שיר לכת

ממבקר אמנות לסוכן מוסד: ניצול השואה שסייע להעלאת יהודי ארצות האסלאם

אורי דינור נולד בבלגיה ואת מלחמת העולם השנייה העביר בין מקומות מסתור, עד שבסיומה עלה ארצה עם השומר הצעיר. הוא השתקע עם משפחתו בקיבוץ משמר העמק, הפך למרצה ועיתונאי ובהמשך גויס לארגון הביון. "לאבא היו חיים מעניינים", סיפרה בתו. בשבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 86

  • משמר העמק
  • המוסד
"הוא היה צוחק על תקופת השירות הצבאי שלו". אורי דינור (צילום: באדיבות המשפחה)

במחצית השנייה של שנות ה-60 נשלח אורי דידנר, תושב קיבוץ משמר העמק, על ידי מחלקת התרבות של תנועת הקיבוץ הארצי, להרצות על ציור ואמנות בקיבוצי התנועה ברחבי הארץ.

דידנר, אוטודידקט שרכש לבד ידע והבנה נרחבים בציור ובהיסטוריה של האמנות, החל במקביל גם  לכתוב על אמנות בעיתון "על המשמר" ולאחר מכן הפך למבקר תערוכות בעיתון "מעריב". מי שעקב אחריו באותן שנים ודאי התפלא על כך שיום אחד הפסיק להרצות בפני חברי משקי השומר הצעיר ולפרסם בעיתונות את רשמיו ממיטב תערוכות הציור במוזיאונים השונים.

שמו נעלם מעולם האמנות הישראלית. דידנר, כעת כבר בשם דינור, המשיך להעמיק את העניין ואת הידע בתחום והקפיד לפקוד את מיטב המוזיאונים ברחבי העולם. אלא שהפעם היה זה במסגרת תפקיד שונה לחלוטין; הוא הפך לאיש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הציור המשיך לרתק אותו, אבל כתחביב. מיטב זמנו ומרצו הוקדשו כעת לעבודת המודיעין. לפני שבוע וחצי הלך לעולמו והוא בן 86.

דינור (צילום: אתר רשמי, צבי (צבינג'י) מאיר, ארכיון משמר העמק)

דינור נולד ב-1934 באוסטנד שבבלגיה, בנם השני של זלמן וצילה דידנר. שבע שנים לאחר מכן נולד בנם השלישי, מקס. באמצע שנות ה-30, עברה משפחת דידנר לבפרבר של בריסל, וזמן קצר לפני פלישת הנאצים לבלגיה במאי 1940, עברה המשפחה לצרפת, בתקווה ששם יהיה בטוח יותר. כעבור זמן מה שבו לבריסל.

בעת שבבלגיה החלו רדיפות אחר יהודים, אורי ואחיו, ברנרד, גורשו מבית הספר. כעבור זמן קצר נאלצה המשפחה להחביא את מקס הקטן במנזר, ואת אורי וברנרד העבירו לידיה של אישה שהסתירה אותם בביתה תמורת תשלום.

האישה, שראתה בשני האחים הקטנים מקור הכנסה, הרעיבה אותם וגילתה כלפיהם יחס קר. גם בנה התנכר לשניים. כשהיה מגיע לחופשות ממקום עבודתו בגרמניה, היה מלמד את אורי ואחיו מתמטיקה וקריאה, ומנגד היה מאיים עליהם מדי פעם כי יסגיר אותם לידי הגרמנים.

הוריו של אורי החליפו כל העת מקומות מסתור מחשש כי יתפסו בידי הגרמנים. כשפגשו באחד הימים את אורי והבחינו כי הוא סובל מתת תזונה, החזירו אותו אליהם.

עוד בוואלה!

מרדיפות הנאצים להגשמת חלום בצה"ל: אשת החינוך המיתולוגית של הגליל

לכתבה המלאה
הלך לעולמו בגיל 86. דינור (צילום: באדיבות המשפחה)

בשיחה עם וואלה! NEWS סיפרה דגנית, בתו של אורי, כי אביה לא תיאר בפני המשפחה את אותן שנים קשות כטראומטיות. "את הסיפורים כיצד החביא לחם בין המצעים, או איך הוא ואחיו היו גונבים פחם ומוכרים אותו, הוא סיפר כסיפורים מצחיקים", אמרה.

