הפלסטר הזמני של נתניהו וגנץ לא יסתיר את המחלוקות שמשתקות את הממשלה

בכחול לבן מתגאים שניפצו את חלומותיו של רה"מ ולימדו אותו שיעור במגבלות הכוח. ובכל זאת, נתניהו יצא עם הישג לא מבוטל - נקודת היציאה שתערער את יציבות העברת הרוטציה לגנץ בסוף השנה הבאה. המחלוקות שמשתקות את הממשלה לא נפתרו, אלא נדחו לטיפול במועד מאוחר יותר

בווידאו: הכנסת אישרה את חוק דחיית אישור התקציב ב- 120 ימים (צילום: ערוץ הכנסת)

הכותרת המרכזית לסוף המשבר הקואליציוני שהטריף את המערכת הפוליטית בשבועות האחרונים היא "למה לעשות עכשיו את מה שאפשר לדחות לאחר כך?". תקציב המדינה, שהיה אמור לעבור עד אמש (שני) בחצות, יידחה ב-120 יום; הבעיות והמחלוקות שמשתקות את הקואליציה לא נפתרו, אלא רק נדחו לטיפול במועד מאוחר יותר; והבחירות, שהיו איום אמיתי וממשי, ירדו מהפרק לפחות עד דצמבר.

זו הבשורה העיקרית של הפשרה בין הליכוד וכחול לבן שהושגה אמש, גם היא ממש ברגע האחרון - פחות משעה לפני תחילת ההצבעות במליאה וארבע שעות לפני שהכנסת ניצבה בפני סכנת התפזרות אוטומטית: הקפאת מצב, ובכל השאר נטפל אחר כך.

הצעת החוק לדחיית מועד אישור התקציב, שאושרה אתמול בקריאה שנייה ושלישית, העניקה לממשלת נתניהו-גנץ אורך נשימה של לפחות ארבעה חודשים. בתקופת קורונה מוטרפת ומטלטלת גם זה מספק לרבים סיבה לנחמה, אבל אין בה באמת פתרון לסוגיות המהותיות שמקשות על הליכוד וכחול לבן לעבוד ביחד, בטווח הקצר והרחוק. מדובר לכל היותר בפלסטר זמני לכיסוי הפצע.

נתניהו וגנץ במהלך ההצבעה במליאת הכנסת, אמש (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

הוויכוח על המינויים הבכירים עדיין פתוח, וצפוי להתלהט עוד יותר אם וכאשר ההחלטה להקפיא אותם תגיע לבג"ץ. גם העימות על תקנון הממשלה ומנגנון ההצבעה שיפצה את כחול לבן על כך שיש לה פחות שרים מגוש הליכוד לא הגיע לכדי פתרון.

גם ההצעות המטרילות והמתריסות של האופוזיציה, שמוסיפות אתגרים כמעט שבועיים לעבודה המשותפת, לא צפויות להיפסק נוכח הפשרה שהושגה אמש. עם ימינה מימין ויש עתיד משמאל, יש מי שידאג להביך את הממשלה ולהציף את המתיחויות האידיאולוגיות והפוליטיות העמוקות בין שני פלגיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מרבה להתלונן על הקושי לתפקד עם "ממשלה בתוך ממשלה", אבל העמידה של כחול לבן מולו רק חיזקה אותם ועצרה את ההידרדרות שלהם בסקרים.

ההגנה על שלטון החוק עובדת נהדר בבייס של כחול לבן. ניסנקורן (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

ככל שאיום הבחירות עדיין ירחף באוויר, הדינמיקה המורכבת הזו תחריף והם עשויים להפוך לאופוזיציה של ממש בתוך הממשלה. בבלפור מחמיצים פנים בכל פעם ששר המשפטים אבי ניסנקורן פותח את הפה ומגן על שלטון החוק, אבל בבייס של כחול לבן זה עובד נהדר.

עוד בוואלה! NEWS

הבחירות נמנעו: הכנסת אישרה את חוק דחיית אישור התקציב ב-120 ימים

לכתבה המלאה

הפלסטר שהממשלה קיבלה בעיקר לא מרפא בכלל את הקרע העמוק בין שני ראשיה. במשך שבועות של משא ומתן בדרגות אינטנסיביות משתנות, ראש הממשלה החליפי בני גנץ ונתניהו כמעט ולא שוחחו בארבע עיניים, הכול נוהל על ידי נציגים ושליחים. במשך כל השבוע שעבר הם שוחחו במשך פחות מ-30 שניות. גם את ההסכמה על הפשרה הם לא גיבשו אחד מול השני, אלא במשחקי פינג פונג של הצהרות תקשורתיות לא מתואמות.

כשנתניהו שמע שגנץ עומד לשאת נאום ב-20:30, הוא הקדים ופרסם כמה דקות לפני כן סרטון שבו הוא מודיע כי החליט לתמוך בחוק לדחיית התקציב, ומיתר לכאורה את הכדור האחרון שנזרק לעברו. אבל גנץ נשא נאום תקיף ואמין, ובסוף אמר את המילה האחרונה במשחק ההאשמות הציבורי שהטיל על נתניהו את האחריות לבחירות: "מי שמדבר על בחירות לא מאיים עליי, הוא מאיים על אזרחי ישראל". הם בקושי הצליחו לתאם להגיע ביחד להצבעה על אישור החוק במליאה, שלא לדבר על לתקשר או לעשות איזו מחווה של פיוס ואחדות.

המנצחים והמתקפלים

בליכוד ובכחול לבן יעבדו קשה בימים הקרובים כדי למתג את עצמם כמנצחים של האירוע, ובעיקר את הצד השני כמי שהתקפל, מצמץ ונכנע. מי שיזם את המשבר מלכתחילה היה נתניהו, שניצל את התקציב כדי לפתוח את ההסכם הקואליציוני ולעשות בו מקצה שיפורים. הוא אף איים ללכת כל הדרך לבחירות כדי להשיג את מבוקשו.

גנץ, בניגוד להערכה הראשונית בליכוד, לא נבהל מהאיום ועמד כמעט מול כל דרישותיו. החלומות על עריקים שיקימו ממשלת 61 חלופית בכנסת הזו התנפצו בהתחזקות ההולכת ומתמדת של נפתלי בנט בסקרים, והניסיונות לסכסך בין גנץ לניסנקורן וגבי אשכנזי נתקלו בחומה בצורה ורק גרמו להם לצופף את השורות.

החלומות על ממשלת 61 התנפצו בהתחזקות של ימינה. בנט בדיון במליאת הכנסת (צילום: אורן בן חקון)

נתניהו באמת שקל ברצינות תהומית את האפשרות לצאת לבחירות מהירות, אבל נאלץ לסגת ברגע האחרון מבלי לשפר עמדות בנושאים היקרים ללבו, ומבלי לקבל דריסת רגל בהליך המינויים של המשפטנים, שישפיעו על המשך המשפט שלו. בכחול לבן מתגאים בניפוץ החלומות של נתניהו, ומייחסים את ההישג של בלימת הבחירות לעצמם; מקורבים מספרים שדווקא החשש הגובר מבנט המתחזק מימין הוא שהכריע את הכף בבלפור לטובת דחיית התכניות.

מי שפעם התגאה ש"כשאני רוצה משהו אני משיג אותו", גילה שיש יוצא מן הכלל. כחול לבן לימדו אותו שיעור במגבלות הכוח; הוא לא השיג את מה שרצה מהמשבר; לא השפעה על המינויים הבכירים ולא הסכמה של כחול לבן לחקיקה עוקפת בג"ץ במקרה והסדר הרוטציה ייפסל בעתיד, וימנע ממנו לכהן כמ"מ ראש הממשלה.

ובכל זאת, נתניהו יצא עם הישג אחד לא מבוטל, שהוא המינוס שגנץ פחות רוצה שידברו עליו: נקודת היציאה. ההסכם הקואליציוני כלל הסכמה על אישור תקציב דו שנתי, בלי הצבעות או נקודות יציאה נוספות, מה שאמור היה להבטיח יציבות וגם את העברת הרוטציה לגנץ בסוף השנה הבאה.

המרוויחים הגדולים. דרעי, גפני וליצמן

בחסות המגעים לפתרון המשבר, הושגה הסכמה על תקציב המשכי שיאפשר לממשלה לפעול עד סוף השנה על בסיס תקציב מוגדל, שם אחר לתקציב חד שנתי. בתוך 120 יום אמור לעבור תקציב נוסף, מה שיאפשר לנתניהו לעשות שידור חוזר: לאיים שוב בבחירות ולנסות לבצע שיפור עמדות נוסף. אם ייכשל הוא יוכל שוב לדחות את ההחלטה, וכך ירוויח נקודת יציאה נוספת במרץ 2021. לגנץ, לעומת זאת, אין שום ערובה לכך שנתניהו יפנה בשבילו את כיסא ראש הממשלה בנובמבר הבא.

המרוויחים הגדולים הם בכלל לא נתניהו וגנץ, אלא שותפים אחרים בקואליציה. במסגרת התוספות התקציביות שאושרו כחלק מהתקציב ההמשכי, נמצא פתרון גם למשבר הישיבות, שגרם לסיעות החרדיות להתנגד לתכניות הבחירות של נתניהו. אחרי שנמצא התקציב, בפעם הבאה, יהיה להן הרבה יותר קל לזרום איתו.

גם דרך ארץ, שניסו בכל מאודם למנוע בחירות, רשמו אתמול וי של מנצחים. ח"כ צביקה האוזר, שיזם את הצעת החוק שהעניק לקואליציה עוד 120 יום נוספים, אפילו הצליח למתג את הפתרון הטכני על שמו, ולהפוך את המונח "פשרת האוזר" ללהיט ויראלי ברשתות.

וי של מנצחים. האוזר (צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת)

רק שהפשרה שמשמחת את השחקנים הקטנים בממשלה לא בהכרח מביאה מזור לשני ראשיה. גנץ נותר ללא ביטחון שיזכה להגיע לכיסא ראש הממשלה, ונתניהו נותר ללא ההגנה המיוחלת שביקש לקבל מפני שופטי בג"ץ. הפרצות בהסכם הקואליציוני לא נסתמו, גם לא חורי חוסר האמון, ולא נוצר בסיס לאתחול היחסים כדי לעלות על מסלול מתפקד.

גנץ שרד בכבוד את הסיבוב הראשון שנתניהו עשה עליו, אבל גם נתן לו גושפנקה להפר את ההסכם עליו הוא חתם, ולהמשיך לנווט בלבדית את המשברים והאיומים לפי האינטרס שלו. 120 יום נוספים זה מספיק זמן בשביל שכל אחד מהם יתחרט על זה, כך שגם את ההכרזה על המנצחים והמפסידים אפשר להקפיא בתוצאת ביניים של תיקו. בהשראתם, כמובן, כי למה לעשות עכשיו מה שאפשר לעשות אחר כך?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully