קריאת התיגר המפתיעה של עפר שלח פותחת את הדלת לארגון מחדש של השמאל

בדרמה שפרצה השבוע ביש עתיד יש את כל האלמנטים הכי מסעירים ודרמטיים שאפשר לבקש מסיפור פוליטי טוב: קריאת תיגר מפתיעה על מנהיג חזק ואוטוקרטי מצדו של בעל ברית ושותף מרכזי לדרך, שאף מגדיר את עצמו חבר קרוב. בדברי הימים של יש עתיד נרשמו בשמונה השנים האחרונות לא מעט תקריות רגישות, פרישות כואבות, וסכסוכים שנגמרו בהטלת רפש. די אם נזכיר את שמותיהם של עדי קול המודחת, יעקב פרי שהתפוטר, ופנינה תמנו-שטה שערקה לחיקו של בני גנץ - אבל כדבר הזה עוד לא היה.

שלח הוא לא רק אחד מחבריו הקרובים ביותר של לפיד, הוא גם בורג משמעותי ודומיננטי במכונה המשומנת שבנתה אותו, ומלווה אותו מאז כניסתו לפוליטיקה - והוא הראשון שמעז לאתגר את שלטונו. אפשר להניח בזהירות שיש עתיד לעולם לא תשוב להיות כפי שהיתה קודם.

החכמה המקובלת היא שאין חברים בפוליטיקה, אבל ביש עתיד ניסו במשך שנים למכור אתוס אחר, של מפלגה עם רגש משפחתי עמוק ומחויבות אישית כלפי לפיד ומפעל חייו. האתוס הזה קצת נפגם במרוצת השנים עם שלל מאוכזבים ופגועים, שסיימו את יחסיהם איתו בעוינות וחמיצות, וכיבסו את הכביסה המלוכלכת בדיעבד. אולם, הוא הצליח לשמר את האווירה הקבוצתית ואת הנאמנות של מי שנשאר לצידו כמו יעל גרמן, אלעזר שטרן, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב.

לפיד לא עשה זאת לבד. בלב הפועם של המפלגה היו לאורך כל הדרך שני חבריו הקרובים - שלח ומאיר כהן. האחד נחשב למוח האסטרטגי שהוביל את המהלכים הפוליטיים והתרגילים הפרלמנטריים, השני הוא אמן השטח, שמתפעל ומנצח על מנגנון התומכים והפעילים ברחבי הארץ. הוא בחזית החץ, הקודקוד הראשי, והם משני צדיו.

עם שלח זו חברות שהולכת אחורה יותר מ-30 שנה, שהתחילה עוד הרבה לפני שהם קפצו ביחד למים הפוליטיים. השניים חברים עד כדי כך טובים, שהתגובה הראשונית במערכת הפוליטית להכרזת העצמאות של שלח היתה הטלת ספק במהימנות המרד, והעלאת החשד שמדובר בתמרון מתואם, שנועד לייצר באזז סביב המפלגה ולהדוף את המתקפות על השלטון האוטוקרטי של לפיד.

אחרי ששלח עשה סיבוב בשלושת מהדורות החדשות ביום רביעי בערב, לא נותר מקום רב לספק. בטון חד, קר ואלגנטי, הוא הכריז על כישלונו של לפיד ועל ביטחונו בכך שהוא יכול להוביל את יש עתיד להישגים גדולים יותר, ואת גוש המרכז-שמאל למהפך שלטוני.

קריאת תיגר זה ניסוח עדין לתיאור האירוע. יותר כמו הזמנה לדו קרב, אם לא סכין בגב. ברחבי המערכת הפוליטית נפערו פיות, ובטוויטר פרצה סערה של רגשות חצויים, בין הלם אנושי מהחברות שמושלכת לפח לבין התפעלות מהתעוזה והביטחון לערער על ההנהגה האבסולוטית של לפיד, לראשונה מאז הקמת המפלגה בראשותו ב-2012.

במערכת הפוליטית המנומנמת, שכבר נמאס לה להתעסק בנתניהו וגנץ שעדיין לא מצליחים לכנס ישיבת ממשלה, המהלך של שלח התהדר גם בתוספת של אלמנט ההפתעה. אף אחד לא ראה את זה מגיע. עכשיו, בדיעבד, יש מי שנזכרים ומפרשים סימנים ורמזים מקדימים. "כבר הרבה זמן הם לא צילי וגילי", אמר אתמול אחד מוותיקי יש עתיד.

שלח לא הסתיר את התסכול העמוק שלו מהתנהלות הקוקפיט לשעבר של כחול לבן בכל הנוגע לסיפוח ועסקת המאה, ובכלל, תמיד משך שמאלה וחשב שצריך להציג עמדות ברורות ולהפסיק להתחנף לבוחרי הימין. הוא גם זה שכרת את הבריתות ורקם את שיתופי הפעולה עם ראשי הרשימה המשותפת, במאבק הפוליטי והפרלמנטרי נגד נתניהו. הוא זה שגרם ללפיד לזנוח את תאוריית "הזועביס" לטובת תמיכה דה פקטו בהקמת ממשלה חלופית בתמיכת הח"כים הערבים.