עם סוף המלחמה והוא בן עשר, שב אורי לחיות חיים של ילד. הוא חזר ללמוד בבית הספר והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". אביו עבד בעבודות מזדמנות עד שחסך די כסף כדי לפתוח בבריסל מסעדה עם אוכל יהודי-פולני.

ב-1948 הצטרף אורי לקבוצת נערים מבלגיה ומצרפת, ועלה לישראל במסגרת "עליית הנוער" לקיבוץ משמר העמק. אחרי שנים קשות של פחד, מסתור ורעב היה לנער בן ה-14 בית בטוח ויציב. שנה אחר כך עלו גם שאר בני המשפחה והתיישבו באשקלון.

בתו מספרת כי "זו הייתה תקופה מאושרת עבורו. הוא היה נער אהוב ומוערך והחברים מאותן שנים נשארו חבריו לאורך כל החיים". כישרונותיו האמנותיים בנגינה, שירה ומשחק החלו לבלוט עם הזמן, וייתכן שלאחד ממדריכי הנערים היה חלק בכך; בין קבוצת המדריכים של חברת הנוער היה חבר הקיבוץ, יחזקאל בראון, ששנים אחר כך נודע כמלחין, פרופסור למוזיקה וחתן פרס ישראל במוזיקה.

"התואר שלי הוא BK - בוגר קיבוץ"

שמו של דינור יצא גם כעובד מצטיין, ובכל עבודה אליה נשלח נודעה חריצותו. בחוש ההומור האופייני לו סיפר למשפחתו כי בעת ששובץ למשך חצי שנה בעמדת שטיפת הכלים בחדר האוכל, הוא היה כל כך יעיל עד שמקיבוצים אחרים הגיעו לחזות במלאכת השטיפה.

עם הגיע מועד גיוסו לצה"ל, שירת דינור בנח"ל ונשלח להדריך בני נוער בקריית חיים. "הוא היה צוחק על תקופת השירות הצבאי שלו", אמרה בתו. "הוא אמר שהוא לא השתתף בפעילויות הירואיות".

בקריית חיים הכיר את אשתו לעתיד, עמירה. אחרי שהשתחררה מהצבא נישאו השניים ועמירה הצטרפה למשמר העמק. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים: דגנית, ערן ואורלי.

דינור מילא תפקידים שונים בקיבוץ והיה פעיל בוועדות שונות. המשפחה הצעירה נשלחה לפריז לאחר שאורי התמנה כרכז "השומר הצעיר" בצרפת. בתקופה זו החל חיידק האמנות לפרוץ. דינור החל מבקר מבקר במוזיאונים, קורא אינסוף ספרים ומבסס ידע עצום בתחום, וזאת מבלי לרכוש השכלה רשמית. "היו לו חברים עם תארים מתקדמים, אנשים עם השכלה רחבה מאוד, ואבא תמיד היה אומר להם: 'התואר שלי הוא BK - בוגר קיבוץ'", אמרה דגנית.

דינור עם אשתו עמירה ובתם (צילום: באדיבות המשפחה)

ב-1969 עזבה המשפחה את משמר העמק. אורי גויס לשירות במוסד ובמקביל שינה את שם משפחתו מדידנר לדינור. אז נשלחה המשפחה לפריז בשנית, הפעם בתפקיד שונה מזה שמילא כ-13 שנים קודם לכן. בהמשך עברו לארצות הברית ושבו ארצה, אך דינור המשיך להישלח לתקופות ממושכות מאוד למשימות בחו"ל, כשמשפחתו לא יודעת היכן הוא.

במהלך שירותו היה מעורב בפעולות להבאת יהודים ארצה ממדינות מוסלמיות, שמהן לא ניתן היה לצאת באופן חוקי. "היו לו חיים מעניינים", אמרה בתו, דגנית. "במסגרת התפקיד הוא פגש אנשים רמי דרג, בהם נשיאים ומלכים".

בשנת 1994 השתחרר משירותו במוסד, אולם עד שנת 2005 היה נקרא מדי פעם לתקופות קצובות, כך עד שנת 2005. באותה שנה חלתה אשתו והוא היה לצידה עד מותה בשנת 2010.

למרות שעזבו את משמר העמק 40 שנים קודם לכן, נשארו בני הזוג דינור קשורים קשר הדוק למקום, תוך שהם מבקרים בו ומתראים עם חבריהם בני הקיבוץ. משאלתם לשוב לשם אחרי מותם, התגשמה. לפני עשר שנים עמירה נקברה במשמר העמק ובשבוע שעבר נקבר לצידה גם אורי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully