מיליארדי דולרים על הכף: מה צריך לדעת על המו"מ עם לבנון על הגבול הימי

בכירים בישראל ובלבנון הודיעו בתחילת החודש על השגת הבנות לתחילתו של משא ומתן לשרטוט הגבולות הימיים בין המדינות, בתיווך ארצות הברית ובחסות האו"ם. לאחר 30 שנים בהן לא התקיים כל שיח מדיני בין ירושלים לביירות, סיכמו הצדדים, בעידוד וושינגטון, לחדש את מאמצי המשא ומתן ולדחוף להסכם משותף בין המדינות. אך מהו הגבול הימי המדובר, על מה בכלל המחלוקת ובמה יעסקו השיחות הפוטנציאליות? מדריך למשא ומתן עם לבנון.

המחלוקת בין ישראל ללבנון לא נוגעת לשאלה היכן נמצאים "המים הטריטוריאליים" של שתי המדינות. אמנת האו"ם על משפט הים מ-1982 הגדירה שטח זה כ-22 קילומטרים מקו החוף. לצורך העניין, כל השטח הימי שמצפון לראש הנקרה ועד למרחק של 22 קילומטר מהחוף הוא לבנוני וכל השטח הזהה מדרום הוא ישראלי.

המחלוקת נוגעת לסוגיית "המים הכלכליים" או השטח המכונה "אזור כלכלי בלעדי". מדובר בשטח בו למדינה יש זכויות שימוש במשאבי הטבע - קידוחי גז ונפט, ייצור אנרגיה ועוד. שטח זה יכול להשתרע עד לכ-370 קילומטר מקו החוף של כל מדינה, ולכן פעמים רבות כמה מדינות תובעות לעצמן בעלות על אותם שטחים ימיים.

ישראל ולבנון נמצאות במצב מלחמה ומעולם לא הסכימו על חלוקת "המים הכלכליים", נוסף לעובדה כי במשך שנים הנושא לא כל כך עניין אף אחת מהן. אך לפני קצת יותר מעשור, כשהחלו להתגלות מאגרי גז טבעי במזרח הים התיכון, ישראל ולבנון הבינו כי יש פוטנציאל כלכלי אדיר במאגרי הגז הללו.

שתי המדינות תבעו בעלות על אותם שדות גז - במיוחד שדה הגז המכונה "בלוק 9". לפי ההערכות, קיימים באזור זה מאגרי גז טבעי בשווי מיליארדי דולרים. בשל המחלוקת נוצרה גם מתיחות ביטחונית שגרמה לחברות אנרגיה בינלאומיות לא לבצע חיפושי גז טבעי באזור.

במשך עשור מנסות ארצות הברית והאו"ם לתווך בין ישראל ללבנון כדי לפתוח באמצעות משא ומתן לפתרון המחלוקת. שני מתווכים אמריקנים ניסו לעשות זאת בזמן ממשל אובמה ושני מתווכים אמריקנים נוספים ניסו זאת תחת ממשל טראמפ. לפני כשנה, היה נראה כי המתווך האמריקני, דיוויד סאטרפילד, הצליח להשיג הסכמות משני הצדדים לפתיחת השיחות, אולם לבסוף, בעקבות לחץ של חיזבאללה, חזרה בה ממשלת לבנון והשיחות לא נפתחו.

מי שהחליף את סאטרפילד, עוזרו של שר החוץ של ארצות הברית לענייני המזרח התיכון דיוויד שנקר, חידש את המאמצים בחודשים האחרונים והצליח להשיג את הסכמת ממשלת לבנון לפתיחה במשא ומתן עם ישראל.

בכירים אמריקנים וישראלים נותנים תשובות שונות לשאלה זו. ההערכות הן שהפיצוץ בנמל ביירות, לצד המשבר הכלכלי בלבנון, חוסר היציבות הפוליטית במדינה והחשש מסנקציות אמריקניות דחפו את הלבנונים להיכנס לשיחות עם ישראל.

כן, מדובר בהתפתחות מדינית דרמטית. בפעם הראשונה מזה 30 שנה יתקיים משא ומתן ישיר בין דיפלומטים ומומחים מישראל ומלבנון על נושא מדיני-אזרחי. הפעם האחרונה בה התקיימו שיחות כאלה הייתה בתהליך השלום שהותנע בעקבות ועידת מדריד בתחילת שנות ה-90. ממשלת רבין קיימה אז כמה סבבי שיחות עם הלבנונים, אך ללא התקדמות משמעותית. רבין סבר כי ניתן יהיה להתקדם עם לבנון אחרי הגעה להסכם שלום עם סוריה.

מאז התקיימו שיחות בין הצדדים בעיקר בניסיון להגיע להפסקות אש - כמו אחרי מבצע "ענבי זעם", או בשיחות קבועות בין נציגי צה"ל, צבא לבנון ויוניפי"ל, שהתקיימו מאז סיום מלחמת לבנון השנייה ב-2006. בוושינגטון, ירושלים וביירות מאמינים שקיום המשא ומתן הישיר יתרום לחיזוק היציבות בגבול בין המדינות.

מחר, יתקיים סבב השיחות הראשון בין הצדדים בבסיס האו"ם בעיירה נאקורה - על הגבול בין ישראל ללבנון. בראש המשלחת יעמוד מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי, וישתתפו בה נציגים ממשרדו, משרד ראש הממשלה, משרד החוץ וצה"ל.

מהצד הלבנוני, מנהל הדלק במשרד האנרגיה, וויסאם שבת, יעמוד בראש המשלחת. בנוסף יהיו חברים במשלחת ראש אגף המבצעים בצבא לבנון, הגנרל באסאם יאסין, ויועצים משפטיים ודיפלומטים ממשרד החוץ הלבנוני.

מארצות הברית יגיע עוזרו של השר פומפאו - שנקר - שיתווך בין הצדדים, ומהאו"ם יגיע הנציג בלבנון, יאן קוביש, שייתן חסות לשיחות. בכירים לבנונים אמרו בימים האחרונים כי למרות שישבו בחדר אחד, הם לא מתכוונים לדבר ישירות עם המשלחת הישראלית, אלא לבקש מנציגי ארצות הברית והאו"ם להעביר את המסרים בין הצדדים.

המשא ומתן לא אמור להיות ארוך או מורכב. ישראל מוכנה לוויתורים שיתנו ללבנון חלק גדול יותר משטח המחלוקת, זאת במטרה להגיע להסכם ולאפשר חיפושי גז.