ביהמ"ש הורה לבחון מחדש בקשת מעמד של אישה שהוכתה ע"י בן זוגה: "היא קורבן"

(בווידאו: אלפים במחאה בתל אביב נגד אלימות כלפי נשים, החודש)

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מתח ביקורת על רשות האוכלוסין וההגירה וקבע כי לא בדקה כראוי בקשת מעמד של אישה שהתלוננה כי בן זוגה הישראלי היכה אותה. "ספק אם ניתן משקל מספיק להיותה של המערערת קורבן לאלימות", ציין השופט ארנון דראל בהחלטתו החודש, והתייחס לפסיקת בית המשפט העליון בנושא. השופט דראל קבע כי על המדינה לבחון מחדש את הבקשה.

ט' הגיעה מדרום אמריקה לישראל באשרת תייר בשנת 2007 כשהייתה בת 24. היא הגיעה על מנת ללמוד והכירה את בן זוגה. אחרי כשנה הגישה בקשה להסדרת מעמדה על בסיס נוהל חיים משותפים, ואשרת השהייה שלה הוארכה מעת לעת. בשנת 2009 הואשם בן זוגה בתקיפתה, אך לא הורשע והוטלו עליו עבודות לשירות הציבור. ב-2014, בטרם קיבלה מעמד קבע, עזב בן זוגה את ישראל ולכן בקשתה נדחתה על הסף וכך גם ערר שהגישה. מאז נמשכים הדיונים בעניינה, ובתקופה זו היא התחתנה עם אזרחית ישראלית.

האישה ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ושם הוסכם כי תגיש בקשה לפי נוהל הנועד למי שהטיפול במעמדו הופסק בשל אלימות מצד בן הזוג הישראלי. בבקשה ציינו באי כוחה כי האישה הייתה נתונה לאלימות עוד מתחילת הקשר וכי גם אחרי הגשת כתב האישום המשיך בן הזוגה להכות אותה והיא פחדה להתלונן עליו.

כמו כן, צורפו חוות דעת של פסיכולוגית ועובדת סוציאלית, אך בשנת 2017 בקשתה נדחתה ונקבע כי היא "אינה עונה לתנאי הסף בנוהל האלימות". בעקבות זאת, הוגש ערר לבית הדין לעררים שם נקבע כי "מכלול נסיבות המקרה מעלה כי קיים סיכוי מסוים לקבלת הבקשה", והוחלט להעביר את עניינה של המערערת לוועדה הבין-משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים.

אך חברי הוועדה - המורכבת מנציגים של משרד הרווחה, הבריאות, המשטרה, החוץ ולשכת הקשר במשרד ראש הממשלה - קבעו כי הבקשה "אינה מעלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל". מנכ"ל רשות האוכלוסין קיבל את המלצת חברי הוועדה וציין בין היתר בהחלטתו מנובמבר 2018 כי בן זוגה לא הורשע בעבירת אלימות וכי חלף זמן רב אשר אפשר לה שיקום.

בעקבות זאת, ערערה ט' פעם נוספת וצירפה דוח סוציאלי בו נכתב כי "המשבר הקשה בחייה שנוצר עקב מערכת יחסים אלימה ובריונית, הותיר אותה פגועה נפשית, סובלת מחרדות, דיכאון ושבר בדימוי העצמי שלה. הפגישה הנפשית שחוותה ט', צילקה את נפשה והחרדות והקשיים בהתנהלות מול העולם קיימות ודומיננטיות".

בית הדין לעררים קיבל בדצמבר האחרון את עמדת המדינה, וקבע כי היא לא הצליחה להוכיח זיקה לישראל המצדיקה הענקת מעמד. בנוסף, כתב הדיין שלומי ויזן בהחלטתו כי "העובדה שבן זוגה לשעבר נקט כלפיה בעבר הרחוק באלימות היא עובדה מצערת, אך אין משמעה כי יש להעניק לה מעמד בישראל לצמיתות בשל כך". עוד קבע כי האלימות המתוארת בפסק הדין הפלילי יצרה "'אמת משפטית' אשר אין בלתה".

בעקבות זאת, הגישה ט' ערעור נוסף, באמצעות משרדו של עו"ד תומר ורשה, שבו תואר כי סבלה מהתעללות ואלימות קשה מצד בן זוגה במשך כשבע שנים. עוד נטען כי משהעזה להתלונן ב-2014, בן זוגה נמלט. בערעור נכתב כי לא ניתן משקל מספק להיותה נפגעת אלימות, שכמעט וסיימה את הליך לקבלת תושבות קבע בישראל.

"מתעלמים מכל מה שהיה, הם לא מסתכלים על הטראומה, על זה שלא הפסיק להרביץ לי, ולי לא היו לי הכוחות לצאת מזה. לא הייתי מספיק חזקה וגם פחדתי ממנו ומהמשפחה שלו. פחדתי מכל הדבר הזה. לא הייתה לי שום יציאה", אמרה ט' בשיחה עם וואלה! NEWS ותיארה את תחושתה הקשה מהתנהלות המדינה. "אני מרגישה מושפלת שאחרי כל מה שעברתי, המדינה עדיין מקשה יותר".

ט' סיפרה כי "היו אנשים שראו שהוא מרביץ לי, היו הוכחות של אנשים אחרים ולא בדקו את זה. אני חושבת שהמדינה לא רוצים להסתכל באמת על הכל, כי הם חושבים שאין לי חיים פה. אלה היו בשבילי שבע שנים שאני הייתי בכלא, גם כלא נפשי, ואני חושבת שהמדינה צריכה לפחות לתת איזו תמיכה בדבר הזה. המדינה לא מסתכלת על זה, על הזוועה שעברתי. עושים הכול כדי שאני אוותר על זה. כבר שנים שאני נלחמת כדי שיסתכלו עליי, על זה - והם מתעלמים כל הזמן".

החודש, בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור חלקית, וציין בין היתר כי הוועדה הבין-משרדית ובית הדין לעררים נתנו משקל מכריע להליך הפלילי שהתנהל נגד בן זוגה, "אלא שמה שנכתב שם אמור לפתוח את הבירור ולא לסיים אותו". וזאת, בין היתר משום שט' הבהירה כי הפחיתה מחומרת המעשים בשל חששה מההשלכות. בנוסף, ציין השופט כי היה על חברי הוועדה לערוך בדיקה רחבה יותר ולבדוק אם הוגשו תלונות נוספות או היו קיים תיעוד לאלימות בשלבים שונים.

"בחינת הבקשה למתן מעמד מכוחה של טענתה להיותה של המבקשת קורבן לאלימות מצד בן הזוג הייתה חייבת להיבחן מנקודת מבט רחבה הכוללת מתן משקל להיותה קורבן לאלימות", כתב השופט דראל. בפסק הדין ציין כי לא נבחן כראוי מצבה הנפשי, וחברי הוועדה הסתפקו בכך שהטיפול שקיבלה הסתיים וניתן להמשיך טיפול גם בברזיל - מדינת המוצא. לפיכך נקבע כי על הוועדה לבחון את הבקשה פעם נוספת, ועד אז אשרת השהייה שלה בישראל תוארך.

עו"ד ורשה מסר כי "בתקופה כה קשה של אלימות נגד נשים, לא יכול להיות שדווקא משרד ממשלתי יהיה זה שיפעל בניגוד לנהלים ברורים שנועדו להגן על נשים מוכות. המדינה עצמה קבעה שיש לעודד נשים לצאת ממעגל האלימות ולעזוב בעלים מכים, וכשמדובר בנשים זרות, הקושי גדול שבעתיים בשל החשש לאובדן המעמד בארץ".

לדבריו, "למרות הנוהל המקל שנקבע ושנועד להבטיח לנשים שעניינן יישמע ברוח חיובית, ולמרות פסיקה ברורה של בית המשפט העליון, במקרה שלנו ובמקרים נוספים, משרד הפנים פשוט פעל באטימות ובחוסר רגישות. עובדה היא שבית המשפט המחוזי פסל את ההחלטה ומתח ביקורת נוקבת על אי-עמידה בהלכות הברורות בעניין".

ורשה הוסיף כי "המסר מפסק הדין צריך להיות ברור - אישה שסובלת מאלימות בביתה צריכה לקום ולעזוב ללא פחד והמדינה צריכה להגן עליה, גם אם היא זרה. האלימות נגד נשים היא נגע שיש לעקרו כלפי כל אישה, זרה או ישראלית. משרדנו רואה זאת כשליחות להילחם ולהגן על נשים וכך נעשה גם בעתיד".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה כי "מדובר באזרחית ברזיל שנכנסה לישראל כתיירת בשנת 2007 והמשיכה לשהות בישראל שלא כחוק. באפריל 2008 פנתה ט' לרשות עם בן זוגה דאז לצורך פתיחת הליך חיים משותפים והסדרת מעמדה. במהלך תקופת הזוגיות הרבתה ביציאות מישראל לביקור משפחתה ושהתה שם לפרקי זמן משמעותיים. בתאריך 5.10.14 בן זוגה לשעבר, עזב את הארץ ומאז לא שב".

עוד נמסר כי "באשר לטענת האלימות, טענה ונסיבה זו נלקחה בחשבון בדיון על ידי חברי הוועדה הבין-משרדית כמו גם שבפסק הדין הפלילי נמנע בית המשפט מהרשעתו של בן הזוג, כן נלקחה בחשבון העובדה כי חלף זמן ניכר מאז אירע אירוע האלימות שאירע בשנת 2009, בתקופת חמש השנים האחרונות התאפשר לעוררת זמן שיקום וזו אף התחתנה לאחרונה עם אזרחית ישראלית. הרשות מכבדת את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהתאם לו תעלה את בקשת המערערת פעם נוספת לדיון בפני הועדה הבין-משרדית".