מיליונים נכנסים לסגר, וראש ממשלת הניתוק מצא זמן לקמפיין וטיסה מפנקת

כאוס, בלגאן, ברדק, אנדרלמוסיה, או תוהו ובוהו; יש במילון מגוון רחב של ביטויים ומילים לתיאור המראה שהשתקף מירושלים השבוע, שהמכנה המשותף שלהם הוא אי-סדר ואובדן שליטה. הקורונה משתוללת במלוא עוזה, עם שיאים שנשברים במספרי החולים ומתים, ובתי חולים שזועקים שהם על סף קריסה, והממשלה מזגזגת, מהססת, מתקשה לקבל החלטות, ומתקשה עוד יותר ליישם אותן.

קחו לדוגמה את תכנית רמזור, שאושרה, נדחתה ולבסוף נזנחה מחוסר עניין לציבור תוך פחות משבוע. או תכנית העוצר הלילי שהחליפה אותה, והחזיקה מעמד בערך שלושה ימים. אתמול, קבינט הקורונה התווכח במשך שעות על סגר, ריסון מהודק, ושאר תכניות ומודלים שיסגרו את המדינה במידה זו או אחרת בתקופת החגים.

ההצבעה הסופית בממשלה נדחתה ליום ראשון. מניסיון מצטבר של השבועות האחרונים אפשר להניח שזה זמן מספיק ללחצים, איומים וזגזוגים, שישנו את ההחלטה ויבלבלו את הציבור עוד יותר. מיליוני ישראלים ממתינים לשמוע איפה ועם מי הם יכולים לחגוג את ראש השנה בעוד שבוע, אם תהיה להם עבודה אחר כך ואם הם צריכים להיערך לחודש בבית עם הילדים. אבל לממשלה יש זמן להתפלמס ולדחות את ההחלטות עד הרגע האחרון.

לראש הממשלה יש גם זמן לטוס לאמריקה בשבוע הבא, כדי לחתום בבית הלבן על ההסכם עם איחוד האמירויות. ולא סתם לטוס. בתחילה נתניהו תיכנן לטוס במטוס פרטי, עם כל בני משפחתו, עם שלל נימוקים בריאותיים ורפואיים להחלטה החריגה.

אבל כנראה שגם נתניהו הבין שמראית העין זועקת לשמים, תחמיץ את חגיגות השלום ההיסטורי ותקטלג אותו תחת ערך: ניתוק, עוד מילה פופולרית בלקסיקון הממשלה בירושלים. כמו ההחלטה לבקש הטבות מס בעיצומו של המשבר הכלכלי המטלטל של הקורונה, הידיעה על טיסת התפנוקים עוררה ביקורת ציבורית ותידלקה את מתנגדיו. בסופו של דבר, נתניהן חזר בו והודיע כי הוא יטוס כרגיל, עם שאר חברי המשלחת, כאחד האדם.

כל המדינה תהיה בדרך לסגר, ומשפחת נתניהו תבלה בחוג הסילון. כמו ההחלטה של לבקש הטבות מס בעיצומו של המשבר הכלכלי המטלטל של הקורונה, טיסת התפנוקים עוד עשויה להתברר כטעות בתזמון גרוע במיוחד, כזו שתתדלק את מתנגדיו ותפגע בו אפילו בקרב תומכיו.

לנתניהו היה גם זמן להשיק סיבוב נוסף של המלחמה בתיקים הפליליים השבוע, ולשלוח את הליכודניקים לנהל קרבות צרחות בכנסת עם שר המשפטים אבי ניסנקורן על שלטון החוק וכנופייתו. באמנות ותחכום, הוא ניצל עד תום את החשיפות של עמית סגל בחדשות 12 על החשדות לטיוחים של תיקים במשטרה, פרקליטות ומח"ש, וקשר את כל הכשלים לקנוניית העל של התיקים התפורים שנועדו להפיל את שלטונו.

"זהו מחדל יום הכיפורים של הפרקליטות והמשטרה, תיק עשרת אלפים", הוא הכריז בבית שמש ביום שאחרי הפרסום, בהצהרה שכאילו היתה אמורה לעסוק בקורונה אך בפועל הוקדשה לנאום אני מאשים חריף נגד בכירי המשטרה והפרקליטות.

ההיילייט של ההצהרה היה ההתנצלות לכאורה שנתניהו שיגר למשפחתו של האזרח יעקוב אבו אל-קיעאן, שנהרג בתקרית באום אל-חיראן ב-2017, על כך שהוצג כמחבל על לא עוול בכפו. התנצלות לכאורה, כי הבעת הצער נקשרה בציניות בוטה כל כולה למקרה הפרטי שלו: "בכירי הפרקליטות והמשטרה הפכו אותו למחבל כדי להגן על עצמם ולפגוע בי", אמר.

נתניהו גם לא היה צריך באמת את סגל וחשיפותיו כדי לדעת שאל-קיעאן חף מפשע, ושגרסת המשטרה כי מדובר בפיגוע לא עמדה במבחן המציאות. היה אפשר לקרוא על כך באינספור כותרות בעיתון אחרי התקרית.

בערב למחרת, הקמפיין נמשך, הפעם בחיזוק סטטיסטים נאמנים מהליכוד, שזומנו לישיבה דחופה בכנסת שהוקדשה לעניין אחד: הכרזות מלחמה על בכירי מערכת אכיפת החוק. מזה כחודש, סיעת הליכוד לא התכנסה אפילו פעם אחת; לא בשביל לדבר על הקורונה או התקציב, לא בשביל להעלות מהשטח מצוקות כלכליות, ואפילו לא בשביל לחגוג את השלום עם אבו דאבי.

אבל הפרסומים של סגל היו עילה לחזרה לשגרה, וסיבה למסיבה של התקפות נגד מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך, והנמסיס הפוליטי ניסנקורן, או בכינויו המאי גולני, "הנציג האולטמטיבי של הדיפ-סטייט".

הליכודניקים הגיעו למסיבה מתודלקים היטב. זמן קצר לפני הישיבה, דווח ב"הארץ" שהיועמ"ש מקיים דיונים בשאלת הנבצרות של נתניהו, לנוכח העובדה שהוא מסרב לחתום על הסכם ניגוד העניינים שאמור למנוע ממנו להתערב בנושאים שקשורים למשפט.

במשך כמעט שעתיים, השרים והח"כים, בכירים וזוטרים, קיבלו הזדמנות להציג את תגובתם לאירועי הימים האחרונים, והקטעים המצטיינים זכו להיכלל בסרטון שעלה בעמוד הפייסבוק של נתניהו.

יריב לוין קרא לוועדת חקירה פרלמנטרית כדי לחשוף את "התפוחים הרקובים", אמיר אוחנה האשים אותם ב"פיגוע נגד הדמוקרטיה", זאב אלקין אמר שהגיע הזמן "לעשות את המהפכה של הימין המשפטי", מירי רגב קראה לעשות סדר ב"כנופיית אנשי החוק שמותר לה הכול", עוזי דיין הציע לפטר את מנדלבליט, ושלמה קרעי התנדב להיות הנהג של הדי-9 שיפרק את מפלגת צלאח א-דין.

מאחורי הטונים הגבוהים והאיומים הקולניים, הכרזת המלחמה של הליכוד על מערכת המשפט בזמן הזה צפויה לערער עוד יותר את הקואליציה, שגם ככה מקרטעת בקשיי נשימה. היא גם קריאת תיגר חדה על כחול לבן, שעבורם כל עיסוק בנושא הוא בבחינת קו אדום של שמירה על שלטון החוק ויציבות הדמוקרטיה.

כבר בשבוע הבא, ההצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים בבתי המשפט והפרקליטות עשויה להגיע למליאה ולהצית מהומה של ממש. בליכוד בונים על ימינה, ואולי אפילו על ח"כים ברשימה המשותפת שיצטרפו לדרישה לעשות צדק עם אבו אל-קיעאן, כדי להעביר את ההצעה, על אפם וחמתם של ניסנקורן וחבריו.

"הם כבר לא רלוונטיים ולא יכולים להשפיע על ההחלטות שלנו יותר", אמר בכיר בליכוד השבוע, שהתלונן שההגנה של כחול לבן על הפרקליטות והמשטרה, בזמן שאלה מתגלים במערומיהם, הפכה ל"בלתי נסבלת". גם במחיר פירוק הממשלה לבחירות. בכיר אחר בליכוד, אלקין, אמר באותה ישיבת סיעה מדוברת כי "גם אם זה יביא למשבר פוליטי ויגזור על הממשלה המקרטעת הזו להתפרק, נכון שזה יהיה על נושא אידיאולוגי".

ככל שהליכוד יתמיד בנחישותו לקדם חקיקה שנוגעת למערכת המשפט על הראש של כחול לבן, הם עשויים לשתק לגמרי את עבודת הממשלה בעימותים וויכוחים קולניים, ולהוסיף עוד לתחושות הניתוק והכאוס. מזל שהכנסת יוצאת לפגרת חגים קצרה בעוד שבועיים, ותיכפה עליהם הפסקת אש, לפחות עד אחרי החגים.

הקורונה והסגר יעניקו לביטוי "אחרי החגים" משמעות לגמרי אחרת, אך במסורת הפוליטית של נתניהו, זו בדרך כלל גם התקופה שבה הוא מקבל החלטות על בחירות. מן הארכיון: הכנסת ה-18 התפזרה באוקטובר 2012, הכנסת ה-19 סיימה את ימיה בדצמבר 2014, והכנסת ה-20 הצביעה על פיזורה בדצמבר 2018.

מאז, היו עוד שלוש מערכות בחירות, אבל הרביעית לגמרי עדיין על השולחן. שר האוצר ישראל כץ אמנם אמר אתמול, לראשונה, כי הורה לאנשי משרדו להתחיל לגבש תקציב לשנה הבאה, אבל ההחלטה אם לקדם אותו באמת בידיים של נתניהו, שנוהג כידוע לקבל החלטות ברגע האחרון.

רגע לפני החגים, נתניהו מערבב את כל הקלפים: הקמפיין המשפטי, שקורץ ללבבות הבייס הימני, לא בהכרח חייב להוביל לפירוק הממשלה, אך הוא בהחלט יכול לספק תירוץ טוב לבחירות, או לכל הפחות לשמש מצע לניסיון ללחוץ על ימינה ו"דרך ארץ" להקים ממשלת ימין חלופית בכנסת הזו.

איום הבחירות גם אמור ללחוץ על גנץ להסכים סופסוף לפסקת התגברות שתמנע מבג"ץ לפסול את הסדר הרוטציה, למרות סירובים חוזרים ונשנים. בשבועות הקרובים הוא יצטרך להחליט לאן פניו, אבל גם אחרי החגים, מסתמן שבירושלים יימשך הברדק, הבלגן, והכאוס.