"אלפי תלמידים חסו בצילו": המחנך האהוב שהיה לראש העיר של עכו

כשאיש החינוך, ד"ר שמריהו בירן, התמודד בבחירות המקומיות לראשות עיריית עכו ב-1998, הוא ניצח בעזרת הסלוגן "אני גאה לגור בעכו". בסוף השבוע שעבר הלך לעולמו בירן, יקיר העיר, שחי בה עד לימיו האחרונים.

בירן נולד בחיפה בשנת 1942 להוריו שמואל ומלכה, ילידי פולין, חניכי תנועות נוער ציוניות שהגשימו את החלום הציוני ועלו לארץ ישראל. הם הכירו זה את זו בחיפה ונישאו.

סמוך להולדתו של שמריהו, בנם הבכור, עברו לקריית חיים והחלו לבנות בה את ביתם. שבע שנים תמימות בנו את הבית במו ידיהם. שמואל עבד בסולל בונה, בין השאר בעבודות הביצורים בפרוייקט "מצדה על הכרמל" שנועד לקדם את פלישת רומל לארץ ישראל. מלכה הקימה בחצר הבית משק עזר שבו גידלה תרנגולות והקימה גינת ירק.

"כמעט לכל משפחה היה בחצר משק קטן והאימהות היו מחליפות ביצה בכוס חלב, כוס חלב בחתיכת עוף, עוף בירקות וכן הלאה", סיפר אילן בירן, אחיו הצעיר של שמריהו שנולד ב-1946, ולימים אלוף בצה"ל, מנכ"ל משרד הביטחון ובכיר בחברות ישראליות. מאוחר יותר הצטרפה למשפחה גם בת הזקונים, יהודית.

"זו הייתה תקופה קשה, אבל אימא הייתה נמרה אמיתית ולמרות הדלות החומרית דאגה לקנות ספרים ולהעשיר את הספריה בבית במגוון רחב של ספרים: ספרים לחקר התנ"ך של יוסף קלוזנר, כרכי האנציקלופדיה העברית, 'מלחמות היהודים' של יוספוס פלביוס ועוד ועוד", סיפר אילן בירן. "ספר היה עבורנו דבר קדוש".

הוא מתאר כיצד אחיו שמריהו היה חוזר לבית עם ספר שהחליף בספריה הציבורית עם פתיחתה בארבע אחר הצהריים, כדי להספיק לסיים את קריאתו עד שבע בערב ולרוץ חזרה לספרייה כדי להחליף ספר נוסף. "קראנו המון", הוא נזכר, "אבל מכל הספרים שמריהו נתפס בתנ"ך". עם השנים, בירן הלך והעמיק בחקר ספר הספרים, אותו לימד בכיתות במשך שנים ארוכות.

"אבא ידע לצבוע את סיפורי התנ"ך בצבעים ולהפוך אותם לסיפורים חיים, מובנים וברורים", סיפרה גם הילה, בתו של בירן, "הוא בכלל אהב לקרוא, לחקור ולהעמיק בהיסטוריה. בכל מקום אליו הגענו - אם זה בלונדון, פריז ועוד - הוא מיד ידע לספר סיפור היסטורי על המקום, עד לסיפורים של שושלות בתי מלוכה. היה אפשר ממש לראות תמונה רחבה, מפורטת ומעוררת עניין".

שמריהו היה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד והפך מדריך נערץ. כבר אז היה ברור לו שהוא ימשיך בשדה החינוך. את שירותו הצבאי עשה בחיל החינוך וזמן קצר אחרי שהשתחרר החל ללמוד ספרות ותנ"ך באוניברסיטת חיפה, שאז עוד הייתה שלוחה של האוניברסיטה העברית. במהלך הלימודים נישא לנילי. "היא הייתה הגנרטור היעיל והשקט של המשפחה, הן בשליחותו החינוכית והן בכל דרכו בארץ ובעולם. בשכל רב הניעה והשלימה את הרוח למעש", אמר עליה אילן בירן.

במקביל ללימודים האקדמיים החל ללמד בבתי ספר כמורה מחליף. עם תום לימודיו החל ללמד בבית הספר לקציני ים בעכו. כך החלה קריירה חינוכית ממושכת, שבמסגרתה לימד אלפי תלמידים. "זו הייתה חוויה יוצאת דופן פשוט לעמוד ליד דלת הכיתה בזמן שהוא לימד ולהקשיב לשיעור שלו", סיפרה עדה לוין, מורה שעבדה עמו בעכו.

