בשיאו של גל הקורונה השני, כשבני האדם נאלצו להתכנס חזרה לתוך בתיהם, הוצבו בחזית מבנה היסטורי בצפת שעון ופעמון, בדיוק כמו שנעשה לפני 116 שנים. נוכח המציאות שכופה הסגר, מעטים זכו לראות את מלאכת התקנת הפריטים המשוחזרים או להנות ממראה המבנה שחזר להיראות כמו שהיה בעת חנוכתו - בראשית המאה הקודמת.
אירוע החנוכה נערך ב-31 במאי 1904, בטקס רב רושם אליו הגיעו מכובדים רבים בני שלושה הדתות לצפות בפלא שמתרחש מחוץ לחומות צפת העתיקה: בית חולים בנוי אבנים מסותתות וגג רעפים; ובתוכו - מיטב שכלולי התקופה שכללו מערכת מים חמים, חדר ניתוחים מתקדם עם סטריליזציה וארבעים מיטות אישפוז. וכמובן - גם שעון גדול.
אז, בשנת 1904, הצבת השעון בחזית בית החולים של "האגודה הלונדונית" היתה סמל לתחילתו של עידן חדש בעיר - עידן של קידמה, מערביות, סדר, אירגון ושל רפואה מודרנית. עם השנים, עבר המבנה תהפוכות שונות עד שלפני כ-40 שנה נסגר, ננטש והחל להתפורר.
אל תפספס
בעוד כחודשיים, צפוי להסתיים מיזם גדול לשימור מתחם "בית בוסל". מדובר במיזם שימור שהחל לפני כשנתיים והוא נחשב חריג בהיקפו באזור הצפון. תקציב העבודות מתקרב לכ-90 מיליון שקלים, וקדמה לכך עסקת רכישת הקרקע והמבנים, שעלתה למכללה האקדמית צפת 34 מיליון שקלים.
המבנה המשוקם יהפוך חלק מקמפוס המכללה האקדמית צפת וישמש כמרכז שירות לסטודנטים הלומדים במכללה. כמו כן, במבנה עתידים להילמד מקצועות פרא-רפואיים. האתר, המוכר כמתחם "בית בוסל", נבנה במקור כבית חולים של גוף מסיונרי שפעל בארץ ישראל ושמו "האגודה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב יהודים". הגוף פעל בצפת כבר משנת 1896 ושני תחומי העיסוק בהם התמקד היו רפואה וחינוך.
נקודת המפנה בפעילות הארגון היתה בשנת 1894, עם בואו של ד"ר וולטר הנרי אנדרסון כראש המשלחת הרפואית של המיסיון בצפת. הוא הכריז כי הוא רואה במשרתו בצפת את ייעודו בחיים. כעבור שנה, הוא כבר רכש חלקה של 15 דונם בצפון העיר במטרה לבנות בה בית חולים. בתום מלאכת גיוס כספים ועבודות הבנייה, נחנך בית החולים בשנת 1904.
המצב הכלכלי בעיר היה קשה, ורבים סבלו מרעב וממצב בריאותי ירוד. בית החולים החדיש והיחיד בגליל היה שינוי דרמטי. אלא שהטיפול הרפואי היה כרוך גם בחשיפה לסמלים, טקסיות ומאפיינים נוצריים שכללו תפילות, דרשות, ציטוטים מהברית החדשה על שמיכות החולים ועוד.
"מה יעשו החולים העניים האומללים אשר אין ידם משגת שכר להרופא, ובעד סמי מרפא (רעצעפט) כפי אשר יושת עליהם מבית המרקחת", נשאל אז בעיתון "החבצלת". "אין לפניהם דרך אחר או למות במכאובים קשים בחולי ובתוחלת ממשכה, או לפנות לרופא המיסיון, העונה חינם לקוראיו וגם סמי מרפא יתן אין כסף. ומה ידאב לב כל איש החרד לדתו ולתורת קודש", לשון הכתבה מתארת מחזות יום-יומיים של "עניים חולים זקנים וזקנות סחופים ודוויים סביב חצר רופא בית המסיון".
מבנה בית החולים שהוקם בפאתי צפת, הפך עם השנים חלק ממרקם העיר וייעודו השתנה מדי פעם, בהתאם לתהפוכות הזמן: בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא הוחרם לצרכי הצבא העותמאני. מאוחר יותר נמכר המתחם למיסיון הסקוטי שהפך את המקום לאכסנייה לפליטים ערבים נוצרים מלבנון ואחר כך הפך לקולג' של המיסיון הסקוטי.
שמואל הר נוי, שכיהן כמנכ"ל מכללת צפת, חקר את תולדות המתחם - מחקר שפרסם בספר "רחוקים קרובים". במהלך עבודתו, מצא הר נוי מכתבים המעידים על כך שאחרי מאורעות תרפ"ט (1929) שימש הקולג' מחסה לכמה משפחות יהודיות שנותרו חסרות בית בעקבות הפרעות. אנשי הקולג' סיפקו גם בגדים לנזקקים ואירחו במקום אחיות שנשלחו לטפל בנפגעים היהודים.
הקולג' עבר לחיפה נוכח המרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936 ובעקבות המתח הגובר בין יהודים וערבים בעקבות הטבח של פורעים ערבים בתושבים יהודים. על פי ההשערה, בתקופה זו הוסרו מחזית המבנה השעון והפעמון. באופן סמלי, הפריטים ש-25 שנים קודם לכן סימלו את צעידתה של העיר לתוך עידן חדש של קידמה ותקווה - נעלמו עם שקיעתה לתוך מעגל הדמים.
