קולו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בתדרוך שקיים לעיתונאים משבועון "משפחה", מדבר על הסיכוי הקלוש אך קיים שיכריז על נבצרותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפעיל מידית את חיילי הצבא להשמדת היועץ. הבן יאיר מיהר לקבוע כי "מנדלבליט הופך להיות בעיה קיומית לישראל כמעט כמו איראן! הם מנסים להשמיד אותנו מבחוץ, והוא מבפנים"! (סימני הקריאה במקור).
הבן כמעט לא הותיר מקום לפרשנות יצירתית לגבי מה צריך לעשות עם האויב הזה. המשל והנמשל היו ברורים לכל עוקב. דקות ספורות חלפו עד שמישהו כנראה העיר לנתניהו הצעיר שאולי לא כדאי להשאיר את הציוץ ברשת, והוא נמחק. נתניהו הבן מתואר לא פעם כשלפן אימפולסיבי, אבל שלא תטעו - הציוץ שלו מבטא דרך ותפיסה שמלווה את בלפור על יושביו, יועציו, השרים והמקורבים.
עוד בוואלה!
זו מערכה שעליה עמלים חודשים ארוכים מיטב המוחות: כוחות רבים, אנשים שבטוחים באמת ובתמים, שחבל התלייה של מנדלבליט הוא חבל ההצלה של נתניהו - יצירת דה-לגיטימציה לתובע תהפוך את נתניהו לקדוש מעונה. בקרב הקדוש הזה כל האמצעים כשרים; צריך להכות כמה שאפשר - ומכל כיוון.
זה לא תמיד היה כך. תחילת הקדנציה של מנדלבליט, חובה לזכור, החלה בדיוק הפוך. מנדלבליט, למי שכבר שכח, היה האיש שנתניהו רצה בצלאח א-דין. כל עוד לא היה ברור שמנדלבליט גמר בלבו להגיש כתב אישום נגד נתניהו, חייליו של ראש הממשלה כמעט לא נגעו בו. הרסן שוחרר בהדרגה במחצית השנייה של 2019, ככל שהלך הרוח של היועץ בתיקי נתניהו הלך והתברר, והותר סופית בנובמבר עם החלטתו הסופית של מנדלבליט להגיש כתב אישום בשלוש הפרשות. ברגע זה נפתחו כל הסליקים והימ"חים. כל שליחי המנהיג בממשלה, בכנסת ובתקשורת הועלו על נשק ואפוד, וצוידו בתחמושת. מנדלבליט סומן סופית כאויב המדינה.
שאלה לצבא הגנה לנתניהו
מאגרי התחמושת היו דלים יחסית. המצאי בימ"חים התמצה בסיפור אחד בודד מלפני עשר שנים. סיפור מוכר ולא חדש. הוא ואין בלתו משמש את צבא נתניהו מנובמבר 2019 ועד אוקטובר הנוכחי. בהתחשב שזה מה יש, אנשי נתניהו עשו הכול כדי לייצר מהפרשה הזאת כמה שיותר רעש; משהו שמזכיר את ה"דוידקה", שנחשבה בקרבות 1948 לנשק שלא באמת מאיים בפגיעה ישירה, אבל כזה שייצר רעש כה גדול עד שגרם לחיילים הערבים לברוח מעמדותיהם.
כמה מבכירי לוחמי נתניהו, הקצינים שלו, סברו שהדוידקה הרועמת הזאת תצליח להבריח את מנדלבליט מכיסאו. כל הסיפורים ששמעתם על מנדלבליט מנובמבר ועד ימינו הם נגזרות וסיפורי משנה של אותו סיפור מאוגוסט 2010 - חלקו של מנדלבליט בפרשת הרפז. זולת פרשה זו, לא נמצא אף סיפור שיכול להוות תחמושת נגד היועץ.
אני כמובן אחרון לזלזל באותו סיפור. עמלתי עליו חודשים ארוכים ונאבקתי לפרסם חומר חסוי בעניינו. אלא שבין העניין הציבורי החשוב שמצאתי בפרשה - כולל זה שמעלה שאלות על התנהלותו של מנדלבליט - לרצח האופי השיטתי שנעשה לאיש, המרחק אדיר.
