ילדי ותלמידי ישראל בכל הגילים עוברים בית ספר לחיים בחופש הגדול של קיץ 2020. בבית הספר הזה נחשפים הלומדים לגבולות חופש הביטוי, חשיבות המחאה וההפגנות ולפעולה אזרחית רחבה, חוצת דורות וקבוצות חברתיות. הם פוגשים את האפשרות של אזרחים לשנות את המציאות בה הם חיים.
בעידן שבו הדור הצעיר מכיר טוב יותר מכולנו את הכוח המעצב של דימויים ותמונות, קיץ 2020 מזמן להם מציאות מורכבת ובלתי אמצעית, היישר אל כף ידם. ממפגין עם דגל ישראל שעומד בפרץ המים של המכת"זית, סטודנטית שמטפסת על המנורה ברחבת הכנסת ומורידה חולצה, חלוקת פרחים לשוטרים ולחיילי מג"ב ועד לתמונות של אלימות ומעצרים. מציאות שבוחנת את גבולות אכיפת החוק, ניסיונות השתקה בשם הסכנה מהידבקות, התנגשות בין מפגינים ונגיף אחד שכבר חמישה חודשים הפך להם את החיים.
עוד בוואלה!
בבית הספר הזה, מסתבר שאין גבול למה שאפשר להגיד ולכתוב. הכול מותר, ללא בושה או מחסום מוסרי. הכול הולך. עלבונות, קללות, סטריאוטיפים והבטחות שלא מקוימות. הרשתות החברתיות עמוסות בהתנצחויות ובפייק ניוז מכל הסוגים והמינים ללא כל הבחנה בין דעה, עובדה, הגיג וציוץ.
הבעיה היא שבבית הספר הזה של החופש הגדול, אין מי שיתווך את כל הידע הזה ויהפוך אותו לדעת. אין מי שייקח את מרכיבי הכאוס ויהפוך אותם למצע לדיון, לחשיבה ולהעלאת שאלות נדרשות אודות מנהיגות, פוליטיקה ודמוקרטיה. הדיון הזה, אם מתקיים, מתרחש בקרב המשפחה, החברים והאינסטגרם - באופן אקראי, אמוציונלי ולרוב ללא הקשר. בבית הספר הזה מסתבר ששוב המורים והמורות הם נוכחים-נפקדים, ואינם מצויים בחזית הדיון החשוב בתפקידם החינוכי שהוא חשוב תמיד, והיום עוד יותר.
רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, שתהיה מאתגרת ובעלת מאפיינים של ריחוק חברתי-לימודי, בתוך הדיון של כמה ילדים ילמדו בכל כיתה ובאילו ימים - עולה הצורך הדחוף לעסוק בשאלה מה למדו הילדים והתלמידים בקיץ הזה, ומה כדאי שאנשי ונשות החינוך יעשו עם זה החל מ-1 בספטמבר - כי התעלמות לא באה בחשבון.
הנה כמה הצעות: להוסיף לרשימת הנושאים בהם עוסקות הוועדות המייעצות למיניהן את השאלה איך מתווכים את אירועי הקיץ, שלא בטוח שיסתיימו עם פתיחת שנת הלימודים; בניית מערכי שיעור באזרחות ולא מתוך הספר שהתבקשו ההורים לרכוש כחלק מרשימת הספרים (הארכאית והלא מעודכנת). יש צורך במערך שיתמקד בכוחה של מחאה, תפקידה של המשטרה ורשויות אכיפת החוק, ומשמעות מערכת משפט מתפקדת. בנוסף, שיעורי חינוך שיסבירו את השונה והדומה בין המחאה בארצות הברית (BLM) למחאה הנוכחית, ואם לא רוצים להרחיק לכת, אפשר לעסוק בהבדל בין מחאת 2011 לזו הנוכחית.
כמובן שבניית התכנים הללו דורשת היערכות מסוג אחר, כזו שאינה מחליפה את הדיון החשוב אודות בריאות התלמידים והמורים בבית הספר, אלא מחברת אותו אל שאלות של תוכן ומהות, של חינוך בכלל וחינוך אזרחי בפרט.
אזרחי העתיד לומדים בימים אלה שיעור חשוב על החיים עצמם. הקיץ עוד לא הסתיים, יש עוד זמן להתארגן ולחשוב מחדש על חומרי הלימוד. על האופן שבו בית הספר עובר שינוי גם בחיבור שלו למציאות הנושמת והבועטת מסביב, ולא רק בחיבור לטכנולוגיה. יותר מכך, זה הזמן להתארגן ולחשוב מחדש גם על תפקידם המרכזי של מורים ומורות בתיווך וביצירת החיבור הזה באופן אחראי, אתי ומקצועי.
ללא עיבוד ושילוב של חומרי המציאות של החופש הגדול של קיץ 2020 בתכנית הלימודים לשנת תשפ"א, שנת הלימודים החדשה תהיה אולי היברידית ומותאמת יותר לשגרת קורונה ולמידה מרחוק מבחינה טכנית, אך רחוקה שנות אור מלהיות התשתית הנדרשת לטיפוחם של אזרחים מעורבים במדינה דמוקרטית.
ד"ר תמי הופמן היא ראש פרויקט מדיניות חינוך לדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, וחברת סגל במכללת סמינר הקיבוצים