ב-1969 קיבל הצעה לנהל את המחלקה לתנ"ך בבית הספר ללימודים גבוהים בפיטסבורג, פנסילבניה. הזוג הצעיר עבר לארצות הברית, ותוך כדי עבודתו שם סיים את לימודי התואר השלישי. עבודת הדוקטורט שלו עסקה במודל של קולג' קהילתי - מודל שהוא חלם ליישם גם בעכו, באמצעות חיבור עם מכללת הגליל המערבי. הוא ראה במכללה מנוף חברתי-חינוכי לעיר, עם סטודנטים שמעורים בחייה ובוגרים שיקימו בה את ביתם.

מיד בתום לימודיו קיבל הצעה ממשרד החינוך לשוב לישראל ולהקים בעכו קריית חינוך, והוא חזר לעיר שאהב. במסגרת זו, הוא איגד את חטיבות הביניים והחטיבות העליונות בעיר, שמנו אז כ-3,000 תלמידים, ועמד בראש המוסד החינוכי.

מדובר היה בדגם חדשני, שאיגד בתוכו מגמות לימוד שונות ואיפשר היצע רחב לתלמידים ומענה לצרכים חינוכיים מגוונים - גם לתלמידים מצטיינים וגם לתלמידים שמתקשים יותר בלימודיהם, ושבמסגרות קודמות היו עלולים לנשור. כעבור זמן מה, הפכה קריית החינוך בעיר לחלק מרשת "אורט".

דלתו של משרד המנהל הייתה פתוחה בפני כל מורה ותלמיד. "ללא משוא פנים, בגובה העיניים, תמיד בטוב לב, הלצה פה ושם והתייחסות רצינית לכל אחד, גם ליושבים בספסלים האחוריים", כתבה עליו תלמידה לשעבר.

"איש התקווה והסובלנות שאלפי תלמידים חסו בצל קורתו וקיבלו ממנו שיעור לחיים", תיארה אותו תלמידה נוספת, שלמדה בכיתתו לפני 40 שנה.

בירן, שאהב מאוד תיאטרון, פתח בקריית החינוך מגמת תיאטרון כמסלול נוסף שייתן ביטוי ליצירתיות ומצוינות של תלמידים. נילי, אשתו, אמרה ש"הוא היה שחקן בלב ובנפש".

בשנת 1991 מונה להיות אחראי על חינוך יהודי ברשת "אורט" העולמי, והזוג יחד עם הבת, הילה, עברו ללונדון. אחרי שנתיים בתפקיד שבו לעכו, ובירן שב לקריית החינוך.

ב-1998 התמודד בירן בבחירות לראשות עיריית עכו וניצח בהן. "בראשות העיר הוא ראה את המשך הדרך להצעדת עכו קדימה", אמרה בתו הילה. "הוא הגיע לתפקיד הזה מתוך אידיאל ורצון לעשות את עכו מקום טוב יותר. היה חשוב לו לטפח גאוות יחידה, והסלוגן שהוא האמין בו אמר - 'אני גאה לגור בעכו'". במהלך כהונתו הרחיבה החברה העירונית לפיתוח עכו את עשייתה מאוד, הוקם בעיר בית יד לבנים ונבנתה תחנת רכבת חדשה.

בירן גם עמד על כך שהפקת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר תהיה בידי העירייה. הוא ראה בעיר שותפה שווה ומלאה בפסטיבל, ולא כמי שרק עומדת מהצד ומעניקה לו שירותים לוגיסטיים. מעבר לתרומתו של האירוע לכלכלת העיר ולתיירות שלה, הוא זכה לראות את השפעתו על מגמת התיאטרון שהקים בקריית החינוך. בשנת 2005 הוענק לבירן עיטור יקיר פסטיבל עכו.

סמוך לתום כהונתו בשנת 2003 לקה באירוע מוחי במהלך העבודה. הוא לא התמודד בשנית על ראשות העיר.

בשנת 2013 הוענק לבירן תואר יקיר העיר עכו, ובהחלטה על הענקת התואר צויינו בין השאר המפנה שהביא לחיי התרבות והחינוך בעיר ותשומת הלב המיוחדת שהקדיש לפיתוח המצוינות בקרב תלמידי העיר.

שמריהו בירן הובא למנוחות ביום ראשון בבית העלמין בעכו. "אני לא יודעת אם אתה מודע לכמות האהבה וההודעות שאימא ואני מקבלות מאז התבשרנו על לכתך", אמרה בתו בהספד שנשאה. "אנשים וביניהם אלפי תלמידים שלך, שהעריכו אותך, העריצו אותך ואהבו אותך כל כך. נראה שהעיר עכו אבלה על לכתך", ספדה לו הבת הילה.