לצבא הגנה לנתניהו הייתה בעיה אחת גדולה ומביכה בשימוש בתחמושת הזאת. כמה שנים לפני כן היא הונחה בפני נתניהו על כרית משי, מוכנה להפעלה, ונתניהו התעלם ממנה בבוז. זה קרה באוגוסט 2015, כשהיועץ הקודם, יהודה ויינשטיין, כתב מכתב נוקב לנתניהו בעניינו של מנדלבליט, שבו העלה טענות קשות נגדו, ואפילו את השאלה: האם לאור ממצאי החקירה (ועל אף סגירת התיק נגד מנדלבליט), נכון שימשיך להחזיק בתפקיד שבאותה עת החזיק בו, מזכיר הממשלה?
נתניהו, כזכור, לא רק שלא הדיח את מנדלבליט מתפקיד מזכיר הממשלה, אלא דחף את קידומו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. האמת היא שנתניהו לא ייחס כל חשיבות יתרה לפרשה הזאת ואף זלזל בה. הוא בוודאי לא ראה בה ככזאת שתפריע למנדלבליט למלא את התפקיד הנכסף.
במשך שנה ניהלנו מאבק לפרסום הקלטות שמע רבות, ובהן של שיחות מנדלבליט-אשכנזי. בקשתנו נדחתה - לטעמי שלא בצדק ותוך פגיעה בערכי חופש העיתונות - בשלוש ערכאות ובבקשה נוספת לדיון נוסף. בסך הכול ארבע עתירות משפטיות. רק לאחר שמיצינו את ההליכים לפרסם את כל החומר שמצאנו בו עניין ציבורי, שנמשכו כשנה והסתיימו בינואר, עברנו לתכנית המגירה - שידור ההקלטות שתמליליהן הותרו לפרסום כבר לפני כמה שנים.
לחשיפת שמע ההקלטות היה ערך רב בשתי נקודות עיקריות הקשורות זו בזו. הראשונה, התחושה החזקה שעלתה משמיעת ההקלטות שמנדלבליט נהג באותם ימים יותר כסנגורו של אשכנזי ופחות כפרקליט הצבאי הראשי. הנקודה השנייה הייתה בדיוק זו שבגינה המליצה המשטרה להעמיד את מנדלבליט לדין: האם בשיחה שקיים ב-9 באוגוסט 2010 עם עו"ד רז נזרי, אז עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה, הסתיר את העובדה שמסמך הרפז, שמשטרת ישראל תרה אחריו, מוחזק על ידי אשכנזי?
מנדלבליט טוען כי בזמן השיחה עם נזרי לא היה מודע לכך; המשטרה וויינשטיין חשבו שידע, והסתיר. המפתח לפתרון התעלומה הזאת היה בשיחה נוספת שקיים מנדלבליט עם אלוף-משנה ארז וינר, שבה תוארה השיחה עם נזרי. מילים לא ברורות בהקלטת השיחה תומללו באופן אחד על יד המשטרה, ואחרת לחלוטין על ידי מתמלל מקצועי שנשכר על ידי מנדלבליט. מבלי לחזור על הפרטים, שכבר נטחנו עד דק, ההבדל בין שני התמלולים הללו היה המכריע בפתרון התעלומה: האם מדלבליט הסתיר מנזרי את המסמך, או אם לאו.
השמעתי את ההקלטה באוזני הציבור. ישמע וישפוט. צריך לומר בהגינות כי רבים שהאזינו להקלטה סבורים שההקלטה דווקא מחזקת את עמדת המשטרה, ולא את זו של מנדלבליט. היועץ טוען עד היום בתוקף כי בזמן שיחתו עם נזרי לא ידע שהמסמך אצל אשכנזי (אלא רק כמה שעות מאוחר יותר). אגב, במידה רבה העיסוק בשאלה - ידע או לא ידע כשדיבר עם נזרי - היה יכול להיות מיותר, שכן עד היום טוען מנדלבליט שגם אם לדידו היה יודע על המסמך, היה אסור לו לספר על כך לנזרי, שכן בינו לבין אשכנזי התקיימו יחסי עו"ד-לקוח. לטעמי הטענה שגויה, שכן מנדלבליט הוא עורך הדין של הצבא, לא של אשכנזי, אך למען ההגינות אציין כי לא מעט משפטנים בכירים תומכים בעמדת מנדלבליט.
מותר להגיד שגם בסוגיות העובדתיות וגם במשפטיות נותרו סימני שאלה, כמו שמותר גם לחשוב שהאינסטינקטים של מנדלבליט באותה פרשה לא היו טובים, משום שעם פרוץ הפרשה היה עליו לתפוס מרחק מאשכנזי ולא להיראות כיועצו המשפטי האישי.
כן, נלחמנו בכל כוחנו לפרסם את ההקלטות הללו כי זה תפקידנו העיתונאי, כי אנחנו לא אוהבים שמסתירים מאיתנו, כי היה בהקלטות הללו עניין ציבורי רב. באותה נשימה צריך לומר כמה נואל ונפשע היה הניסיון להשתמש בפרסומים הללו כדי לייצר למנדלבליט דימוי של ראש מאפיה, דמון ועבריין. כל זה בזמן שהמידע על חלקו בפרשת הרפז היה מפורט בפני נתניהו באוגוסט 2015, וזה בחר להתעלם ממנו כליל.
לאחר הפרסום בפברואר השנה ההתרגשות הייתה רבה. הח"מ אפילו זכה במשך יומיים שלושה לחיבוקים מיוזעים של כמה גנרלים בכירים בצבא נתניהו. אגף המודיעין בצבא זה פעל לילות כימים לייצר על סמך הפרסום אסטרטגיית הדחה למנדלבליט. אלא שכל פעם האסטרטגים נתקלו באותו מחסום - איך נתניהו יכול להוביל מהלך להדחת מנדלבליט בגין פרשה שלא הפריעה לו למנות אותו לתפקיד.
בהיעדר פצצה
מה עושים, שברו לעצמם את הראש מצביאי צבא ההכפשות. הרי זה הסיפור היחיד שיאפשר לנו להבאיש את ריח היועץ. כל עוד אין סיפור אחר, חשבו לעצמם, צריך לסחוט את הלימון הזה עד טיפתו האחרונה. ואז החל הניסיון הכושל לייצר עונת תמלילים נוספת.
במשך תקופה ארוכה פיזרו עובדי תקשורת מגויסים רמזים כי בידיהם פצצות אטום, ראיות זהב לשחיתותו של מנדלבליט. מדובר היה בתמלילי הקלטות מספטמבר 2010 שלצערי לא היו ברשותי ולמען האמת גם אני הייתי סקרן. אחד ממפיצי הרמזים נעמד על במת "הלאומיאדה" והחל להקריא תמלילים לא ברורים, שבורים, מנותקי הקשר, מנותקי תחקיר. תמהתי ביני לבין עצמי: מדוע לא רץ כמוני לבית המשפט העליון לבקש להסיר את הצו? הרי השופט סולברג שדחה את בקשתי, קבע מפורשות כי יהיה פתוח לבחון כל חומר חדש שיובא לפתחו של בית המשפט בפרשה זו.
אחר כך הגיעה עו"ד כנרת בראשי. "בשיחה בין מנדלבליט לאשכנזי, אמר האחרון: 'וואלה אנחנו צריכים להשמיד את כל הראיות לפני שאני מסיים את התפקיד'", אמרה. הציטוט הזה, כפי שמופיע בין המרכאות, הוא שקרי. לא היה. לפני כחודש עתרה בראשי באמצעות עו"ד יורם שפטל לבג"ץ בבקשה למנוע ממנדלבליט לעסוק במינויו של פרקליט המדינה הבא, וזאת בעקבות הדברים שנאמרים באותם תמלילי הקלטות, שלכאורה בידה. בית המשפט העליון דחה את עתירתה על הסף וכתב: "העתירה נסמכת על חלקי תמלילים אשר לא צורפו לעתירה... קשה עד מאוד להבין את הקשר הדברים שנאמרו, אם אכן נאמרו, מדובר בקטעי קטעים של שיחות אשר רב הנסתר על הגלוי בהן. כך, מתוך עיון בתיקיה, לא ברור כמה שיחות התקיימו; מה אורכן של השיחות; מה תוכן של השיחות; מה משקלם של אותם חלקים אשר צוטטו בעתירה מתוך כל השיחות שהתקיימו".
במילים פשוטות, מה שמחזיקה בראשי ומנפנפת בו זה כלום מכלום. אפס תחקיר, אפס הבנה, וגם אם יש שם חומר נפץ - מה שכלל לא בטוח - בראשי לא יודעת להסביר אותו.
סחיטת הלימון יצרה פה ושם גם סיפורים עיתונאים ראויים, כמו שאלת הדרך שבו נסגר תיק החקירה נגד מנדלבליט, אך בעיקר תיאורי בדיות וקונספירציות הזויות. למשל זו שטענה כי מנדלבליט נתון לסחיטה מצד פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן. האסטרטגיה כשלה. לא באלה, ובוודאי לא באלה, היה כדי לערער את סמכותו המוסרית והערכית של מנדלבליט לדון בתיקים פליליים כלשהם, ובהם גם תיקי ראש הממשלה.
בהיעדר סיפורים גרעיניים נוספים, לבד מסיפור הרפז, המשיכו אנשי נתניהו לבנות את דמותו של מנדלבליט כדמון מרושע, כזה שמנסה להשתלט על המדינה ופועל ממניעים פוליטיים. כך הוא מבוזה מדי ערב, במילים בוטות, על ידי צינור המסרים בשעה 17:00 בגלי צה"ל; כך הוא מוצג כמי שצריך לשבת מאחורי סורג ובריח בתכניותיו של אבי רצון; וכך הוא מתקרא בשמות גנאי על ידי מובילי דעת קהל ברשתות החברתיות. בימים אלה המתקפות הולכות ומתעצמות, כדי למנוע כל סיכוי, גם אם קלוש, שמנדלבליט ישתמש בנשק יום הדין ויכריז על נבצרות נתניהו.
חברים למסע הדמונזיציה
לצד פעולות חיוביות - ולא רק אלה הקשורות לתיקי נתניהו - מנדלבליט עשה שגיאות רבות במהלך כהונתו, כמו למשל מלחמתו המיותרת בשר אמיר אוחנה במינוי ממלא המקום; הקביעה המיותרת שרק מינויו של שלמה (מומי) למברגר לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה הוא מינוי חוקי; הגשת התיק הרעוע נגד השר לשעבר, חיים כץ, שהלך והידלדל במעלה הדרך ולא נותר בו דבר; והסחבת הרבה בטיפול בתיקי נתניהו (החקירות החלו ב-2016, וכתב האישום הוגש בסוף 2019). מנדלבליט כמובן אינו חסין מביקורת, ולא בכדי נלחמנו בחדשות 13 על פרסום ההקלטות שהיו בידינו. גם אם היום אקבל הקלטה חדשה ובעלת עניין ציבורי בפרשה זו, או בכל פרשה אחרת שלא תבוא, ארוץ עמה לבית המשפט.
מצד שני, חובה גם להזכיר כי מאז נכנס לתפקידו הוא עומד זקוף אל מול מתקפות אינטנסיביות מכל הכיוונים, כאלה שמעטים יכולים להישאר שפויים אחריהן. הוא פועל כמי שמבין בהחלט את האחריות שהוטלה על כתפיו בימים שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה אמיתית, לא כפראזה.
מנדלבליט הוא לא הראשון שמתמודד עם ניסיונות דה-לגיטמציה בלתי נפסקים של בכירים בשלטון החוק. קדמו רבים לפניו שהתנסו בחוויה הזאת: אהרן ברק, דורית בייניש, עדנה ארבל, ניצב משה מזרחי, משה לדור, יואב סגלוביץ', וכן גם אפרים ברכה המנוח. אף אחד מהם לא היה מלאך, אבל מסע הדמוניזציה וההכפשה שכל אחד מהם חווה לא נבע באמת מפגמיו ומהטעויות שעשה בדרך (אלה רק שימשו תחמושת), אלא אך ורק מכך שהעז למלא חובתו ולבדוק חשדות לשחיתות של בעלי כוח ושררה.
ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13