בבניין בית החולים התמקם מטה משטרת הגבולות הבריטית ובבניין בית הרופא הוקמה לשכתו של סגן מושל מחוז הגליל.
ב-1943 נמכר המקום לקופת חולים, שהסבה את המבנים לבית הבראה. שם המקום הפך להיות "בית בוסל" - על שם יוסף בוסל, מנהיג פועלים וממקימי דגניה א'. כ-26 שנים קודם לכן, הוא היה פעיל מרכזי בפעולות הסיוע ל"מגורשי יהודה", שגורשו על ידי הטורקים מתל אביב והגיעו לגליל חסרי כל.
המבנה לא ידע הרבה שנים של שקט. כעבור חמש שנים, בקרבות מלחמת העצמאות בצפת, עבר המקום לידי לוחמי ומפקדי חטיבת "יפתח" של הפלמ"ח, שכבשו את צפת בקרבות קשים. אחרי המלחמה, שב המקום לשמש כבית הבראה של ההסתדרות. בשנות השישים התווספו למבנה הישן חדר אוכל וחדרי אירוח - אגפים שתכנן יעקב רכטר, חתן פרס ישראל.
עם ירידת קרנה של צפת, נסגר בית ההבראה, ובראשית שנות ה-80 נפתח שוב לזמן קצר כדי לשמש כמעון של עולים חדשים. אחר כך ננטש והוזנח. בשלב כלשהו קנה קבלן צפתי את המתחם והסב את חדר האוכל לאולם שמחות.
הבניינים ההיסטוריים התפוררו עם הזמן והיה חשש כי יתמוטטו. אולם, רכישת המבנים במתחם על ידי המכללה הצילה אותם מכליה. עם תחילת העבודות במקום, נמצא המבנה במצב השתמרות בעייתי ונדרשו עבודות שימור ושחזור רבות על ידי צוות משמרים מחברת "ארכו שימור ושיחזור".
את הצוות הוביל הסתת עופר גרוסמן. חיים דהן, סמנכ"ל בינוי ותחזוקה במכללה האקדמית צפת, אמר ש"כל אבן סותתה באופן ידני והונחה במקומה בדיוק רב וכל קיר קיבל טיפול שימורי בסטנדרט בינלאומי ובחומרים תואמי מקור, כנדרש במסמכי מדיניות השימור של ארגון "איקומוס" (ICOMOS) הנחשב כגוף מוביל בשימור אתרי מורשת תרבותית.
רגע השיא: שובם של השעון והפעמון
כעת, כשעבודות השימור קרובות לסיום, הגיע רגע השיא: התקנתם של השעון והפעמון. קודם לכן היה צריך להשיב למצבו המקורי את המגדל שבחזיתו הם היו בעבר. כותרות האבן היו בלויות וחסרות ובמקום נדרשה עבודת שיקום ושחזור מלא.
במקביל, נעשתה פניה לחברת Gillertt & Johnston הבריטית שייצרה את השעון המקורי, אך התשובה היתה שהחברה עסוקה כעת בשיפוץ שעון הביג בן בלונדון, שגם אותו ייצרה והתקינה במקור.
כך, נערך מכרז בינלאומי ובסיומו נבחרה חברת Rubagotti Carlo לייצר את השעון והפעמון המשוחזרים. מדובר בהעתק נאמן למקור. במהלך המחקר שערך הר נוי הוא איתר בספריית "האגודה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב היהודים" - שנמצאת באוקספורד - מסמכים ושרטוטים רבים הנוגעים להקמת בית החולים. בין אותם מסמכים, הוא איתר גם שרטוטים של מגדל השעון והפעמון וכן שרטוט של השעון בידו של ד"ר אנדרסון בעצמו. בנוסף, הוא מצא בתיקי הארכיון את תוכנית התבנית בו נוצק הפעמון.
מחומרי הארכיון עולה כי עם תחילת העבודות עדיין לא היה תקציב עבור השעון, ורק לאחר תחילת הבנייה גייס ד"ר אנדרסון תרומה של מאה ליש"ט מאישה בשם גברת ברטיט. התנאי שהעמידה היה שתרומתה אכן תשמש לייצור השעון ושהעלויות לא יחרגו מעל מאה ליש"ט.
לקראת סוף עבודות הבניה ולפני הצבת השעון פנה הד"ר אנדרסון לגברת ברטיט ובישר לה על שחסרים 30 ליש"ט לצורך הצבת השעון. למרות התנאי שהציבה מראש, תרמה הגברת את הסכום החסר. בכלל, מתברר כי בבואם לארץ ישראל נדבקו האנגלים בסטנדרטים המקומיים; כל המיזם חרג בעשרה אחוז מהתכנון המקורי ועלה 4,400 ליש"ט במקום 4,000.
התקנת השעון והפעמון החדשים היתה צריכה להיעשות על ידי החברה האיטלקית, אלא שהמגבלות שמציבה מגיפת הקורונה על ישראל ואיטליה מנעה מהאיטלקים להגיע לישראל, ועובדי חברת "ארכו" הם שהתקינו את שני הפריטים במקומם.
הפעמון הממוקם בראש המבנה עשוי יציקה במשקל של כ-230 קילוגרמים והוא הותקן לאחר שנבנה פיגום לגובה המתאים. הפעמון הונף לגובה בעזרת מנוף והוסע על גלגלים מכניים למיקומו המדויק.
לדברי שלומי בן נון, מנכ"ל המכללה האקדמית צפת, "התקנת השעון והפעמון על מבנה בית החולים המשוחזר במתחם בית בוסל הוא ניסיון של המכללה לשמור על הקיים ולשחזר את ההיסטוריה של העיר צפת. המתחם כולו משלב הן את ההיסטוריה של העיר והן העתיד".