הממשלה כשלה בהתמודדות עם הקורונה, וצו השעה הוא ועדת חקירה ממלכתית

במקום לרתום את כל המאמצים והמשאבים למלחמה במגיפה על כל היבטיה, העדיפו בממשלת ה"אחדות" שהוקמה לצורך כך, לעסוק בתככים פוליטיים, במשחקי כיסאות ואגו. המצב אליו נקלענו אינו תקלה חולפת, אלא משבר עמוק

פרופ' רפי ולדן
בווידאו: רה״מ נתניהו מתייחס לסגר ואומר שנעשו טעויות שהובילו לעלייה בתחלואה (עריכה: שאול אדם)

בימים אלו אנחנו מתמודדים עם אחד המשברים החמורים ביותר בתולדות המדינה. הן מבחינה רפואית, והן מבחינה כלכלית וחברתית. במשבר אחר, מלחמת יום הכיפורים תפסה אותנו בהפתעה, לא מוכנים. להבדיל - במערכה הזאת היו לנו חודשים של חסד, בהם היה מקום להיערך לקראת הגל השני של המגיפה. כל המומחים ניבאו שהוא יבוא, אך למרות זאת פרק הזמן הזה בוזבז בצורה פתטית.

צדקת הקיום של ממשלת ה"אחדות" משהוקמה, הייתה בראש ובראשונה למאבק בקורונה. קיווינו להתארגנות נמרצת, לסיעור מוחות של טובי המומחים ולהתייחסות יסודית לחוות הדעת שלהם. ציפינו לחלוקת עבודה מסודרת בין הרשויות האזרחיות והצבאיות בעלות הפוטנציאל להתמודד עם היקף הבעיה, וגם להענקת וביזור סמכויות. אילו כך היה - היה גם נרכש אמון הציבור, גם בצעדים קשים ומכאיבים.

אבל מה עשתה בפרק הזמן הזה הממשלה שלנו על 35 שריה ותשעת סגני שריה? התקשקשה במאבקי אגו, בלקיחת קרדיטים יומרניים על הישגים שנפוצו לכל רוח, שמא איזשהו קרדיט ייפול לידיו של יריב פוליטי.

מערכת הבריאות קרסה. מחלקת הקורנה בבית החולים רמב"ם בחיפה (צילום: ראובן קסטרו)

לאחרונה התפרסם שמערך המעקב האפידמיולוגי של פיקוד העורף יהיה מוכן כהלכה רק ב-1 בנובמבר. לקח חודשים להיערך לבדיקות המוניות לאיתור נדבקים, ולהתחיל בגיוס של צוותים מתאימים בהיקף נחוץ של תחקירנים. אלו אמורים לתת סוף סוף נתונים אמינים שעל בסיסם ניתן יהיה לקבל החלטות שקולות.

כולנו היינו עדים לזיגזגים של איסורים והיתרים תוך יממה. אפילו במערכת החינוך ההורים, המורים והתלמידים לא ידעו ממש מה יקרה מחר, כשבחצות עדיין לא היה ברור איזה הגבלות יחולו באותו היום ועל אילו ערים.

עוד בוואלה! NEWS

משרד הבריאות מתעלם, ומספר נשאי הקורונה עשוי להיות נמוך משחשבנו

לכתבה המלאה
ההורים, המורים והתלמידים לא ידעו ממש מה יקרה מחר. כיתה ריקה בבית ספר (צילום: ראובן קסטרו)

מערכת הבריאות על הרופאים, הצוותים הסיעודיים וכל השותפים למערכה, נחלצו למלחמת גבורה וסיכנו את בריאותם ואפילו את חייהם כדי לרפא ולהציל. אבל מה היא הנקודה שבה התחילה ההתמודדות עם המגיפה? המערכת הרפואית הייתה מורעבת ומיובשת זה עשורים לפני שפרץ הנגיף. אנחנו במקומות האחרונים בין מדינות ה-OECD במספר מיטות בתי החולים ביחס לאוכלוסייה, כמו גם במספר הרופאים והאחיות.

המחלקות לרפואה פנימית שלנו קורסות תחת העומס, ומגיעות בחורף לתפוסות של 150%, עם חולים רבים שכבודם נרמס במסדרונות בשעתם הקשה. המחסור במיטות טיפול נמרץ הוא קריטי. לא פעם אנו נדרשים להחלטות נוראות כמו למי להקצות מיטה בטיפול נמרץ, כשהתוצאה היא שסיכוייו לחיות של מי שלא זכה לכך - פחותים. לקולגות שלי בארצות המערב זה נשמע הזוי לחלוטין שחולים מונשמים מאושפזים במחלקות רגילות ולא בטיפול נמרץ.

מצוקות הציבור אינן מוכרות כלל להנהגה המנותקת

גם המצב הקריטי והידוע היטב בבתי האבות לא טופל כהלכה, והוא שב להוות איום חמור על הקשישים שלנו. כל מערכת בריאות הציבור, החיונית כל כך דווקא בימים אלה, הוזנחה כולה במשך שנים. ועוד לא דיברנו על תורים של חודשים עד לבדיקות מומחים או לניתוחים לא דחופים, שנדחים לשנה ויותר.

אפשר גם לזעוק על הפערים הבלתי אנושיים ברמת הנגישות לשירותי בריאות מתקדמים, בין המרכז לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. כל המצוקות הללו אינן מוכרות כלל להנהגה המנותקת שלנו. ייתכן והן משעממות אותה. איזה פער יש בין המסירות ההרואית של הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובקהילה, לבין האדישות והניתוק של הפוליטיקאים שלנו. איזו דוגמא אישית עלובה הם מפגינים.

במקום לרתום את כל המאמצים והמשאבים למלחמה במגיפה על כל היבטיה, הם עסוקים בתככים פוליטיים, במשחקי כסאות ואגו. החלטות קריטיות דחופות מתבטלות פעם אחר פעם מפני לחצים של גורמים אינטרסנטיים וסקטוריאליים הדואגים רק למאוויים של קהילותיהם. זה נעשה משיקולים אלקטוראליים שקופים. יש ללא מעטים תחושה שעיקר המאבק אינו בסכנה של הקורונה, אלא בסכנה של כלא מעשיהו.

מאבקי אגו וקרדיטים. גנץ ונתניהו בישיבת ממשלה (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

במערכה הזו איבדנו את המרכיב המשמעותי כל כך של הטוב המשותף, שבלעדיו אין חברה ראויה. המצב שאליו נקלענו אינו תקלה חולפת, אלא משבר עמוק שייגע בכל תחומי החיים לפרקי זמן ממושכים ובסדרי הגודל שלו, אפשר להשוות אותו למצוקות אליהן הגענו במלחמת יום כיפור.

לכן דרושה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור כל מחדלי ההתמודדות עם קריסת מערכת הבריאות הציבורית, ועם מגיפת הקורונה. ברור שאנו מצויים בעין הסערה ושהמשבר טרם חלף. אך עם זאת, המחדלים העיקריים הם ההזנחה רבת השנים של מערכת הבריאות והטיפול הלקוי כל כך במגיפת הקורונה כבר מהשלבים המוקדמים.

זהו צו השעה. מחסום בציר ז'בוטינסקי עם תחילת הסגר השני (צילום: ראובן קסטרו)

ניתן להתחיל בהם ולהגיע בהמשך החקירה אל מחדלי ההווה בטיפול במשבר הקורונה. הקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא הליך ממושך וראוי להתחיל בו כבר עכשיו. זהו צו השעה - על מקבלי ההחלטות להתמודד באומץ וביושר עם הצורך החיוני בליבון התהליכים והעובדות.

דרישה זו מוצדקת וחיונית, הן לימים אלה והן להפקת לקחים לקראת עתיד מדינת ישראל. ממשלה אמיצה שדואגת לרווחת העם ולעתידו, חייבת להחליט על הקמה ועדה שכזו שתחקור לפני ולפנים את ההתנהלות - וזהו עוד אחד ממבחניה של הממשלה הנוכחית.

פרופ' רפי ולדן הוא נשיא עמותת רופאים לזכויות אדם, רופא מנתח במרכז הרפואי שיבא

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully