בפוסט שפרסם ב-14 ביולי, טען נתניהו כי אם בג"ץ לא היה מחייב את הממשלה להעביר את סוגיית איכוני שב"כ לאישור הכנסת, כנראה שהיתה נמנעת התחלואה בגל השני של הקורונה.
כדי להוכיח את הטיעון שלו, הוא מביא ציטוט של עיתונאית הבית מ"ישראל היום", לימור סמימיאן-דרש, וטענה של העיתונאי ירון אברהם, לפיה 70% מחולי הקורונה אותרו בזכות שב"כ. הוא הוסיף כי הקפיצה מ-100 חולים ביום ל-750 חולים ביום היתה נמנעת, אילו היו נותנים לשב"כ ולממשלה לעבוד בלי הפרעה של דברים מיותרים, כמו ביקורת ציבורית, התקשורת ובג"ץ.
ועכשיו לעובדות: פרופסור קרין נהון, חוקרת פוליטיקה של המידע מהמרכז הבינתחומי הרצליה, מצאה שמעקבי שב"כ לא איתרו 70% מהחולים, אלא רק 28.9% בגל הנוכחי. שב"כ איתר 2,468 חולים מתוך סך החולים באותה תקופה (8,529 חולים).
מהיכן הגיעה הטעות? שב"כ איתר 70% מתוך החולים שהתגלו בקרב האנשים שמשרד הבריאות הודיע להם שהיו במגע עם חולים. אבל כשמסתכלים על כלל החולים, כאלה שאותרו בדרכים אחרות (חקירות אפידימיולוגיות ובדיקות), מגלים שהמספר צונח ל-28.9%. יחי ההבדל הקטן.
אל תפספס
בג"ץ לא פסל את איכוני שב"כ, אלא דרש מהממשלה דבר פשוט - להעביר סוגיה מהותית ומשמעותית כמו חדירה נרחבת לטלפונים פרטיים, לאישור הכנסת. זהו צעד הגיוני ומתבקש, לאור עוצמת והיקף הפגיעה בזכות הבסיסית לפרטיות של מיליוני אזרחים במדינת ישראל.
לא היינו רוצים שראש ממשלה, מוכשר ככל שיהיה, יוכל לחדור בהינף יד לטלפונים של אזרחים. ישראל היא עדיין דמוקרטיה. בנוסף לכך, אני תוהה מדוע עד עתה לא הפעילו את אפליקציית "מגן 2.0" שאמור לספק חלופה אזרחית לשב"כ.
אנחנו יודעים שראש הממשלה מיטיב להשתמש בכוחה של הכנסת כדי להעביר חוקים שחשובים לו. לדוגמה, הטבות המס שביקש לסדר לעצמו בגובה 600 אלף שקלים ואף הצליח להעביר ברשומות הכנסת, בשיאו של המשבר הכלכלי הכי חריף שהיה אי פעם בישראל. הן עברו בוועדת הכספים של הכנסת כדי להיכנס לתוקף. כנראה שאיכוני שב"כ לטובת קטיעת שרשראות ההדבקה בקורונה פחות חשובים לראש הממשלה מהטבות מס שביקש לסדר לעצמו.
מה שנתניהו לא כותב בפוסט, הוא שהממשלה בכלל לא רצתה להאריך את התוקף של איכוני שב"כ. בג"ץ הורה לממשלה להעביר את הסוגיה לאישור ועדת החוץ והביטחון, ואחרי שהממשלה קיבלה את אישור הוועדה לטובת ביצוע חקיקה ראשית, הממשלה ויתרה על האיכונים.
הרי אם האיכונים היו כל כך מוצלחים, למה נתניהו לא נלחם כדי להעביר אותם בחקיקה ראשית לאחר שוועדת החוץ והביטחון אישרה אותם? גם כעת, עם הקמת הממשלה החדשה, ולאחר דיונים מעמיקים אושר חוק שב"כ בנוסח מצומצם, למשך שלושה שבועות בלבד.
בראשות ממשלת ישראל מכהן נאשם בפלילים, שלא קיבל את האמון של רוב הציבור בבחירות. לתת בידיו כלי כמו איכוני שב"כ, מבלי שהסוגיה עוברת את אישור הכנסת, מפחיד אזרחים רבים. מספיק להיזכר בכך שהליכוד אסף מידע אישי על 6.5 מיליון אזרחים ישראלים, ומידע זה דלף בתקופת הבחירות, כדי להתחלחל מהכוח הבלתי נתפס, הנובע מהעובדה שטכנולוגיה של שב"כ תינתן לאדם שיש לו עניין מובהק באיסוף מידע אישי על אזרחים.
לא בפעם הראשונה, בג"ץ הפך למטרה קלה עבור נתניהו. הוא משתמש בו כשעיר לעזאזל כדי להסיט אליו את האש מפני החורבן הבריאותי והכלכלי, שהליכוד וראש הממשלה הביאו אליו מדינה שלמה. הדה לגיטימציה לשופטי העליון היא אפקטיבית, משום ששופטים אינם יכולים להגן על עצמם בשיח הציבורי. אין להם "לא ארנק ולא חרב". אין להם את יאיר נתניהו או את יונתן אוריך, שמפיצים כזבים וקונספירציות ברשתות החברתיות.
בשעה שראש הממשלה עומד למשפט, יש לו אינטרס מובהק להציג את כל מערכות שלטון החוק כלא לגיטימיות, מושחתות ומוטות. לכן הוא אישר להצביע בעד הקמת ועדת החקירה לשופטים, ולכן הוא מתיר לחברי הכנסת של הליכוד להשתלח חדשות לבקרים בשופטים ובמערכת המשפט כולה. במקום לקחת אחריות ולשקם את מדינת ישראל שהתרסקה במשבר הקורונה, נתניהו עוסק בעצמו ובמעמדו, וכך ישראל תמשיך להידרדר לתהום כלכלית שממנה לא תוכל לצאת.
אין לנו בית משפט אחר ואין לנו דמוקרטיה אחרת. דווקא עכשיו, בעת חירום, ההיסטוריה מוכיחה שאין חשוב מבית משפט עליון חזק ועצמאי.
הכותב הוא סטודנט למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה