המינוי נכון, התוצאה כישלון: פארסת ברבש מעידה על חולשת נתניהו

גוסטב פרנה, למרות שמו האירופאי למהדרין, הוא גנרל אמריקני, ארבעה כוכבים, שנלקח לפני למעלה מחודשיים מראשות הפיקוד הלוגיסטי של זרוע היבשה כדי לנהל את המרוץ להשגת חיסון לקורונה. "מבצע מהירות פיתול" - משמע, גבוהה אף ממהירות האור - הוא מאמץ בין-משרדי, בשיתוף פעולה ממשלתי-פרטי, מתוקצב כהלכה בקונגרס, עם צמרת דו-ראשית, פרנה כקצין תפעול ראשי ולצדו, כיועץ ראשי, המומחה למחקר חיסונים מונסף סלאוי. גם הגרוע בנשיאים והפחות יציב מכולם הבין שבעניין החיסון אין מקום למשחקים, וזה עוד במבנה האמריקני המסובך, הפדרלי-מדינתי.

בנימין נתניהו, המחקה את דונלד טראמפ בכל רעה אפשרית, נמנע מלעשות זאת - או אף להקדים אותו - במשבר הקורונה. מרגע שסירב להטיל על מערכת הביטחון, שאין כשירה ממנה לכך, את האחריות לניהול המשבר, בגלל חשבונותיו האישיים (כלומר המשפחתיים) והפוליטיים הידועים, לא מצא תירוץ לחזור בו. מוזר, כי הרי תמיד היה ביכולתו להתפאר כדרכו בהצלחות ("הנחיתי את שר הביטחון...") ולהתנער מכישלונות.

הראשון שזיהה, מחולל הסופר-טנקר, חשף בטיפולו במשרד הבריאות את עומק זלזולו בחשיבות האיוש של תפקידי המפתח במשבר הקורונה. הוא השאיר את יעקב ליצמן, הבלתי-כשיר בעליל, עד שלליצמן נמאס לעזור לשולחיו רק להתאשפז, או לסכל הסגרה לאוסטרליה, והוא עבר לסייע להם להשתכן. אז הפך נתניהו את תיק הבריאות לפינוי-פיצוי של יולי אדלשטיין מתפקיד יו"ר הכנסת.

במצב משברי, איש אינו חסין מהחלפה, גם לא ראש הארגון המתקרא מדינה. בהמתנה המעיקה למלחמת ששת הימים, בלחץ הציבור ונבחריו, אולץ ראש הממשלה לוי אשכול בידי מפלגתו להיפרד מתיק הביטחון ולמסור אותו לחריף שבמבקרי מדיניותו, משה דיין. בקורונה, נתניהו עושה מעשי צ'מברליין ומבקש שכר כצ'רצ'יל.

ישראל אינה בנויה למלחמות התשה, במיוחד לא למערכות מתמשכות המחייבות גם גיוס נרחב של מילואים המשתק את המשק (ובגלל היעדרו, וההסתפקות בצבא הסדיר, השתרכה מלחמת ההתשה בתעלת סואץ 1969-70). גם הקורונה היא מלחמת התשה, אך לא נגד אויב חיצוני - אף שיש בה גם סממנים כאלה, כמו פשיטות סייבר איראניות, שנבלמו, על מיתקנים רפואיים מרכזיים - והיא מאיימת להפוך למלחמת אזרחים בגלל חדלונו של שלטון שבראשו נאשם בשלושה תיקי שחיתות. לא כל יהודי שהיה סרן בצבא וסובל 11 שנה באי השדים הוא דרייפוס.

מאז אמצע חודש מרץ התמהמה נתניהו במינוי קמב"ץ - קצין מטה בריאות ציבור - לקורונה. ממשלת קורונה, קבינט קורונה, ועדת כנסת לקורונה (כמה שמח להיפטר שם מעפר שלח כדי לקבל במקומו את יפעת שאשא ביטון); קבוצות ללא משפך לאחראי יחיד; וכשסוף-סוף אזלו התירוצים להימנע ממינוי, התוצאה הייתה קלאסית ביבי, כי העיקר אצלו המופע. יתכן שאינו מבחין בין ברבש לבר-אבא, בין טרגדיה לקומדיה.

נתניהו למד אדריכלות. שכרם של מי שלא זכו לגור בבניינים שהיה מתכנן לולא נשאב למחוזות אחרים יצא בהפסד נתיניו. המהנדס והקבלן היו אשמים בקריסה, לעולם לא הוא.

רשימה חלקית של המינויים הפזיזים, רדודי הבדיקה המקדימה, שנאלץ לסגת מהם בבושת פנים, להם ולו: היועץ המשפטי לממשלה רוני בר-און, הרמטכ"ל יואב גלנט, נגידי בנק ישראל יעקב פרנקל וליאו ליידרמן, מפכ"לי המשטרה גל הירש וצ'יקו אדרי; שיא השיאים, המינויים שלו לוועדת המינויים בראשות השופט גולדברג, כגון יעקב נגל; וכמובן, עוזריו האישיים בלשכתו, מסתבכים סדרתיים ו/או עדי מדינה נגדו.

ההתנהגות הביזיונית כלפי פרופ' גבי ברבש היא נקודת מפנה בתהליך זה, משום שהמאפיין הבולט ביותר בה הוא שהמינוי היה נכון והכישלון נובע מרפיונו של נתניהו לכפות אותו. אליל הביביסטים, המנהיג העליון, התגלה כנמר של נייר. לא רק שרה ויאיר שולטים בו - כדי לקפל אותו, מספיקה התנגדותו של אדלשטיין. בשר מבשרו של הליכוד, לא חלילה אנרכיסט שמאלני מבית-המדרש האפל של קרן וקסנר. יולי אדלשטיין, יולי 2020.

החוק החד-פעמי להקמת הממשלה הכמו-שוויונית עם בני גנץ, קבע שלאדלשטיין, כמו לשאר שרי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וגשר, יש "זיקה" לנתניהו. מעין יחסי עובד-מעביד; הוא יכול לפטר אותם, ורק אותם, כי בצד האחר של המתרס נתונים בעלי הזיקה לגנץ לחסדו של ראש הממשלה החלופי.

אם נתניהו חלש מכדי לפטר את אדלשטיין בגלל הכשלת מינוי ברבש, כמו שפיטר את ציפי לבני ויאיר לפיד בתירוץ מפוקפק - ולמעשה על רקע "ישראל היום"/תיק 2000 - כדי להקדים את הבחירות, או כמו שאריאל שרון פיטר את השרים שהפריעו לו לפנות את עזה, אות הוא שתש כוחו בתוך הליכוד.

נתניהו פוחד שהתסיסה המבעבעת נגדו, על רתימת המדינה והממשלה והמפלגה לשיקוליו הפרטיים, תקרוש ברגע גורלי אחד למרד. בכירי הליכוד, החוששים זה מזה ומהבחירות הפנימיות, ימצאו לפתע תעצומות להתקוממות. לא עוז לתמורה בטרם פורענות, כי הפורענות כבר כאן, אך אולי בעוד מועד לסיכול בחירות מיותרות. התקדים ידוע: 1990, מרגרט תאצ'ר, שנמאסה סופית על שריה והודחה לאחר 11 שנים רצופות בראשות הממשלה.

לנתניהו חלק מכריע אך לא בלעדי במחדלי מערכת הקורונה. גנץ, פעיל או סביל, שותף לאחריות ולאשמה. כשאדלשטיין טרפד את ברבש ונתניהו בלע את המטוש, היה על גנץ לקום ולדרוש את ההצרחה שלא תבע בעת הרכבת הממשלה - גבי אשכנזי לתיק הבריאות החיוני כל כך בשנה זו, אדלשטיין למשרד החוץ שבשוליים. יתכן שהצלחה אפשרית של הצמד גבי את גבי הבהילה את גנץ לא פחות מאשר את נתניהו.

מברבש נמנעה ההזדמנות לתרום להיחלצות מהמשבר, אבל שלא בטובתו, ולאחר שהתעמרו בו בנוסח עדות בלפור, היה במעורבותו סוג של סיוע: עוד קריעה של המסכה מעל פניו של נתניהו כראש רפה של הרשות המבצעת, שמסוכן למדינה ולחברה בישראל להשאירו בתפקידו עוד חודש, עוד שבוע.