ליצמן יכול היה לעשות הרבה כדי למנוע סגר. עכשיו כשהוא מתפטר, זה כבר מאוחר מדי

את הסימנים הראשונים להתפטרות הצפויה של השר יעקב ליצמן מהממשלה היה אפשר לזהות לראשונה בעיתון המודיע, הביטאון הביתי של חסידות גור אותה הוא מייצג, בכותרת שפורסמה בו לפני כשבועיים. ליצמן הבהיר אז כי "לא נאפשר הטלת סגר בחגים, ואף נשקול פרישה מהממשלה אם יוחלט על כך". באותה נשימה הוא מתח ביקורת על קיום ההפגנות בבלפור ופתיחת אולמות תרבות, לעומת המשך הגבלות בבתי כנסת ומניעת הסדרת הנסיעה של חסידי ברסלב לאומן.

מקורביו של ליצמן טענו היום כי אין כל מניע נסתר סביב התפטרותו, לא כתב אישום שייתכן ויוגש נגדו וייאלץ אותו להתפטר או דרישה של האדמו"ר שיפנה את מקומו. לדבריהם, "זה נטו זה. הוא קיבל הוראה ממנהיגו הרוחני, האדמו"ר מגור, להתפטר בגלל החלטה מתוכננת שאינה רגישה לחגי ומועדי ישראל ואינה רואה את צרכי רבבות מתפללים".

האמת צריכה להיאמר: ליצמן צודק.

ההתפטרות של שר השיכון והבינוי היא אולי אקט מחאתי והצהרתי בלבד. הוא נשאר ח"כ בקואליציה ואולי גם ישוב בקרוב למשרד הבינוי והשיכון. נשמע לכם מוכר? זה בדיוק מה שקרה אחרי שהתפטר ממשרד הבריאות כשהתרבו עבודות ממשלתית בשבת. אז למה צודק? כי גם למחאה הצהרתית יש משמעות.

אדם חרדי לא יכול לכהן כשר בממשלה שיש לה סדרי עדיפויות עקומים. ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אם ישראל היא מדינה דמוקרטית, ואפשר לקיים בה הפגנות המוניות; ואם ניתן היה לקיים בשבועות האחרונים הופעות ואירועי תרבות המוניים; ואם בחודשי יולי-אוגוסט לא היה צריך סגר - אין סיבה שדווקא לקראת החגים, התקופה הכי קריטית וחשובה למתפללים ושומרי המסורת, דווקא להתפלל יהיה אסור או כמעט לא אפשרי. אין סיבה שלא יהיה ניתן לקיים מנייני תפילה, לפחות תחת אותן מגבלות שבהן מתקיימות ההפגנות.

לפני שישה ימים נפגש נתניהו עם ליצמן ודרעי והתחייב בפניהם שגם אם יוטל סגר בחגים, יהיה ניתן לקיים תפילות בהתאם למתווה מקל ורחב. את ההבטחה הזו נתניהו הפר - כך לפחות טוען ליצמן. כשהאחרון קיבל בסוף השבוע את ההצעה שהובאה לממשלה, חשכו עיניו: מספר מתפללים מצומצם מאוד בכל מבנה סגור. עבור נציג של חסידות גור בממשלה, חסידות שמקפידה כמעט יותר מכל חברותיה על ההנחיות, הייתה זו בשורת איוב.

בכל חג, אלפי חסידים, קרוב ל-10,000, עולים לירושלים כדי להתפלל עם האדמו"ר. לפני כשלושה שבועות ערך אלוף במיל' רוני נומה סיור בבית המדרש של החסידות, וליצמן יצא בתחושה שבשל גודל המקום, יהיה ניתן להכניס בו בראש השנה לפחות 2,000 מתפללים. כשליצמן הבין ביום שישי שאפילו 200 איש לא יוכלו להתפלל בו, הוא הבין אין לו מנדט להמשיך, אפילו לא מבית. הוראת האדמו"ר הייתה לפרוש.

ולמרות הכל, התנהלות ליצמן היא חלק מהסימפטומים של דרך ההתמודדות של הממשלה הכושלת הזו מול הקורונה. הממשלה שבה היה חבר, הייתה יכולה לעשות המון צעדים כדי למנוע סגר, והוא, כאחד מחבריה הבכירים, היה יכול לדחוף בה לכך. במקום, הוא בחר לשגר איומים בעיתון הבית ולדרוש את פיטוריו של הפרויקטור רוני גמזו. כעת, כשיש למעלה מ-3,000 חולים מידי יום, קדושת החיים נמצאת מעל הכל. אדם דתי או חרדי אמור להבין את זה יותר מכל. להתפטר כי עושים סגר עכשיו ורק כי לא עשו אותו בחודשי הקיץ, זו טעות.