חנא חדאד היה חוקר מצטיין בשורות המשטרה במשך כ-40 שנה, ופענח 22 מקרי רצח. בתקופת שירותו במשטרה הוא אף היה הקצין הערבי בעל הדרגה הבכירה בארגון.
אולם, תיק אחד ליווה אותו הרבה שנים, אפילו אחרי שפרש מהשירות. חדאד היה מפקד צוות החקירה הראשון שבחן את רצח רחל הלר, ולאורך כל השנים הטיל ספק בהרשעתו של עמוס ברנס, שלבסוף אכן שוחרר ואף זכה לזיכוי אילם.
לפני שבוע הלך לעולמו חדאד בביתו שביישוב טורעאן שבגליל התחתון, והוא בן 101 שנים.
אל תפספס
חדאד נולד בשנת 1919 בגוש חלב (ג'יש) שבגליל העליון. בתום בית הספר היסודי שלחו אותו הוריו ללמוד בקולג' הסקוטי בצפת, שם למדו בעיקר בעלי המעמד הגבוה מקרב האוכלוסייה הנוצרית בגליל, אך גם תלמידים יהודים כמו שמואל טולדנו מטבריה, לימים ח"כ ויועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, וכן שמואל פרל, מפקד האצ"ל בצפת, ומאיר מיבר, מפקד העיר במלחמת העצמאות ולימים גם ראש העיר.
עם תום לימודיו, בשנת 1937, הוא התקבל לעבודה בחברת הנפט העיראקית (IPC), והתחתן עם סעדה, ילידת ביירות, שמשפחתה התגוררה בחיפה. במהלך השנים נולדו לזוג שבעה בנים ובת. אחד מילדיהם, מאג'ד, נהרג בתאונת דרכים בשנת 1988.
ואולם, בסוף שנת 1937 עשה צעד ששינה את מסלול חייו, כשהתקבל לחיל המשטרה של פלשתינה-א"י, היא משטרת המנדט הבריטי. אחרי הכשרה ושירות במשטרת יפו, התבקש חדאד בסוף שנת 1942 לעבור ולשרת בבנגאזי, לוב. בדרך ממצרים ללוב עוד ראה באל עלמיין את שרידי הקרבות לבלימת כוחות הצבא הנאצי, בפיקודו של רומל.
בתקופת שירותו במדינה הוא פתר תיק רצח, וגילה כי שני רוצחיה של אישה היו בעלה ואהובתו. הייתה זו חקירת הרצח הראשונה שהשלים, ועם השנים נוספו לה חקירות רבות.
הקצין הערבי בעל הדרגה הבכירה ביותר
כעבור שנתיים שב חדאד לארץ ישראל, פיקד על תחנת משטרה בשכונת עג'מי ביפו וב-1947 קיבל דרגת קצונה והפך לאינספקטור במשטרת הוד מלכותה.
לאחר מכן הועבר לנצרת ושירת כקצין חקירות מחוזי. כמה ימים לפני שהעיר נכבשה על ידי צה"ל, ביולי 1948, עברה המשפחה ללבנון. לימים סיפר לעיתונאי אריה דיין כי לא עשה זאת מפחד היהודים, "אלא משום שבנצרת שרר אז תוהו-ובוהו. לא היה שום שלטון בארץ ובנצרת השתוללו כנופיות שאיש לא ידע למי הן שייכות". בגלל שירותו כקצין משטרה, רכש לו חדאד אויבים - והוא הניח שבלבנון יהיה בטוח יותר. שם הוא מונה על ידי הצלב האדום וסוכנות הסעד של האו"ם, אונר"א, לנהל שני מחנות של פליטים פלסטינים באיזור בעלבק.
אולם, אחרי כשנתיים הועבר לו מסר לפיו הוא ומשפחתו יוכלו לשוב לישראל והוא אף עשוי להתקבל למשטרה. הם עשו כן, ואכן חדאד גויס למשטרת ישראל, ללא דרגותיו, והוצב כמפקד נקודת המשטרה במר'ר. כעבור שנתיים, ב-1952, הוא מונה לפקד על תחנת המשטרה בשפרעם שבאותן שנים שלטה על אזור נרחב, עד עראבה וסכנין במזרח. למעט שנתיים שבהן הוצב כמפקד תחנת המשטרה במג'ד אל-כרום, פיקד חדאד על תחנת שפרעם במשך שנים ארוכות, עד שנת 1968.
בנו, עו"ד עיסאם חדאד, תיאר את הפיקוד על תחנת שפרעם כתפקיד מורכב באורח יוצא דופן. "מדובר היה בפיקוד על ישוב גדול שבו שלוש דתות (מוסלמים, נוצרים ודרוזים) מטעם משטרה של שלטון חדש, יהודי", הוא אמר על האתגר של אביו, שלדבריו עמד בו בכישרון בו. "הוא הצליח לחבר בין כולם והפך לדמות נערצת בעיר".
באותה תקופה לא היו מפקדים ערבים רבים בתחנות משטרה, וגם קצין ערבי היה דבר נדיר ביותר. כל פעם שחדאד הועלה בדרגה צויין הדבר בתקשורת. ב-1960 העניק לו שר המשטרה, בכור-שלום שטרית, את דרגת הקצונה. במשך שנים הוא היה הקצין הערבי בעל הדרגה הבכירה ביותר, ובסוף השירות הוא השתחרר בדרגת סגן-ניצב.
כחלק ממסלול חייהם הלא שגרתי, בחרו בני הזוג חדאד לעבור להתגורר בעיר שכל תושביה יהודים, וב-1963 התיישבו בקרית חיים וחיו בה 13 שנים, בתקופה בה הקשר בין יהודים וערבים היה רופף ביותר. "לא זכורים לי גילויי גזענות או אפליה באותן שנים", ציין הבן עיסאם. לדבריו, קשרי הידידות עם החברים והשכנים מקרית חיים נמשכו עוד שנים ארוכות אחרי שעזבו את העיר ב-1976.
"חינכתי את ילדיי לנהל את חייהם ללא רגשי נחיתות או תיסכולים", אמר חנא חדאד בראיון לעיתונאי יוסף ולטר. "אמרתי לבני, אם מישהו יצעק עליכם: 'חתיכת ערבי!' - השיבו לו, 'חתיכת יהודי'. אישית, אני לא מכיר בדתות, אני מכיר בבני אדם", אמר אז.
"המשטרה השתנתה, לא אני"
למרות שהיה מוכר היטב ביישובים הערבים בגליל, עיקר פרסומו של חדאד הגיע מאז שהוצב בענף החקירות במרחב חיפה בתפקיד חדש - חוקר לפשעים מיוחדים. לעיתים הוא גם נקרא לסייע במרחבים משטרתיים אחרים. חלק מהמקרים זכו אז לפרסום רב, כמו חקירת 11 מקרי שוד של סניפי בנקים באזור תל אביב ואשדוד, או רצח ירקן חיפאי שפענח. בפרשה אחרת, חיסול בעולם התחתון בעיר, החקירה הביאה להרשעתם של שלושה גברים שנשלחו למאסרי עולם, כשגבר נוסף שימש עד מדינה.
"כדי להיות חוקר טוב צריך להיות סבלני, בעל עצבים חזקים ושליטה עצמית מוחלטת", אמר לכתב ולטר, "חוקר המגלה עצבנות בעת חקירה, ימצא עצמו עד מהרה כנחקר".
פרשה אחת תסכלה אותו במיוחד, לאורך שנים ארוכות - רצח החיילת רחל הלר באוקטובר 1974. חדאד מונה להיות מפקד הצח"מ (צוות חקירות מיוחד) הראשון שבחן את הרצח, שהסעיר את המדינה. הממצאים שאספו החוקרים הביאו אותו למסקנה כי לא מדובר ברצח מקרי, אלא במעשה שתוכנן.
הצוות בפיקודו חקר את עמוס ברנס, אבל שיחרר אותו. חשדו של חדאד נפל על יורם ביכונסקי, חברה של הלר, והוא הגיע למסקנה כי הוא החשוד המרכזי. אולם, בקשתו לעצור אותו נדחתה על ידי המפכ"ל שאול רוזוליו, וחדאד המתוסכל החליט לפרוש מהמשטרה. מפקד הצח"מ שהחליף אותו כן קיבל אישור לעצור את ביכונסקי, כך נטען, מפני שהיו בידיו ממצאים חדשים. יודגש כי חקירתו של ביכונסקי הסתיימה בלא כלום.
למרות שברנס הורשע, חדאד פקפק בהכרעת הדין. "הוא היה באי שקט נוכח ההרשעה", אמר בנו, עיסאם. "אני סברתי שצריך היה אז לבדוק עוד מקרי רצח לא מפוענחים ולנסות למצוא קווי דמיון ביניהם. אמרו 'בסדר', אבל בסוף זה לא קרה והגישו כתב אישום", אמר חדאד בראיון לוואלה! NEWS לפני שנה וחצי. שנה אחר כך פשט סופית את המדים. "הוא אמר: המשטרה השתנתה, לא אני השתניתי ועזב", סיפר עיסאם הבן.
בכך לא תם שירותו הציבורי. בבחירות 1981 הקים חדאד רשימה שהתמודדה בבחירות לכנסת, אולם 8,300 הקולות שקיבל לא הספיקו כדי להיכנס לכנסת. ב-1984 מונה כיועצו לענייני ערבים של שר המשטרה חיים בר לב, ובמסגרת זו פעל לגיוס אקדמאים ערבים לשורות המשטרה. "אני חושב ש'לא יזיק' למשטרה להגביר את מערכת ההסברה הפנימית שלה נגד דעות-קדומות אנטי-ערביות", אמר לכתב דיין.
ב-1988 מונה על ידי שר החוץ, שמעון פרס, להיות חבר במשלחת ישראל באו"ם, וב-1995 נכנס לכנסת אחרי שאברהם בורג פרש לטובת הסוכנות היהודית. הוא כיהן כשנה כחבר כנסת ואף היה סגן יו"ר הכנסת. עם זאת, אחרי בחירות 1996 הוא לא שב לבית הנבחרים. לאחר שפרש מהמשטרה שב עם אשתו לגור בטורעאן, ובעקבותיהם עברו לשם גם ילדיהם.
עד סוף ימיו היה חדאד מעורה במתרחש בארץ, וייחל לשותפות ערבית-יהודית בישראל. "איש אציל", הגדיר אותו בנו. לפני שבוע וחצי הוא מת, והובא לקבורה ביישובו, טורעאן.