גם הדרישה של שלח לקיים פריימריז ביש עתיד לא נולדה היום, ויש מאחוריה תזה שלמה, שגורסת שהמפלגה חייבת להיפתח לקהל הרחב כדי להפוך לאלטרנטיבה שלטונית, כמו הליכוד. לפיד, שהאריך בסוף השנה שעברה באישון לילה את תוקף התקנון שקובע שהוא יו"ר המפלגה בלי בחירות עד סוף הכנסת ה-25, הסכים לקיים על זה דיון עקרוני, ובחודשים האחרונים אף הטיל על הח"כים יואב סגלוביץ' ואורנה ברביבאי לגבש מתווה לכינון הליכים דמוקרטיים במפלגה; אבל לשלח נמאס לחכות.

אחרי ההרפתקה הכושלת עם כחול לבן, כשיש עתיד חזרה להיות מפלגה עצמאית, שלח חזר להפעיל לחץ על לפיד בנושא. לנוכח תקרת הזכוכית של 20 המנדטים בסקרים, הוא אמר לו, יש עתיד הגיעה למבוי סתום. פריימריז הם המוצא היחיד. בשיחה האחרונה שהתקיימה ביניהם השבוע, הוא התרשם שלפיד מנסה למסמס אותו, אז הוא הוציא את השיחות הסגורות החוצה, כדי להפעיל את קסמי הלחץ הציבורי.

האתגר של שלח מכוון הישר לבטן הרכה של לפיד: האין-דמוקרטיה ביש עתיד היא אחת מנקודות התורפה החביבות על יריביו, במיוחד בליכוד, שנוהגים להדוף את הביקורת הקשה שהוא מטיח בנתניהו בבדיחות והשמצות על צפון קוריאה.

הכרזת העצמאות שלו בפייסבוק תפסה אותו לא מוכן, באמצע ראיון טלוויזיה באתר פאנט, והוא הגיב בקור רוח ואיפוק ש"בוחנים את האפשרות" לדמוקרטיזציה של המפלגה. אבל לפיד ושלח לא רואים מול העיניים בדיוק את אותה חגיגה לדמוקרטיה: החזון של שלח הוא לפתוח את שורות יש עתיד לקהל הרחב, במהלך התפקדות המוני שבמסגרתו יכולים להצטרף עוד בכירים אטרקטיביים גם למרוץ לראשות המפלגה, בעוד לפיד, אם בכלל, יהיה מוכן לשקול רק בחירות בתוך גוף בוחר מוגבל, שמורכב מראשי המטות והפעילים הקיימים, שם הוא צפוי לזכות בניצחון סוחף.

ניכר שלפיד ושלח מתאמצים להשאיר את החברות מחוץ לפוליטיקה, ולהסתיר את הדרמה האנושית מאחורי ארשת פנים רציונלית, אבל לא בטוח שזה יחזיק מעמד לאורך זמן. כבר אתמול החלו לרוץ סקרים שמשווים ביניהם, וככל שהפערים יהיו קטנים - הם צפויים להעכיר את האווירה. שלח פופולרי יותר בקרב מצביעי מרצ והעבודה, שבאופן מסורתי בזים ללפיד ולקונספט המעומעם של מפלגת מרכז, ומי שעקב אחרי מדור הדעות של עיתון "הארץ" בחודשים האחרונים זיהה שהוא סומן כמועמד אטרקטיבי להובלת מחנה השמאל.

שלח אמנם טען בתוקף בשיחות עם ח"כים מיש עתיד שהוא לא מתכוון לעזוב, אבל במפלגה מעריכים שלא מן הנמנע שההתייצבות נגד לפיד היא רק שלב ראשון בתכנית גדולה יותר, ושאם לא ייענו דרישותיו לפריימריז, הוא יפרוש לטובת מפלגה אחרת, קיימת או חדשה.

הפלונטר הפוליטי ושלוש מערכות הבחירות האחרונות הותירו את השמאל מוכה וחבוט, עם שיירים ושאריות של איחודים ופירוקים של מפלגות. כחול לבן התפרקה, מפלגת העבודה בדרך להיבלע בתוך חוסן לישראל או מתחת לאחוז החסימה, מרצ חלשה ומתאוששת מההריסות.

איום הבחירות הרביעיות, שהיה ממשי עד לפני שבועיים ועדיין על השולחן לפחות לכמה חודשים, מייצר הזדמנות נוספת לסידור מחדש של חלקי הפאזל, ויש לא מעט קופצים למלא את הוואקום המנהיגותי: יאיר גולן הכריז על כוונתו לבנות את השמאל מחדש; רון חולדאי שוב הצהיר שהוא שוקל ריצה בהתמודדות ארצית; גדי איזנקוט מפלרטט עם הפוליטיקה במנגינות משתנות; ציפי לבני שבה לתחזק את קהל מעריציה בפוסטים נגד נתניהו והרס הדמוקרטיה; ומרב מיכאלי, במעמד מיוחד של מורדת בסיעתה, שוברת שיאים של פופולריות בפייסבוק.

תחת חסותו של לפיד, שלח יתקשה לסמן טריטוריה בקרב העתידי על הנהגת השמאל. אבל המאבק נגדו יכול לקדם אותו לעמדת הובלה במרוץ, ובכל מקרה ממצבת אותו כחלק מהפאזל, לקראת העתיד לבוא. הדרמה רק בתחילתה. בפרקים הבאים יתברר אם הטלטלה בחברות של לפיד ושלח נשארת בגבולות משפחת יש עתיד, או שזו יריית הפתיחה למפץ פוליטי גדול.