה ולא סלידה אלא באשר לטובת הכלל', מי שיודע לקיים את אהבתו למולדתו במעשים של ממש".
"המשילות היא אותה כסות מרהיבה שאמורה להיטוות ממיטב הבדים ועל ידי מיטב החייטים, ולאפשר לשלוט ולקדם מדיניות, לו רק לא יפריעו לכך השופטים או היועצים המשפטיים, או נערי האוצר, או אנשי הדיפ סטייט, או התקשורת המוטה והמגויסת, או האקדמיה האנטי-פטריוטיות או עולם התרבות האליטיסטי המנותק שחי על חשבוננו ורק מוציא דיבתנו בעולם", הוסיפה המשנה ליועמ"ש.
"לפעמים, אפילו הכנסת או ועדה בכנסת, אם איננה מגשימה את ציפיית ה'העתק-הדבק' של המונח בפניה ומעיזה להרהר, לדון ואפילו לשנות בו משהו ובכך למלא את תפקידה לביקורת פרלמנטרית, תיחרך באש המשילות הקדושה", אמרה.
זילבר הבהירה כי אמנם משילות היא חלק חיוני והכרחי בדמוקרטיה, אבל גם הדמוקרטיה היא חלק ממשילות בריאה. "יש לייחד תשומת לב והעמקה למונח 'משילות' בפני עצמו ולרכיביו. משילות היא בראש ובראשונה מנהיגות, שרטוט חזון, התוויית כיוון, הצבת יעדים, יצירת הסכמה לאומית רחבה סביב המהלכים הנדרשים, הבטחת אמון הציבור בשלטון, פעולה לטובת האזרחים ולא רק לטובת הבטחת השלטון, לפעול לטובת כלל אזרחי המדינה, גם אלה שלא בחרו בשלטון".
כפי שהזכיר נציב שירות המדינה, זילבר התבטאה בעבר באופן שעורר ביקורת חריפה נגדה. לפני כשנתיים, במסגרת הדיונים בוועדת החינוך של הכנסת על חוק "נאמנות בתרבות", היא יצאה נגד ההנהגה. לאחר שסיימה להציג את עמדת היועמ"ש, לפיה החוק מעורר קשיים משפטיים משמעותיים אך אין מניעה חוקתית לקדמו, ביקשה להוסיף כמה דברים בשמה היא.
"הארץ שינתה את פניה", אמרה אז בדיון. "הימים אינם פשוטים והם מביאים איתם לא רק חוקים חדשים, אלא גם מילים חדשות. משילות. נאמנות. התגברות. שיח לעומתי, פוצע. מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג. מי לנו, מי לצרינו. ואם יש מי שנאמן, אז יש גם מי שבוגד? גיס חמישי? הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אומנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך שחשיבתו אחידה".
מנדלבליט נזף בה בשל דבריה, ואמר כי זו התבטאות חריגה. "החלטתי להעיר לך בגין ההתבטאות האמורה, אותה אני רואה בחומרה, שכן זו חרגה לעמדתי באופן ממשי ממרחב ההתבטאות המקובל והראוי ליועץ משפטי בשירות הציבורי", כתב אז מנדלבליט לזילבר. "אני מצפה ממך לנהוג בשיקול דעת להבא ולהימנע מהתבטאויות דומות".