ועדת הכנסת חרגה מסמכותה, והדיון בכץ חייב לעבור לבית המשפט

ראוי שהעליון יקבל את העתירה לביטול מתן החסינות לח"כ חיים כץ, ובכך הוא ימלא את תפקידו, וימנע מהנורמות הקלוקלות של הכנסת הקודמת להפוך לתקדים. כל עוד לא יבוטלו החוקים שמאפשרים להילחם בשחיתות, הכנסת לא יכולה לשים את עצמה מעל החוק

ד"ר עמיר פוקס
צילום: ערוץ הכנסת, עריכה: אסף דרורי

בדיון שיתקיים הבוקר (חמישי) ידון בית המשפט העליון בעתירה לביטול החלטת ועדת הכנסת (בכנסת ה-22) למתן חסינות לחבר הכנסת חיים כץ. כפי שגם ציין, באופן חריג, היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו לעתירה - ראוי כי העתירה תתקבל. ועדת הכנסת (ה-22) חרגה בגסות מסמכותה לעניין החסינות, וזהו בדיוק תפקידו של בית המשפט במסגרת חלוקת הסמכויות והפרדת הרשויות: למנוע מרשויות אחרות, כולל הכנסת, לחרוג מסמכותן.

החלטות הכנסת בענייני חסינות הן מעין שיפוטיות, לכן סמכותו של בית המשפט, לפי חוק יסוד השפיטה, ברורה מאוד - הוא רשאי ואף חייב להתערב בהחלטות של גופים מעין שיפוטיים, ואין צורך ב"חוסר סבירות קיצוני", אלא פשוט בקביעה כי מדובר בחריגה מסמכות.

הכנסת העניקה לכץ חסינות על בסיס שתי עילות. הראשונה היא, שלשיטת הכנסת, מעשיו נופלים תחת "החסינות המהותית". אלא, שהעבירה שבה הוא מואשם, הפרת אמונים, איננה יכולה להיכנס תחת קטגוריה זו, וכך גם נפסק בפירוש בתקדימים של בית המשפט בעבר.

החלטות הכנסת בענייני חסינות הן מעין שיפוטיות, וחרגו מסמכות. ח"כ כץ במליאה (צילום: ראובן קסטרו) (צילום: ראובן קסטרו)

מעשיו, שהיו מתוכננים ולא מקריים, אינם בתחום "הסיכון הטבעי" של חבר הכנסת. אמנם, כץ פעל תחת תפקידו כמחוקק וכיו"ר ועדה, אלא שפעולה זו אינה רישיון לשחיתות. באותה מידה, אסור לחבר כנסת לקבל שוחד תמורת הצבעתו בכנסת, ואם יעשה זאת לא יוכל להתחבא תחת החסינות, משום שמדובר בחקיקה.

אולם ועדת הכנסת, בהתעלם מהייעוץ המשפטי שקיבלה במהלך הדיון ומתקדימי העבר, פעלה בניגוד לדין ובחוסר סמכות. כמו כן, העילה הנוספת למתן חסינות, לפיה ח"כ כץ כבר "נתן את הדין" בפני ועדת האתיקה, היתה מופרכת ביותר. בעיקר משום שהוא הסתיר מוועדת האתיקה פרטים מהותיים בעניין שבו עמד לדין בפניה, וכן משום שהמקרה חמור מכדי להסתפק בשיפוט משמעתי בלבד.

עוד בוואלה!

השר לשעבר חיים כץ מנהל מגעים להסדר טיעון מול הפרקליטות

לכתבה המלאה
ימלא את תפקידו במסגרת הפרדת הרשויות וחלוקת הסמכויות. ביהמ"ש העליון (צילום: נועם מושקוביץ) (צילום: נועם מושקוביץ)

אם לא די בכך, אופי הדיון בכנסת לא תאם כלל את השאלות בהן היתה אמורה הוועדה להתמקד. חלק גדול ממנו נסב על ביקורת ו"הוצאת קיטור" כלפי היועץ המשפטי לממשלה, וחלקו עסק בערעור על העובדות ועל ההשלכות המשפטיות של כתב האישום. אלא שדיון החסינות לא אמור לעסוק בכל אלה, הוא אמור לצאת מנקודת הנחה שכל מה שמופיע בכתב האישום נכון, והשאלה היחידה היא האם עילות החסינות מתקיימות - ובכך לא עסק הדיון ברובו.

יש לקוות כי בית המשפט לא "יימנע" מהדיון, תוך הסתמכות על כך שחסינותו של כץ פקעה ממילא בשל סיום כהונת הכנסת ה-22, שהעניקה לו אותה. חשוב שבית המשפט יקבע את הדין, לקראת הדיון בכנסת ה-23 בשאלת החסינות, ולא לאחריו. אסור שהנורמות הקלוקלות שקבעה הכנסת הקודמת, בהחלטה היחידה כמעט שקיבלה, ייקבעו כתקדים ללא ערעור עליהן.

שלטון החוק אינו שלטון המחוקק, והחוק מעניק חסינות מוגבלת

מי שטוען שהתערבות של בית המשפט בהליך החסינות פוגעת בהפרדת הרשויות (למעשה בחלוקת הסמכויות), טועה טעות גסה. שלטון החוק איננו שלטון המחוקק, כולם כפופים לחוק - גם המחוקק עצמו. במקרה זה חוק החסינות אינו מעניק חסינות בלתי מוגבלת, אלא מצומצמת, ועל פירוש החוק ואכיפתו מופקד בית המשפט. אין גוף אחר שזהו תפקידו, והוא הגוף המוסמך לפי חוק יסוד השפיטה.

אם סבורה הכנסת שהחסינות צריכה לחול גם במקרים מובהקים של שחיתות עליה לקבוע זאת בפירוש. יתכן שהנורמות התקלקלו עד כדי כך וגם לשם נגיע; יתכן שהכנסת תרצה אף לבטל את עבירת השוחד או את עבירת הפרת האמונים (או להחריג מהן את הפוליטיקאים), שהרי "מותר לקבל מתנות". אבל כל עוד לא יבוטלו החוקים שמאפשרים להילחם בשחיתות, הכנסת לא יכולה לשים את עצמה מעל החוק כשהיא מעניקה חסינות.

החסינות המהותית הקיימת היום, לא נועדה לאפשר לחברי כנסת לעשות שימוש בתפקידם למען אינטרסים כספיים אישיים שלהם. אסור להם לקחת שוחד. אסור להם להפר אמונים. גם לא בתור מחוקקים. את טענות ההגנה של כץ (שיתכן ויש בהן טענות טובות מאוד), עליו לטעון בבית המשפט, ולא להשתמש בכנסת כמגן מפני החוק.

ד"ר עמיר פוקס הוא חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully