פתיחת שנת הלימודים - נקודת מפנה בגורל הממשלה

ממשלת החירום שהוקמה על רקע ההתמודדות עם נגיף הקורונה מתקרבת בצעדי ענק ל-1 בספטמבר. נכון לימים אלה, נדמה שבכל מבחן איתו נאלצה להתמודד מיום הקמתה, חלוקות הדעות על מידת ההצלחה בהתמודדות. קבלת ההחלטות, השקיפות, מינוי פרויקטור וההתמודדות הכלכלית מובילים להפגנות של בעד ונגד. ביחס לשנת הלימודים, נהוג למדוד הצלחה במועד קבלת התעודות בסוף השנה, הפעם 1 בספטמבר הוא המבחן של הממשלה. כבר ביומה הראשון של שנת הלימודים יינתן לה הציון עובר או נכשל.

אם הממשלה רוצה להצליח בבחינה עליה להתכונן כבר עתה. אם ב-1 בספטמבר העסק לא יעבוד, המדיניות לא תהיה ברורה וילדים יישארו בבית ללא מענה ובכך יפסידו הוריהם ימי עבודה - הרי שלא תהיה עוד זכות קיום לממשלה. כחלק מהשלטון המקומי אני שותף לקריאה: תנו לנו הנחיות עכשיו כדי שנוכל להיערך בהתאם. ושוב: עכשיו.

כראש רשות מקומית אני נערך לפתיחת שנת הלימודים, גני הילדים נצבעים ומתחדשים בציוד, חצרות המשחקים מתחדשות אף הן, ואנחנו עתידים לחנוך בית ספר יסודי חדש. אלא שלצד ההיערכות המצופה ממני כראש רשות מקומית בהכנת המבנים, גיוס כוח האדם, מחשוב כיתות ועוד, אני נאלם דום מול השאלה הפשוטה כיצד תפתח השנה ובאילו תנאים.

כותרות העיתונים מלאים במתווים אפשריים שונים, חלקם מתייחסים לכיתות הנמוכות, אחרים לבתי הספר העל-יסודיים ולמידה מרחוק, גם היבט שיתופי הפעולה מארגוני המורים מסוקר, אבל אין תשובה מהו המתווה הנבחר. בימים האחרונים צוטטה יפה בן דוד, יו"ר הסתדרות המורים, שאמרה: "אנחנו לא שותפים בקבלת ההחלטות ובגיבוש המתווים". כולנו זוכרים כיצד הסתיימה שנת הלימודים כשהמועד לא סוכם עם ארגוני המורים, ומי שבסופו של יום החליט מתי היא תסתיים היה בית הדין לעבודה.

המצב הנוכחי כולו חוסר ודאות שמונע מהשלטון המקומי להיערך כראוי לאתגרים. נצא מנקודת הנחה שיוחלט כי תלמידים בכיתות הגבוהות ילמדו מרחוק, מי אחראי לוודא כי בכל בית בו יש תלמיד או תלמידת תיכון קיימת אפשרות שכזו? לוודא שיש מחשב זמין בבית? ואם לא מי ידאג לסייע במציאת פיתרון?

בגל הראשון חילקנו טאבלטים לקשישים בסיוע תורמים, בהם הותקנה תוכנת זום כדי למנוע מהם תחושת בדידות וניתוק. אם יוחלט לצמצם את מספר התלמידים בכיתות הנמוכות על הרשות להיערך לכך מבעוד מועד. כל עוד נהיה בערפל לא נדע לנווט את פתיחת שנת הלימודים והעיכובים והקשיים שילוו את 1 בספטמבר על אתגריו הקבועים יהיו כולם באחריות משרד החינוך והממשלה שלא דפקה על השולחן בזמן ודרשה מעצמה לקבל החלטה.

אין לנו ראשי הרשויות אלא להתריע, כי 1 בספטמבר יכול להיות הניצן הראשון של "השתלטות" הממשלה על המצב ויכולת קביעת כללי משחק תחת "שגרת הקורונה". או לחילופין, הקש שישבור סופית את אמון הציבור בממשלה ולזו לא תהיה יותר לגיטימציה. כדי לצלוח את המבחן, על שר החינוך לאגד אצלו לשולחן עגול את כלל הגורמים עד שיצא עשן לבן, נציגים של ארגוני המורים, נציגי השלטון המקומי, אנשי פדגוגיה ונציגי הורים.

ללא שיתוף פעולה של כל אלה אנחנו צפויים לעוד תסכול, זעם ואכזבה. מחקרים מכל העולם, כמו גם ארגוני מורים, רואים יתרונות בצמצום מספר התלמידים בכיתות הנמוכות, אך יש לתת להם כלים מקצועיים לפדגוגיה נכונה בלימודים המקוונים. השלטון המקומי הוא המוציא לפועל, ממנו צריך ללמוד מה ניתן לוגיסטית לבצע ומה בגדר חלום בלבד, השלטון המקומי יודע כיצד לייצר כיתות נוספות, לתגבר הסעות, לנהל את כוח האדם ועוד, כל זאת כמובן בסיוע התקציבי הראוי מצד הממשלה. ארגוני ההורים קשובים גם הם לכל מתווה שיתקבל, שכן ללא תחושת ביטחון בריאותי מצדם לילדיהם הרי שהם לא ישלחו אותם לכיתות.

על כן ראוי גם להסתייע בנציגי משרד הבריאות שישקפו את האתגרים הבריאותיים. כל אלה צריכים להוביל את הממשלה ושר החינוך לקבל החלטות בהקדם, שכן כל יום שעובר הוא יום אחד פחות ביכולת להתארגן על פי המתווה שיקבע. אם נמתין עוד זמן נמצא את עצמנו עם יותר מדי סימני שאלה, פחות מידי תשובות, יותר מידי הוראות ומעט מידי זמן לתת מענה. 1 בספטמבר הוא בעיני נקודת מפנה לזכות קיום או לכיליון של הרכב הממשלה.

עודד רביבי הוא ראש המועצה המקומית אפרת