בפעם הראשונה שילמנו בבריאות. עכשיו צריך לדאוג לעובדי מפרץ חיפה

תכנית סגירת מתחם בז"ן עד 2030 מלאה בכוונות טובות, אך אם לא תתבצע תוך מחשבה ובשיתוף פעולה מצד הממשלה, השלטון המקומי וארגוני הסביבה - היא עלולה לפגוע בעתידם של הפועלים

אביבה שמש
צילום: ערוץ כנסת

(בווידאו: פרופ' אבי שמחון: "אפשר וצריך לסגור את מפעלי בז"ן")

מפרץ חיפה נמצא בלבו של מאבק סביבתי ארוך שנים המנוהל על ידי התושבים, ששילמו ומשלמים בבריאותם ובחייהם, ועל ידי ארגוני סביבה ופעילים. דוח מבקר המדינה שפורסם ביוני 2019 בעניין מפרץ חיפה, חושף תמונה קודרת ומדאיגה של זיהום אוויר חריג, אי-אכיפה של החוק על המפעלים באזור, ושיעור תחלואה גבוה מהממוצע הארצי.

המבקר הדגיש את הצורך בהקמת ועדה ציבורית בלתי תלויה שהמלצותיה ישמשו בסיס להכרעות הממשלה בדבר עתידו של המפרץ. פינוי המתחם ממפעלים פטרוכימיים אכן מחייב הקמת ועדה ציבורית בלתי תלויה כדי לגשר על ניגודי האינטרסים שעלולים להיווצר, ובנוסף מחייב מאמץ משולב של משרדי הממשלה הרלוונטיים, תוך בניית תהליך שיתוף ציבור אמיתי שבסופו יימצא פתרון הולם וצודק לעובדים ומשפחותיהם.

תמונה קודרת ומדאיגה של זיהום אוויר חריג. מפרץ חיפה לאחר קריסת הלבניה (צילום: מאיר וקנין, פלאש 90)

הודעתה של השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, על סגירתו של מתחם בז"ן במפרץ חיפה עד 2030, העניקה זריקת עידוד לכל פעילי הסביבה שנאבקים זה שנים על סגירת המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה. הודעה זו מצטרפת להצהרות קודמות של המשרד, שקרא לממשלה לקבל החלטה ברורה שתוביל לסגירתו היזומה והמבוקרת של המתחם, במקום להניח לתעשייה זו "לגווע מאליה", דבר שיוביל לנזק סביבתי כבד.

בעוד כוונותיה של השרה מבורכות, סגירת מתחם בז"ן שעל פי התכנית צפויה להימשך עד 2025, עלולה לפגוע בעובדים ובמשפחותיהם אם לא תתבצע מתוך מחשבה ועל פי עקרונות "המעבר הצודק" (Just Transition), כשטובת העובדים עומדת לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות. גישה זו מדגישה את ההיבטים החברתיים ואת הצורך במתן מענה לאוכלוסיות שנפגעות מסגירת מפעלים מזהמים ועתירי פליטות גזי חממה. עקרונות אלה מעוגנים בהצהרה שאומצה בוועידת קטוביץ' בדצמבר 2018 בשם Solidarity and Just Transition Silesia Declaration.

עוד בוואלה! NEWS

יועצו הכלכלי של נתניהו: "אפשר וצריך לסגור את בז"ן עד 2025"

לכתבה המלאה
זריקת עידוד לכל פעילי הסביבה. גמליאל (צילום: דוברות המשרד להגנת הסביבה)

סגירת המפעלים המזהמים תפגע בפרנסה של העובדים שרובם מתגוררים באזור. עובדים אלה משלמים את המחיר פעמיים. פעם אחת הם משלמים בבריאותם לאחר שנחשפו במשך שנים לחומרים מסוכנים. ופעם שנייה, כאשר יאבדו את מקור פרנסתם עם סגירת המפעלים, חלקם עבדו שם מצעירותם ואינם בעלי כישורים המתאימים לשוק העבודה כיום. אלה אינם דיבורים בעלמא.

ביולי 2004 הורה בית המשפט על סגירתו של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות במפרץ חיפה ופינוי החומרים המסוכנים שבתחומו. עובדי המפעל ניסו למנוע את פינוי החומרים כאמצעי לחץ להבטחת זכויותיהם בתהליך הפירוק ורק לאחר מאבק ממושך, פסק בית המשפט ביולי 2008 פיצוי בסך עשרה מיליון שקל לעובדים שנפגעו.

זאת ועוד, למרות שהמפעל נסגר בשנת 2004, הקרקע עליה ממוקם המפעל הנטוש נותרה מזוהמת ועדיין יש דליפה של כספית למי התהום ולסביבה הימית בקרבתו. קבוצת דלק, בעלת הקרקע עליו נמצא המפעל הנטוש, אינה ממהרת לטהר את הקרקע והזיהום ממשיך לזרום לים. בימים אלה מוקרנת בערוץ 8 של הוט סדרה תיעודית חדשה בשם "המפרץ", המתעדת את סיפור מאבקם המייגע של פעילי איכות הסביבה במפרץ חיפה וחושפת תמונה מזעזעת של נתוני תחלואה קשה בקרב התושבים עקב זיהום אוויר וחשיפה לחומרים מסוכנים.

העמדה המקצועית מושתקת

על רקע הצהרתה המעודדת של השרה גמליאל, המהלך הנוכחי להכנסת הרפורמה לרישוי עסקים בחוק ההסדרים 2020 תמוה ומעלה סימני שאלה. רפורמה זו הוחרגה מחוק ההסדרים לשנת 2018, ונדחתה עקב פעילות ציבורית של פעילים וארגוני סביבה. הרפורמה שהוחזרה לשולחן הכנסת כוללת תיקון לחוק שקובע כי הסמכות למתן רישיון לעסק "בעל חשיבות לאומית", תועבר מרשות הרישוי המקומית למשרד הפנים. זאת בשעה שתזכיר החוק אינו כולל קריטריונים הקובעים אילו מפעלים ייהנו ממעמד של "מפעל בעל חשיבות לאומית".

מהלך זה משתיק את גורמי המקצוע ברשות המקומית שבריאות הציבור עומדת לנגד עיניהם, מדיר את התושבים והרשות המקומית מתהליך קבלת ההחלטות באשר למפעלים הנמצאים בתחומה, ומהווה פגיעה בדמוקרטיה ובמערכת האיזונים והבלמים הקיימת. האופן בו החוק מנוסח, מייצר פתח להעדפת מפעלים שבעליהם מקורבים למקבלי ההחלטות בשלטון המרכזי והעדפה של אינטרסים פרטיים על פני האינטרס הציבורי. תיקון זה אם יעבור, ירתיע רשויות מקומיות מלפתח אזורי תעשיה בתחומן מחשש זיהום, ובכך תימנע מהן האפשרות לייצר לעצמן הכנסה ממסים ולתושביהן מקומות תעסוקה.

מפגינים נגד פעילות בתי זיקוק, 2018 (צילום: ערן גילווארג)

פינוי מתחם בז"ן, אם כן, מציג תמונה מורכבת, המחייבת התייחסות למספר רב של פרמטרים בחיפוש אחר פתרון כולל. ראשית יש להחריג את הרפורמה המוצעת מחוק ההסדרים ולדון בה בנפרד בשיתוף עם ארגוני הסביבה ועם המשרד להגנת הסביבה. אם תעבור הרפורמה, יוטל צל כבד על עתידו של מפרץ חיפה ושל רשויות מקומיות אחרות ברחבי הארץ, במיוחד בפריפריה הגאוגרפית והחברתית. בצעד משלים, חובה על ממשלת ישראל להתייחס למפרץ חיפה כאל פרויקט לאומי המצריך הצגה של תכנית פינוי ושיקום ארוכת טווח תוך שילוב כוחות של המשרדים השונים, מרכז השלטון המקומי, ארגוני הסביבה, העובדים והתושבים במקום.

התכנית חייבת לכלול מרכיבים כגון מנגנון פיצוי כספי לעובדים והקניית כישורים עדכניים לאלה שיחפצו להישאר בשוק העבודה; לוח זמנים ברור לשיקום הקרקע עליה יושב המתחם והים בקרבתו; הקצאה של יחידות דיור לדיור ציבורי ומתן עדיפות לעובדי המפעלים שפונו, ועוד. ניתן ללמוד ממקרים דומים במדינות אחרות בהן נהוג לקיים שיתוף ציבור עם כל בעלי העניין ולהגיע להחלטות שמקובלות על כל הצדדים. הדיונים המתקיימים עכשיו בנוגע לעתיד מפרץ חיפה מספקים חלון הזדמנויות לעשות את מה שרבים מייחלים לו בצורה מקצועית וראויה לרווחת כל הצדדים: הממשלה, היזמים, המפעלים והתושבים.

הכותבת עובדת במרכז השל לקיימות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully