בג"ץ הורה אתמול (חמישי) לבחון מחדש בקשה של צעירה בדואית מהדרום, שביקשה הכרה כקורבן של סחר בבני אדם. הצעירה חותנה פעמיים בכפייה על ידי משפחתה כשהייתה קטינה, ובגיל 17, יום לאחר ליל הכלולות, רצחה את בעלה שלטענתה אנס אותה. מאז היא קיבלה חנינה ושוחררה, וכעת מבקשת לקבל הכרה כקורבן סחר, בטענה שהדבר יסייע לה להשתקם.
העתירה שהגישה הצעירה באמצעות עו"ד רוני אלוני-סדובניק מגוללת את סיפור חייה של הצעירה. בני משפחתה נהגו להכות אותה ואף אסרו עליה להשתלב במסגרות חינוכיות. בילדותה, לטענתה, היא נכלאה בבית הוריה, אולצה לעבוד בעבודות קשות, ואף לא הורשתה לצאת מתחומי השבט שבו גדלה. ב-2011, בהיותה כבת 16, חותנה על ידי אביה, תמורת 5,000 דינר ירדני, לגבר כבד ראייה ובעל אינטליגנציה גבולית - בניגוד לתחנוניה.
אל תפספס
אותו גבר, כך סיפרה, אנס אותה, ובחלק מהזמן היא הוחזקה סגורה בחדר ובעלה ובני משפחתו הכו אותה באופן יומיומי. לדבריה, אחר שניסתה לברוח ונלכדה - היא הוחזקה קשורה. היא סיפרה כי ניסתה להתאבד מספר פעמים, ורק לאחר מכן הסכימו הוריה לגירושים.
היא סיפרה כי לאחר מכן נכלאה בבית הוריה שוב, ושם הייתה קורבן לאלימות פיזית ומילולית על רקע טענות כי פגעה בכבוד המשפחה. בינואר 2013, כשכבר מלאו לה 17, חותנה פעם נוספת לגבר שלא הכירה והיה מבוגר ממנה ביותר מעשרים שנה, וגם נשוי לאישה אחרת. היא טענה בעתירה כי בליל הכלולות הוא אנס אותה - ולמחרת רצחה אותו בדקירות סכין. בשל נסיבות חייה הקשות הגיעה הפרקליטות להסדר טיעון אתה, ובית המשפט גזר עליה 11 שנות מאסר - שאף קוצרו לאחר מכן בחנינה.
"נישואין אינם 'מלבינים' סחר בבני אדם"
בשנת 2017, טרם שחרורה ממאסר, פנתה הצעירה לרשויות וביקשה להכיר בה כקורבן של סחר בבני אדם ושל החזקה בתנאי עבדות - וזאת גם בשל התנאים בהם הוחזקה בילדותה וגם בשל הנישואים הכפויים שנאלצה לעבור. מי שמוסמך להכריע בבקשה היא הממונה מטעם משטרת ישראל על המאבק בסחר בבני אדם - אשר דחתה את הבקשה בנימוק כי "קשה לטעון כי הוריה של הצעירה צפו בעת ההחלטה להשיאה כי היא תובא לתנאי עבדות או עבודת כפייה או תנוצל לצורך ביצוע עבירת מין בה".
הצעירה עתרה לבג"ץ כנגד דחיית בקשתה, ואתמול החליטו השופטים לקבל את העתירה בחלקה. השופטת דפנה ברק ארז, שכתבה את עיקר פסק הדין, ציינה כי גם המדינה לא טענה שהעובדה שהצעירה הועברה מרשות הוריה במסגרת נישואין פוסלת בהכרח את האפשרות שמדובר בסחר בבני אדם. "טקס הנישואין כשלעצמו אין בו כדי 'להלבין' את מה שהוא סחר באדם, ככל ששאר יסודותיה של עבירה זו מתקיימים", כתבה ברק ארז.
השופטת קבעה כי נסיבות חייה הייחודיות של הצעירה מצדיקות בחינה של השאלה האם נישואיה הכפויים מהווים עבירה של סחר בבני אדם, תוך בחינת התשתית העובדתית הרלוונטית. אלא שספק אם בחינה כזו נעשתה לפני שבקשתה נדחתה.
בפסק הדין צוין כי מעל כל הדיון בבג"ץ "ריחפה אי-בהירות משמעותית ביחס לאופן הבחינה של בקשות מסוג זה". כך, למשל, לא ברור האם יש לראיין את מי שמבקש הכרה, האם יש חובה לאסוף חומרים באופן יזום, או איזו תשתית ראייתית דרושה בדרך כלל כדי לבסס הכרה כזו.
במסגרת העתירה גם התברר כי השוטרת האחראית על בחינת הבקשות במשטרת ישראל אינה בעלת השכלה משפטית. בדיון שהתקיים בבג"ץ היא ציינה כי במקרים 'מובהקים לדחייה היא מקבלת את ההחלטה לבדה, והוסיפה כי "במשרד יש לא מעט משפטנים". אולם, השופטים התקשו לקבל זאת. "מבלי לגרוע מכישוריה, אסתפק בקביעה שיש להבטיח כי בעל הסמכות לטפל בנושא יהיה בעל השכלה משפטית, וכי הליווי המשפטי של תהליך קבלת ההחלטה, המחייב מומחיות בתחום, יהיה חלק בלתי נפרד ממנו", כתבה ברק ארז.
עוד התברר כי בחינת בקשתה להכרה התמקדה בתיק החקירה - שעסק בעבירת הרצח שביצעה - ובעדויותיהם של הגורמים שניתנו בהליך המשפטי, וכן בחוות דעת שניתנו בעניינה והעידו על מצבה בתקופת המאסר. זאת, אף שמטבע הדברים חומרים אלה התמקדו כולם בצעירה כחשודה וכנאשמת בעבירה - ולא כקורבן. בפסק הדין צוין כי בחינת הבקשה תוך הישענות על חומרים אלו "משולה לחיפוש מתחת לפנס, ולא במקום שבו העובדות נמצאות למעשה".
ברק ארז, בהסכמת השופטים מני מזוז ויעל וילנר, קבעה כי על המדינה לבחון מחדש את בקשתה. היא לא קבעה באילו כלים על המדינה להשתמש כדי להכריע, אך ציינה שלכל הפחות על הבחינה לכלול ראיון עמה. בנוסף היא הטילה על המדינה תשלום הוצאות בגובה 15 אלף שקלים.
עו"ד רוני אלוני סדובניק, שייצגה את הצעירה, בירכה על ההחלטה. "פסק הדין הינו בעל חשיבות בינלאומית ומביא בשורה לכל הילדות במזרח התיכון שמחותנות על ידי הוריהן בניגוד לרצונן לגברים מבוגרים. מעתה ידעו המשפחות כי העונש על נישואי כפייה של קטינה הוא 16 שנות מאסר (העונש על עבירת סחר בבני אדם - ד"ד). אין לי ספק שזהו הצעד הראשון במיגור תופעת רצח נשים על רקע פגיעה בכבוד המשפחה".